מקור ראשון

התייוונות בזמן הזה

באחד מסניפי בני עקיבא בירושלים סוערות הרוחות. במוצאי שבת ארגון, לפני שלושה שבועות, התקיימה שם כמקובל "השבעה" לחניכים מהשבט החדש, ובמהלכה חניכי השבט הבוגר התבטאו ונהגו באופן מיני בוטה כלפי הצעירים מהם. כדי לא לפגוע עוד יותר בכבודם של החניכים ובמאמצי הטיפול בפרשה לא יפורטו כאן שם הסניף והמעשים שמדובר בהם, אבל כל מי ששמע את הדברים היה מזועזע בעליל - ולא מדובר בהכרח באנשים צדקנים או כאלה המנותקים מהמציאות. המעשים חורגים לא רק מקוד התנהגות תקין של תנועת נוער דתית, אלא מקוד התנהגות של בני תרבות באשר הם.

השאלה שאמורה כמובן להטריד את ההורים, המדריכים והמחנכים של בני הנוער האלה, וגם את ההנהגה החינוכית של תנועת בני עקיבא ככלל, היא כיצד צומחת חטוטרת מכוערת כזו בגופה של תנועה שחרתה על דגלה את הסיסמה "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה". ודוק: יחידים שהתנהגותם בהמית יכולים להימצא בכל חברה ובכל תנועה. מה שמייחד לרעה את המקרה הזה הוא שהאירוע תוכנן בידי קבוצה גדולה של נערים, וככל הנראה איש מהם לא ביטא בזמן אמת זעזוע עמוק מהתוכנית; בכל אופן לא ברמה שתמנע את עצם מימושה.

להתנהלות כזו יכול להיות רק גורם אחד: הקרבה היתרה של הנערים הדתיים לא למיטב תרבות המערב, אלא בעיקר לגילוייה הנמוכים, הבזויים והבהמיים - אתרי פורנו, משחקי מחשב אלימים ומיניים, וגם סדרות טלוויזיה ורשת שנחשבות לאיכותיות ומסומנות בתגית "צפיית חובה" אך חוגגות תוכן אלים ומיני. במשך שנים רבות חשבתי שהעגלה החילונית בשום אופן אינה מלאה פחות מהעגלה הדתית, אבל יש בעיה בנכונות ההורים החילונים להילחם על ערכי עגלתם, והם מוותרים בקלות רבה מדי למה שמוצג כ"רוח הזמן". עכשיו מתברר שהרעה החולה הזו הגיעה גם לעולם הדתי.

לדברים האלה יש קשר עמוק לחנוכה. זה עשרות שנים רווחת בחלל הציבורי ההשוואה בין המתייוונים של ימי מתתיהו ובניו ובין החילונים של ימינו. מי שהחלו בהשוואה הזו היו החרדים, שביקשו לרתום את חנוכה למלחמתם בעולם החילוני, ובפיהם הטענה: כשם שמתתיהו נלחם במבקשים להחדיר תרבות זרה לעם ישראל, כך צריכים לעשות גם בימינו. לימים היו גם חילונים שאימצו את המשוואה. העיתונאי שחר אילן כתב בעבר מאמר המציע לחילונים להפסיק לחגוג את חנוכה, שמכוון בעצם נגדם. אחרי שנים המשיך ברוח הזו גם יו"ר הסוכנות היהודית ויו"ר הכנסת לשעבר, אברום בורג. גם הוא השווה את מתתיהו החשמונאי לפונדמנטליסטים הדתיים של ימינו, ואף הגדיר את עצמו "מתייוון גאה".

אבל האמת היא שהטענה הזו לא מחזיקה אפילו נר אחד של חנוכה. היהדות מעולם לא התנגדה לעצם ההשפעה של תרבויות זרות. בתולדות ישראל השתלבו בתרבותנו מנהגים, מילים ותפיסות עולם שלמות שהושפעו מגויים. הרמב"ם, למשל, הצהיר במפורש שאימץ את יסודות תורתו של אריסטו, משום שיש לקבל את האמת ממי שאמרה. אפילו סגנון הלבוש של החרדים עוצב כידוע לפי אופנת האצילים הפולנים במאה ה־81.

ההתייוונות בימים שקדמו למרד החשמונאים התייחדה בשני רכיבים לעומת כל ההשפעות הזרות הכשרות. ראשית, היא סימנה לא אימוץ לגיטימי ואף ראוי לשבח של הנורמות המעולות של בני יוון, כמו אהבת החוכמה והדיון הפילוסופי, אלא אימוץ התרבות השלטת על קרבה ועל כרעיה, ללא שום סינון ערכי, מעצם היותה התרבות השלטת – כלומר, מתוך רצון להיות חלק מעלית החברה של הימים ההם. כך אומצו גם משחקי הספורט בעירום, "המשיכה בעורלה" וכדומה. המרכיב השני של ההתייוונות היה הנכונות לפגוע בבני עמך, כחלק מהחנופה לתרבות השלטת.

החילוניות כשלעצמה, ככל שהיא מוכנה לאמץ מהתרבות הכללית את פניה היפות, אינה דומה כלל להתייוונות. רק ההידמות למעשי הגרועים שבאומות, מעצם הרצון לחיקוי התרבות השלטת וכדי להרגיש חלק ממנה, הוא ההתייוונות. למרבה הצער, היצר הזה חודר גם לתוככי החברה הדתית. חילונים ודתיים כאחד צריכים להילחם בו במלוא העוצמה, כי הוא עלול להפוך גם חברה בריאה ויפה לחברה רקובה ומנוונת.

דעות

he-il

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281745567670041

Israel Hayom