אוסטרליה נחשבת למדינה המערבית המציגה דגם כמעט אידיאלי לאסטרטגיית "מיגור" הקורונה. ידה על הסגרים קלה ביותר, סגירת הגבולות שלה הרמטית למדי, השימוש במעקבים אלקטרוניים נרחב, והיא אכפה את בידוד האי בהצלחה לא מבוטלת. מתו ביבשת מקורונה מעט יותר 2,000־מ איש, מתוך כ־012 אלף נדבקים, מכמעט 26 מיליון אזרחים.

אבל הסיפור איננו הסכומים הגדולים, אלא הפרטים. אוסטרליה חוותה 2020־ב שני גלים קטנים, במרץ ובאוגוסט. בגל הראשון, הקטן יותר, מתו כ־001 בני אדם, ובשני עוד .800־כ הגל השני היה מקומי יותר, בעיקר במדינת ויקטוריה (ובבירה מלבורן), שחוותה סגר מייגע של כארבעה חודשים עד שהמחלה דעכה כליל.

ביולי 2021 הגיע זן דלתא לאוסטרליה, ושוב הוכרז סגר בהיקף נרחב. אבל הציבור כבר התעייף, וביולי־אוגוסט ההדבקה התרחבה והובילה לרוב המתים האוסטרלים. הממשלה גייסה את הצבא לאכיפת הסגר, אבל חלק מהציבור התמרד ופרץ במחאה נרחבת ולפרקים אלימה. בסופו של דבר, בין השאר בעזרת האצת קמפיין החיסונים שדשדש, הצליחה אוסטרליה להתגבר על גל הדלתא, אם כי הפעם בלי להביא לדעיכה מלאה כבשני הגלים הקודמים.

בסופו של דבר, אפשר לקבוע, מודל ה"מיגור" האוסטרלי הייחודי קרס והוחלף בחיסונים והכרה דה־פקטו ב"הכלה". הממשלה נאלצה להסיר חלק מהגבלות הגבולות, והנה, בקושי הספיקו האוסטרלים להכיל, ולחיינו פרץ זן האומיקרון האפריקני. לנוכח האיום שבה היבשת במהירות לסגירת גבולות, אלא שאז התברר שיומיים לפני החלת ההגבלות, הגיעה לסידני אישה מדרום אפריקה שנשאה את הזן החדש.

כך הסתובב לו האומיקרון הנמרץ חופשי בקניות ברחבי העיר ובבילויים בחוף הים. כעת מנהלות הרשויות האוסטרליות מרוץ אפידמיולוגי נגד השעון והסגרים, בניסיון לעצור את התפשטותו ביבשת. הנשאית, שהגיעה דרך דוחה שבקטאר, הייתה מחוסנת, וכך גם אלה שהדביקה בטיסה ואומתו בינתיים, והרשויות מפעילות את כל הכלים שברשותן כדי לאתר במהירות את מי שבא איתם במגע.

אפשר להאשים את האוסטרלים המסתגרים בזלזול בזכויות אזרח, אבל הם בוודאי מפגינים אחריות לחיי האזרחים. יו"ר המכון לאפידמיולוגיה וביו־סטטיסטיקה באוניברסיטת דרום אוסטרליה הסביר בדאגה שאף אם יתגלה שהזן החדש אלים פחות, הוא חושש ממקדם ההדבקה הגבוה שלו, משום ש"יש המון קשישים ואנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה ונמצאים בסיכון לתחלואה קשה".

שרת החינוך מבקשת, בהמשך לכשליה בניהול סיכונים, "לחכות לעוד מידע", בזמן שהיא מבשרת – יש לה איכשהו מידע לכך – שהחיסון כנראה יעיל מול האומיקרון

תחושה מוכרת

15 אלף ק"מ מסידני, בארץ הקודש, החיים נטולי דאגות. לנוכח אזהרתו של מנכ"ל מודרנה, שהמוטציות הגנטיות של האומיקרון עשויות להפוך אותו לרגיש פחות לחיסון, הסבירה שרת החינוך של מדינת ישראל ד"ר יפעת שאשא־ביטון שאין לנו סיבה לחשוש, שכן "ככל שזה מגיע מחברה מסחרית, אז אני מתייחסת לדברים עוד יותר בזהירות". שאשא־ביטון אף המליצה להיצמד להמלצות "אנשי המקצוע", אחרי שהיא עצמה דחתה אותן שוב ושוב בתפקידה, למשל ביחס לחיסונים בבתי הספר וביחס לאיכוני השב"כ.

השרה מבקשת שוב, בהמשך שגרתי לכשליה בניהול סיכונים, "לחכות לעוד מידע", בזמן שהיא מבשרת – יש לה איכשהו מספיק "מידע" לכך – שהחיסון כנראה יעיל גם מול זן האומיקרון. אסור להתעייף מלומר את הכלל הפשוט, גם אם כבר עייפנו מלקוות שהמסר יחדור את בורותם של שרת החינוך ושרים אחרים בממשלה: מול סכנה שמתפשטת אקספוננציאלית מידע יכול להצדיק הסרת מגבלות, היעדרו לא מצדיק הימנעות מהן.

בנט, לפחות, החליף תפקיד. מאופוזיציונר שצורח נגד הגבלות שמטילה הממשלה, הוא הפך לראש ממשלה שצווח על שרים שמתנגדים להן. לא מפתיע, בהתחשב בכך שהטיפול בקורונה הוא הסמכות היחידה שמותיר לו הנופש המתמיד, ראש הממשלה בפועל יאיר לפיד. הלה רק שמע על המוטציה, ונזעק במהירות לטוס לחופשה נוספת. נראה שכל עוד לא לוקחים מבנט את צעצוע סמכויות הקורונה ומלפיד את מנעמי החופשה הנצברת, יציבות הקואליציה מובטחת.

למזלנו איננו נשענים על הפוליטיקאים הנבחרים שלנו, אלא על "הדרג המקצועי". ואכן, לכל מי שדאג, משרד הבריאות שומר עלינו מהמגפה כמעט כמו שד"ר שאשאביטון שומרת על ילדינו מהידבקות. האומיקרון, כידוע, הגיע לארץ עם עובדת זרה, שלקחה אותו לסיבוב בקו האוטובוס מתל־אביב לאילת. משרד הבריאות לא היסס, והורה בנחישות לנהג האוטובוס ולכל הנוסעים להיכנס מיד לבידוד ולהיבדק.

הרי לפניכם ממשלה יעילה, מהירה וטכנולוגית, באיכות כמעט אוסטרלית. מדוע רק "כמעט"? מפני שהמשרד צדק כמעט בכול: מסלול הנסיעה, השעה, החברה, הנוסעים, רק בפרט אחד קטן הוא התבלבל: התאריך. וכך הוכנסו לבידוד כל הנוסעים הלא נכונים, בזמן שאלה שבאמת נחשפו לאומיקרון המשיכו להסתובב חופשי חופשי.

טוב לראות שגם אחרי שנתיים של התמודדות עם המגפה העולמית, "הדרג המקצועי" מקפיד להפגין את אותה שלומיאליות שהכרנו אצלו בתחילתה. איכות הטיפול במה שמכונה באפידמיולוגית מצויה "חולה אפס", מספקת תחושת דז'ה־וו לכשלי הטיפול בפברואר 2020 בקבוצה הדרום־קוריאנית נשאית הקורונה שטיילה בארץ. שר בא, שר הולך, ממשלה קמה, ממשלה נופלת, תחת שמש הבירוקרטיה אין חדש.

שגרת ערבות

אז איך נסכם שנתיים עולמיות של מגפה? אפשר לקוות שאם לא הממשלה, אזי לפחות הציבור ברובו מנוסה ונבון. למדנו צניעות וסבלנות מול הלא נודע, לצד סלידה מיומרנות ושרלטנות; ראינו שהאמצעי העיקרי לחזרה לשגרה הוא חיסונים, אך שיעילותם עודנה מוגבלת; הבנו שהכלכלה סובלת, אבל פחות מהמשוער; וחווינו סגרים שהתברר שאינם סוף העולם, אלא אמצעי חירום לריסון תחלואה מזנקת.

הלקח העיקרי הוא כנראה שהשגרה האנושית צריכה להשתנות בשנים הקרובות. לא באופן דרסטי, אלא באופן שממזער סיכונים. השגרה צריכה להיות פחות צפופה, מלווה במסכות, עם צמצום חשיפה למקומות הומים סגורים, הקפדה על היגיינה וזהירות אישית מרבית. זו תהיה שגרת הערבות ההדדית שלנו, מול וירוס שייקח עוד זמן להשתלט עליו.

התובנות הללו הן בעלות משמעות מעשית חשובה. ככל שנקדים ליישם את ההתאמות הללו בחיינו הציבוריים, כך יקשה על הקורונה להופיע עם מוטציות חדשות. מי ייתן ושרינו, שחושבים כנראה שאמונותיהם התמוהות ומעמדם הפוליטי מרשימים את הנגיף המוטציוני, יקדימו להבין אמת פשוטה זו. חג חנוכה שמח לכל בית ישראל.