|

אבא שלי היה קורא לי מגיל אפס את "דירה להשכיר" ואת "ג'ינג'י". היה לו קול בס נמוך ונעים. אני גם זוכרת את עצמי בת עשר, יושבת על השטיח בסלון וצופה בדני אחי בן ה־71 וחבריו עושים חזרות למופע בבית הספר. בהערצה ובשקיקה.

01

"אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן, כל כך טלטל אותי, וכל כך בכיתי תוך כדי, שהייתי צריכה לקרוא שוב.

אמא שלי, ורדה זקהיים. בת ,88 מתנדבת כל חייה, מגיל 15 ועד היום. היא לימדה אותי שלא יושבים בבית ומקטרים על המצב, אלא יוצאים ועושים מעשה. ואכן, למרות שאנחנו מאוד שונות ומחזיקות בדעות הפוכות. היא מעולם לא עצרה בעדי מלצאת להפגנות, ותמיד תמכה בעשייה ההתנדבותית שלי.

הייתי רוצה להתחלף ליום אחד, אולי יומיים, עם מלא אנשים, הרי זו מהות המשחק, לשים את עצמך בנעליו של האחר. אז האפשרות של 24 שעות ממש להיות מישהו אחר או מישהי אחרת קוסמת לי במיוחד. פעם מלכת אנגליה ופעם הומלסית, פעם חרדית ופעם עשירה דקדנטית בווילה עם בריכה, עוזרי בית ופיליפינית, אפילו להיות גבר אני מוכנה. אני בטוחה שבסופו של דבר אני שוב איווכח שלכל אחד יש את הפעקלע שלו, את העצב שלו ואת השמחה.

אני לא אוהבת קומדיות וממש לא מתחברת לסטנדאפ. ובכלל אני לא סובלת כשמנסים להצחיק אותי בכוח. המאמץ מעייף אותי. אני אוהבת שזה נובע מתוך כאב אמיתי, בניסיון להתמודד עם קושי וטראומה. כמו בדיחות שואה ובכלל, הומור עצמי שחור. לפני שאחי דני נפטר, הרצנו המון בדיחות מרירות בינינו. זו מערכת ההגנה הכי מתוחכמת ואינטליגנטית שיש.

לחם טרי וטוב עם חמאה וקצת מלח. יותר מזה אני לא צריכה. זה מאז ולעולם מביס כל סושי או סטייק מפונפן.

יש לי כמה: זרע קודש הם - זה משפחת זקהיים. הצד של אבא שלי, אחיו התאום ואחותם הגדולה. כל מי שנשאר בחיים נמצא שם. זקה"ם - כי בעצם היו"דים היו גרשיים שנפלו. אפנת גראוס – זה המשפחה הקטנה שלנו, בן־זוגי, אני והילדים. המלכות של הבית - זה רק אני והתאומות. משפחת ז.ג.ל - זה שילוב שלנו, של המשפחה של אחי ושל בת־דודתי מצד אמא. הודעות חשובות על שמחות, הלוויות ואזכרות, מתפרסמות בכולן. | ט"ז במרחשוון תשפ"ב | 22.10.2021