המשפחות הסובלות מאלימות ממשית. תחת זאת, קל יותר להצטמצם לשרשרת תגובות ל"טרלול הפרוגרסיבי". שמייצגת נאמנה שלו היא מרב מיכאלי, אשר הצהירה 2017־ב כי "המשפחה הגרעינית היא המסגרת המסוכנת ביותר לילדים", וכי "ילדים צריכים לגדול לאו דווקא עם ההורים שלהם, אלא עם מבוגרים שהמדינה תקבע שהם כשירים וראויים להורות".

השבוע פרסם בית המשפט בחיפה פסק דין על מקרה אלימות במשפחה. הבעל טען שאשתו "מכה את הילדים מכות קשות בכל חלקי גופם". מנגד, "האם הכחישה כי היא נוהגת באלימות, וטענה שהיא מציבה גבולות נדרשים". השופט טל פפרני כתב פסק דין מיואש. "הסכסוך בין ההורים מתנהל בעוצמה גבוהה ביותר", כתב, ותיאר את הילדים כמי ש"ננטשו על ידי הוריהם ו'נפלו בין הכיסאות' במאבק הניטש בעניין חלוקת הרכוש". השופט פפרני איים על שני הצדדים בהטלת צו בדיקת מסוגלות הורית, אסר עליהם להקליט זה את זה ולערב את הילדים בסכסוך.

אלימות במשפחה היא אלימות וחובה על החברה למגר אותה, בין אם היא מהאיש ובין אם מהאישה. ילדים שנפלו לסיטואציות אומללות כאלה זקוקים לסיוע דחוף, וגיוס של טרגדיות כאלה להוכחת תפיסות קצה לא מקדם אותנו לשום מקום.

חריש עמוק

מכל היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם, מי שזכה ליחס התקשורתי הגרוע ביותר היה יוסף חריש. הוא מונה בשנת ,1986 בשנה שבה התפוצצה פרשת קו .300 באותן שנים הממשלה הייתה ממשלה והיועץ המשפטי שלה היה רק יועץ משפטי. ממשלת פרס החליטה להדיח את היועמ"ש יצחק זמיר, בשל התעקשותו לפתוח בחקירה פלילית נגד בכירי השב"כ שנחשדו בהרג המחבלים. עתירות לבג"ץ לא הוגשו, שכן שום עותר ציבורי לא הטיל ספק בכך שהממשלה רשאית להחליט מי יהיה היועץ המשפטי שלה, אבל ההחלטה על מינויו של יוסף חריש, ספגה ביקורת ציבורית חריפה.

חריש תואר בתקשורת כמי ששיתף פעולה עם הדחתו של זמיר, שנתפס כאביר שלטון החוק וכמי שנאבק על הוצאת הצדק לאור מול בכירי השב"כ שסרחו. בפרקליטות לא סבלו אותו מסיבה נוספת: מינויו נתפס כהנחתה מבחוץ, הוא הגיע מרקע של שופט מחוזי ולא אכל איתם מאותו מסטינג. "הוצא עליי חוזה", התלונן חריש מאוחר יותר.

משה גורלי, הפרשן המשפטי של כלכליסט פרסם לאחרונה ביוגרפיה על חריש, המבקשת לעשות צדק מאוחר עם האיש ולהזכיר את ההכרעות שקיבל בשורת אירועים שהסעירו את המדינה באותם ימים, מהטיפול בפרשת קו ,300 דרך פרשת משבר הבנקים, ועד לאירועים כמו פרשת האונס בשמרת והעמדתו לדין של אריה דרעי.

את הספר חותמת "אחרית דבר", מאת שופט בית המשפט העליון נעם סולברג ששימש בעצמו כמתמחה של חריש. סולברג בחר להקדיש את דבריו לביקורת על אחד הכלים המרכזיים של האקטיביזם השיפוטי, והוא מדגים זאת באמצעות פרשה כמעט שכוחה – מינויו של יוסי גינוסר למנכ"ל משרד השיכון .1992־ב

גינוסר, בכיר בשב"כ, היה מעורב בטיוח פרשת קו