זכרו את אנתוני ברודווטר. זכרו תמיד את אנתוני ברודווטר.

1981־ב אירע אונס נורא בעיר סירקוז במדינת ניו־יורק. חמישה חודשים אחרי האונס, הנאנסת זיהתה את האנס ברחוב. היא הודיעה על כך למשטרה, וזו עצרה את האנס וחקרה אותו והעמידה אותו למשפט. גם בחקירה וגם במשפט היו אי אלה תקלות. אבל האמת הגדולה והצדק המוחלט היו חשובים מהפרטים והתהליכים. לכן אנתוני ברודווטר בן ה־22 הורשע וישב 16 שנים בכלא. גם אחרי שהשתחרר, הוא לא היה יכול לקבל עבודה ראויה לשמה ולא חש שהוא זכאי להביא ילדים לעולם. במשך 39 שנים הוא חי כשצל נורא מוטל עליו וכשאות קין מוטבע במצחו. בשבוע שעבר, בית המשפט של מדינת ניו־יורק קבע שהאנס כלל לא היה אנס. אנתוני ברודווטר חף מפשע. במשך ארבעה עשורים, גבר שחור תמים ואציל נפש עבר סיוט: האמת הגדולה והצדק המוחלט היו חשובים מפרטים ומתהליכים, וחייו של אדם הושמדו.

הלקח האנושי של הטרגדיה של ברודווטר ברור: עדיפים מאה עבריינים חופשיים בחוצות מאדם אחד זכאי בכלא. עדיפה אהבת חינם על שנאת חינם. עדיף חסד על דין ועדיפה מחילה על רדיפה. אבל יש גם לקח משפטי וציבורי: יש להישמר מאוד מהלהט. להימנע מהתלהמות. לא לחרוץ דין בעיניים בורקות ובדם רותח. לא לתת לדעות מוקדמות לחרוץ גורל. צריך לנהל כל הליך פלילי באופן יבש וענייני ומדוקדק. כאשר מדובר בדיני נפשות, השמירה על דיוק בפרטים ועל ניקיון התהליכים היא מקודשת. בלעדיה אין חוק ואין שלטון חוק, אין דין ואין דיין.

בנימין נתניהו הוא לא אנתוני ברודווטר. ניר חפץ איננו צדיק תמים ואציל נפש. אבל העובדות שנחשפות בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים מעידות שמשטרת ישראל חשודה בכך שהיא דומה למשטרת סירקוז. כשהיא פתחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בשנת 2016 היא לא ניגשה אליה בחרדת קודש. ידם של השוטרים והפרקליטים לא רעדה. הם לא הבינו את השלכות מעשיהם. הם לא הפנימו את העובדה שגורל הדמוקרטיה הישראלית מוטל על הכף. הם לא זכרו שמי שהם מבקשים לשבור – נתניהו, חפץ, פילבר – הם בני אדם בעלי זכויות אדם ואזרחים בעלי זכויות אזרח. בדיוק כפי שהם עצמם אמרו בחדר החקירות, החוקרים של פרשות נתניהו לא נהגו כשוטרים הגונים במדינת חוק אלא כסוכני שב"כ אלימים הבאים להשמיד אויב.

לכלוא את ניר חפץ במכלאה סמוך לאסירים פלסטינים המזהים אותו ומאיימים עליו? להרעיב חשוד? למנוע ממנו שינה? לשלול ממנו טיפול רפואי? אלה עבירות מפורשות על חוק המעצרים ועל פסיקות בג"ץ, ואלה הפרות גסות של זכויות יסוד. לחקור באופן דוחה מקורבים לחפץ ולאיים עליהם ולהשתמש בהם כדי להכריח אותו להפוך לעד מדינה? אלה מעשים שגם בשב"כ לא עושים, רק בשטאזי ובקג"ב. לפלוש לעולמו הפרטי של אדם, לקחת ממנו את חירותו, לשלול ממנו את כבודו ולהרוס את משפחתו עד שיספק את הסחורה שמפכ"ל המשטרה (לשעבר) ופרקליט המדינה (הקודם) מעוניינים בה - את זה עושים אך ורק במשטרים אפלים.

ההאשמה העיקרית – והמוצדקת – נגד בנימין נתניהו הייתה שבעת כהונתו ישראל החליפה את הממלכתיות במלוכנות. מוסדות המדינה נחלשו, הנורמות הנוהגות נשחקו, הנפש הלאומית הושחתה. האישי החליף את הלאומי; השבטי החליף את האנושי; הכוחני החליף את ההגון. ישראל נקלעה לסחרור פנימי מסוכן, כי היא אימצה את האתוס הפתולוגי של מטרה המקדשת את האמצעים. אבל מה שמתגלה כעת הוא שאופן חקירת נתניהו ואופן הבאתו למשפט ביטאו בדיוק את כל החולאים הללו. מי שחקרו את נתניהו ומי שאישרו את חקירותיו נהגו באופן חמור לא פחות ממנו. גם נתניהו וגם מסלקיו נהגו כאילו ישראל אינה מדינה נאורה ומתוקנת אלא מדינת עולם שלישי.

יעברו שנים עד שנדע אם ראש הממשלה שעבר הוא אדם מושחת מן היסוד או קורבן של קנוניה נכלולית. אבל כבר עכשיו אנחנו יודעים שהתהליך שהביא אותו אל בית המשפט המחוזי בירושלים היה מזוהם. כך לא מעמידים למשפט את בוזגלו או את רבינוביץ'. כך גם לא מעמידים לדין את ראש הממשלה. זכרו את אנתוני ברודווטר. כשהפרטים לא מדויקים והתהליכים לא נקיים – אין חוק ואין שלטון חוק, אין דין ואין דיין. גם אין מדינה יהודית ואין מדינה דמוקרטית.