מקור ראשון

צו גיור

רחבת הכותל המערבי היא זירת חג מרנינת נפש בחנוכה. ביום שני, לקראת הנר השני, נאספו בה אלפים למרות הפיגוע הרצחני בשבוע שעבר והתלקחות הקורונה מחדש. ענני נוצה ורדרדים קישטו את השמיים, פנסים נדלקו בהדרגה מסביב, ומנייני ערבית ראשונים התארגנו אף שהשמש טרם שקעה רשמית. שירת "יוונים נקבצו עליי" התנגנה ברמקולים. צלמי וידאו נערכו להעביר לכל תפוצות ישראל את טקס ההדלקה בחנוכייה המלכותית שהוצבה בלב הרחבה.

גם בצד הנשי של המחיצה הסמוכה הסתמנה צפיפות חגיגית. כמה דקות לפני השעה חמש הודיע הכרוז הכריזמטי שעוד רגע מתחילים, אם כי לא ברחבה עצמה, אלא במרפסת שבמרומי בית הליבה ממול. הכרוז גם בישר על נוכחותם במקום של שר הדתות מתן כהנא, חברת הכנסת מירי רגב, שר ההגנה האוקראיני ובני משפחתו של אליהו קיי ז"ל, שזה עתה קמו מהשבעה. כהנא התכבד בהדלקת הנר, הרחק מההמון החוגג למטה. אבל אחר כך ירד אל העם, והשתתף גם בטקס ההדלקה ברחבה. בתום שירת "הנרות הללו" ו"מעוז צור"

נשא נאום קצרצר שבמהלכו הזכיר כי מלחמות האחים בין צאצאי החשמונאים המיטו עלינו את חורבן בית שני. "שום נס לא יעזור לנו אם לא נהיה מאוחדים", סיים השר בנימה פוליטית משהו את נאומו הקצר, ואני חשבתי על נס גדול שזה עתה קרה פה: מבין מאות הנאספים שצפו בטקס איש לא קטע את דבריו בקריאת ביניים או בשריקת בוז. שר הדתות, אנטיוכוס מודרני לפי העיתונות החרדית, זכה להקשבה מנומסת מהקהל שחלקו הגדול חבש מגבעות או כיפות שחורות, כאילו הוא מייצג ממשלה נורמטיבית בעיניהם. מאבטחי השב"כ שהוצמדו לו לפני שבוע נדרכו לשווא. כמה פרחחים אומנם צעקו משהו כשעשה דרכו החוצה, אגב לפגישה עם פעילי הר הבית, אבל הם היו מיעוט בטל בשישים, בשש־מאות. שר הדתות נכנס בשלום ויצא בשלום מגוב האריות.

ובעצם, אולי לא קרה נס. השקט הספונטני בכותל במהלך הביקור הספונטני של כהנא מסגיר פער מסוים בין אווירת הזעם בתקשורת החרדית לבין תחושות הציבור. לא כל החרדים חושבים שהרפורמות של כהנא הן סוף העולם. בניגוד לרושם

תוכנית הגיור של מתן כהנא אומנם מעניקה לרבנים הראשיים מעורבות גבוהה מדי בהליכי הגיור שאותם התאמצו עד כה לתקוע, אך עשויה לבשר תפנית, במיוחד אם תלווה במסע הסברה משכנע בקרב עולי בריה"מ לשעבר

אני שמח להדליק עימכם נר ראשון של חנוכה, כאן במקום הקדוש הזה, חלקת קבריהם של האימהות והאבות.

הזיקה שלי ושל משפחתי לכאן נמשכת דורות רבים. בדיוק החודש, לפני 45 שנה, הקריא שגריר ישראל באו״ם - אבי חיים הרצוג ז"ל, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל – בפני מועצת הביטחון של האו"ם את אותם פסוקים מפרשת חיי־שרה שקראנו בבית הכנסת לפני מספר שבתות, פסוקים שבהם מציגה התורה, שלא כהרגלה, את סיפור רכישת שדה המכפלה לפרטי פרטיו.

וכך ישבו שגרירי האומות המאוחדות ושמעו את הסיפור כולו, וכיצד רכש אברהם אבינו את השדה מעפרון החיתי בכסף מלא. באופן יוצא מגדר הרגיל הוסכם כי הפסוקים יופצו כמסמך רשמי של האו"ם, מסמך שמוכיח ומנכיח את החיבור שלנו למערת המכפלה. וכך - שטר הקניין של המקום הקדוש היה למסמך רשמי של מועצת הביטחון של האו"ם.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, אחד מגדולי הדור ההוא, שהשנה נציין ארבעים שנים להסתלקותו מעימנו, בירך את אבי ז"ל על דבריו, באיגרת מיוחדת ושופעת חום והערכה. אך זו לא ראשיתו של הקשר המשפחתי שלי למקום הזה – לחברון.

הרבנית פייה הילמן ז"ל, אימו של סבא רבא שלי הרב שמואל יצחק הילמן זצ"ל, שהיה אב בית הדין בלונדון ושהיו לו קשרים אמיצים מאוד עם הישיבה שהייתה אז כאן בחברון - הייתה כאן בתרפ"ט, בשעה שהתרחש, להוותנו, טבח נורא ביהודי חברון.

שנים ספורות קודם לכן היא עלתה ארצה, לאחר שהתאלמנה, והשתקעה לבדה בחברון. את כל הדרך מליטא היא עשתה, רק כדי לגור בעיר הקודש חברון. תחת הכותרת "אמו של הרב מלונדון", מופיע תצלומה חבושה מכף רגל ועד ראש לאחר שנפצעה קשה מאוד במאורעות תרפ"ט. היא ניצלה ממוות בטוח כשהעמידה פני מתה לאחר פציעתה הקשה. אין לי ספק כי הייתה מתרגשת מאוד מכך שהיום אחד מצאצאיה מדליק נרות חנוכה במערת המכפלה, כנשיא מדינת ישראל.

גבירותיי, רבותיי, חז"ל תהו מהיכן ידע האדם הראשון מה מקומה של המערה? והשיבו כי הוא צעד עד שראה אור דקיק העולה מן האדמה. בחנוכה, בהדלקת הנר ובפרסום הנס – כאן במערת המכפלה – אנחנו מחברים את אורות החנוכה לאורו של אדם, לאור האמהות והאבות.

בסידור "עולת רִאיה" שואל הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, למה מברכים "להדליק נר של חנוכה" ולא בלשון רבים "להדליק נרות של חנוכה". הוא עונה כי אף שהאורות הרבים נראים לנו נפרדים לגמרי, לעתיד לבוא נבין כי כולם הם נר אחד שלם, כסמל לשלום ולאחווה בעם. "ֶאת ַאַחי ָאנִֹכי ְמַבֵּקׁש", אמר יוסף הצדיק שנשלח מחברון לדרוש בשלום אחיו, והיום, דווקא כאן, דווקא בחברון עלינו לחדש את הקריאה. אחיי, אחיותיי, גם היום, עם כל המורכבות – ואינני מתעלם לרגע מהמורכבות – הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לחברון, למערת המכפלה, למורשת האימהות והאבות, איננה מוטלת בספק.

ההכרה בזיקה הזו צריכה להיות מעל לכל מחלוקת. כשאנו מאוחדים סביב האור הנפלא של נרות חנוכה, חשוב שנקרא לכבד את הממלכתיות הישראלית ואת עקרונותיה, להקשיב יותר לאחר, לכבד את השונה, לבנות גשר ועוד גשר כדי לשמר את היחד שלנו, כמובן מבלי לפגוע בכל יחיד וקהילה, בדעותיהם ובאמונותיהם. לא נסכים על הכול, אבל תמיד נזכור כי "בני איש אחד נחנו"; לכולנו שורשים משותפים היוצאים מהמערה הזו.

לצד זאת עלינו לזכור שלא רק שורשינו יוצאים מהמערה הזאת. דווקא היום, ודווקא כאן, במרחב המקודש לבני אברהם כולם, עלינו להמשיך ולחלום על שלום בין בני כל הדתות והאמונות בארץ הזו, ולגנות כל גוון וסוג של שנאה ואלימות. הרי אותה פרשה שהזכרתי בתחילת דבריי, "חיי שרה", היא גם זו שמתארת לנו את שיתוף הפעולה בין יצחק וישמעאל, כשקברו כאן במערת המכפלה, יחדיו, את אביהם שלהם, את אבינו שלנו.

אני מודה לכולכם על האירוח, ומאחל לכולכם ולכל בית ישראל – חג חנוכה שמח!

אריאל שנבל

he-il

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281814287146777

Israel Hayom