מקור ראשון

אגדת חורבן

שרידי יבנה היהודית, עירו של רבן יוחנן בן זכאי, נחשפים מתוך האדמה ומרגשים גם את תלמידי תלמידיו בבית המדרש וגם החוקרים מהאקדמיה. ביקור בעיר שעיצבה את פני היהדות

צילום: יוסי אלוני מימין לשמאל: בקבוקוני הזכוכית שנמצאו באתר, הקברים, ושרידי המבנה העתיק

עחלום, ל יבנה, עיר החכמים בתקופה שאחרי חורבן בית שני, כבר אי אפשר יהיה לתהות ההייתה או חלמנו

הודות לחפירות הצלה שנעשו בעיר על ידי רשות העתיקות. לפני שלושה חודשים החלו להיחשף במורד המזרחי של התל, שבו התגלתה לאחרונה עיר היין הביזנטית, שרידים של מבנה עתיק המתוארך לתקופת הסנהדרין - כלומר שלהי המאה הראשונה והמאה השנייה, וכן בית קברות מפואר מאותה תקופה. השבוע, פרסמה הרשות את בשורת התגלית.

אני חוברת לפבלו בצר, אחד ממנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, ויחד איתו מסתובבת בין שני האתרים. אמנם אנחנו בפתחו של חודש דצמבר, אבל השמש קופחת על ראשנו בעדינות אסרטיבית.

על פי המקורות, יבנה, העיר שבה התרכזו החיים היהודיים אחרי החורבן, הפכה למרכז החיים היהודי החשוב ביותר בזכות תושייתו של רבן יוחנן בן זכאי. בתלמוד מסופר כי תלמידיו של רבן יוחנן הבריחו אותו מירושלים הנצורה בארון קבורה, ולאחר שהוכיח את חוכמתו וגדולתו הרוחנית נעתר אספסיאנוס קיסר לבקשתו לקבל את יבנה.

"פתחו הארון ועמד לפניו (לפני אספסיאנוס). אמר לו: אתה הוא רבי יוחנן בן זכאי? שאל מה אתן לך. אמר לו: איני מבקש ממך אלא יבנה. אלך ואשנה בה לתלמידיי, ואקבע בה תפילה, ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה. אמר לו: לך, וכל מה שאתה רוצה לעשות - עשה" (אבות דרבי נתן .)'ד

"גילוי הממצאים מימי הסנהדרין מרגש מאוד", אומר לי בצר. "זו דרישת שלום ישירה מהתקופה שבה ההנהגה היהודית אספה את השברים אחרי החורבן, גלתה ליבנה, ושם החלה לשקם מחדש את העם היהודי". זהו בעצם ערש הלידה של יהדות התורה שבעל פה, ולמעשה של היהדות המוכרת לנו היום.

"בתוך המבנה מצאנו על אחת הרצפות שברים של כלי מדידה, כלים שמאפיינים אוכלוסייה יהודית, כמו גם ספלים העשויים אבן גיר, המעידים על נוכחות יהודית ועל שמירת הלכות טומאה וטהרה. זה לא אומר בהכרח שהמבנה היה מאוכלס דווקא על ידי יהודים, אבל כשהמבנה הזה עמד, מתי שהוא, יהודים הסתובבו פה. זה מתאים לתיאורים של יוספוס פלביוס ולמקורות החז"ליים על ראשיתה של היהדות הרבנית נטולת המקדש ביבנה".

במרחק של כ־07 מטר מהמבנה נחשף בית קברות מרשים. "מצאנו עשרות קברים מסודרים באופן יוצא דופן, בשורות ובמרחקים קבועים, דבר שעשוי ללמד על קיומה של מין חברה קדישא - גורם כלשהו שהיה אחראי לענייני הקבורה", אומר בצר. "לקברים צורות שונות: חלקם עשויים כארונות קבורה (סרקופגים), רובם עשויים אבן, ואחד עשוי עופרת. על פי מיקומו של בית הקברות אפשר לשער שהוא הוקם מחוץ לגבולות העיר, בהתאם להלכה היהודית וגם לחוק הרומי. אבל האם נקברו כאן יהודים או פגאנים? מוקדם לקבוע, משום שלא מופיעים עליהם סימנים אתניים מזהים".

ליד הקברים מראה לי בצר בקבוקוני זכוכית שנמצאו באתר, 150 מספרם, חלקם מתוצרת הארץ ואחרים מיובאים. לדברי ד"ר יעל גוריןרוזן, ראש ענף זכוכית ברשות העתיקות, "הבקבוקונים שימשו כנראה לשמירת נוזלים יקרי ערך, כגון שמנים ריחניים. כמחצית מהם יוצרו בייצור מקומי, והמחצית השנייה יובאה מאלכסנדריה שבמצרים. בקבוקונים כאלה מתגלים הן בחפירות בקברי יהודים הן בקברי פגאנים, מהמאה הראשונה לספירה ועד ראשית המאה השלישית. הנחת הבקבוקונים מחוץ לקברים ביבנה ולא בתוכם, כפי שהיה נהוג, היא בגדר תעלומה".

מתוך קופסה נוספת שולף בצר ממצא טרי־טרי שנחשף ביום הגעתי לאתר: כתובת יהודית ביוונית. "אי אפשר לפענח מה כתוב מכיוון שהכתובת קטנה מדי. אולם התיאור ההיסטורי והממצא הארכיאולוגי מאפשרים להעלות בזהירות את האפשרות שמדובר בקברים של הקהילה היהודית בעיר. אם ההשערה נכונה, ייתכן כי לפחות בחלק מהקברים, אולי ביפים שבהם, נקברו חכמי יבנה, בני דורם של רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא ורבן גמליאל".

מפעל היין הגדול בעולם

בעוד הארכיאולוגים כדרכם בקודש, ובעיקר כדרכם בחול, זהירים מאוד בדבריהם, הדמיון כבר חוגג. החיים היהודיים ביבנה מתעוררים לחיים. החכמים קמים לתחייה. הנה ממש כאן התהלך רבן יוחנן בן זכאי מצד לצד והתחבט כיצד לסדר את תפילת שמונה עשרה, והנה ליד אוזניי חולפות כמה מילים מתוך ויכוח הלכתי, ואפילו בת קול משמיים אני מצליחה לשמוע. לידי חולפים עוברי אורח ששמלתם דהויה והופעתם מרושלת. הם מחפשים סימנים בשמיים, מוכנים להישבע שראו את הירח אתמול, שואלים אם גם אני ראיתי אמש את מולד הלבנה. מה אני יודעת, אני אישה, אני מעמידה אותם במקומם, והם נבוכים לרגע קל. אבל אני לא שם כדי לראות את פניהם, אני כבר ממשיכה הלאה. בצעדים קלים אני מדלגת אל פנים המבנה, בחצר הפנימית רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע שוב מתנצחים ביניהם; מדהים איך הם לא מתעייפים, בחיי. בעיני רוחי אני רואה את עץ החרוב שנעקר, את אמת המים שמימיה חזרו לאחור, ותוהה אם אלה הם קירות בית המדרש שנטו ליפול בעקבות הוויכוח החשוב ביותר בתקופה ההיא, האם זה המקום שממנו יצאה הבשורה הדרמטית "לא בשמיים היא"? האתר שבו נחשף המבנה מאפשר להבין את השכבות של התל. "אחד הדברים היפים והמעניינים פה הוא שאפשר לראות את התקופות השונות", אומר איליה קלמן, חופר באתר. "יש פה ממצאים ביזנטיים, רומיים, אשוריים, את כל זה רואים בהשתפלות של הטופוגרפיה. הממצאים הכי עתיקים שמצאנו פה באתר הם חרסים ממסופוטמיה. הכי למעלה", מצביע קלמן מזרחה, "נמצא בית הגיתות". קלמן מתכוון לאזור תעשייה עצום מהתקופה הביזנטית שנחשף בשנתיים האחרונות, ובו מפעל מרשים ביותר לייצור יין - הגדול ביותר המוכר בעולם מהתקופה הזאת. המפעל כולל חמש גיתות יין מרהיבות, מחסנים ליישון היין ולשיווקו, כבשנים לצריפת קנקני החרס שבהם אוחסנו הנוזלים, עשרות אלפי שברי קנקני חרס וקנקנים שנמצאו בשלמותם, דרכי גישה מסודרות בין המתקנים, ועוד. הארכיאולוגית ד"ר אלנה קוגן־זהבי כבר ראתה דבר או שניים בחייה, ובכל זאת היא לא מפסיקה להתרגש. אני מבקשת ממנה להניח את האצבע על הדבר הייחודי שהחפירה הנוכחית העלתה. "הרבה פעמים אנחנו מוצאים

המון תוכן כתוב אבל אין לכך תימוכים ארכיאולוגיים, ואז מתחיל להיות סוג של פקפוק: האם מה שכתוב באמת נכון? הרי הם לא היסטוריונים כמונו, אולי הם כתבו רק מה שהתאים להם? לכן ברגע שמצאתי את המבנה הזה, זה היה סופר־מרגש כי אנחנו מבינים שמה שכתוב באמת נכון. לכל הפחות חלקים גדולים ממה שכתוב".

אפשר לדמיין את רבן יוחנן בן זכאי מגיע לפה?

"בהחלט, זו ההתרגשות העצומה. אין כמו לגעת בממצאים עצמם ולתת גושפנקה אמיתית למקורות. רק חבל שזה מצומצם כל כך", היא מוסיפה, "עיר היין היפהפייה כנראה הרסה את החיים שהיו כאן לפניה. חפרו פה שטחים ענקיים ולא מצאו שום שרידים מהסנהדרין. היה חשש שמה שהיה נהרס או שהיהודים בני התקופה ההיא ישבו בתל עצמו שלא נחפר, ולכן כשגילינו את המבנה זו הייתה תגלית מרגשת מאוד. התגלית הזאת גם נותנת לנו מושג איך הם חיו".

בין החוקרים ניטש ויכוח אם יבנה הייתה מרכז יהודי חשוב לפני החורבן או לא, אבל ברור שברגע שרבן יוחנן בן זכאי מבקש להמשיך את החיים היהודיים מיבנה, המקום הופך למרכז החשוב ביותר של התקופה, שבו יושבת ההנהגה המרכזית. עם סיום המלחמה פעל רבי יוחנן רבות לשיקום היהדות החרבה, בדמות חידוש מרכז אוטונומי בעיר יבנה. הממשל הרומי שסמך על אהבת השלום שלו הניח לו לפעול ולהקים את הסנהדרין כמרכז רוחני, בלי גוון מדיני. חשיבות מיוחדת הייתה לתקנות הסנהדרין ביבנה בראשותו, שהנציחו את זכר המקדש וקבעו את לוח השנה מחדש, וכן חודש הקשר עם תפוצות הגולה.

שמה של הישיבה שהקים רבן יוחנן בן זכאי היה כרם ביבנה, ואף שבתלמוד הירושלמי הוסבר ש"אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין (יושבים) שורות שורות ככרם" – ובעצם הכריעו כי מקור השם כרם במטאפורה לריבוי הלומדים – הממצאים בשטח תומכים דווקא בפשט הדברים. "מהשטח עצמו אנחנו מבינים שסנהדרין ישבה במקום שנקרא כרם", מסבירה קוגן־זהבי, "המבנה הזה עומד בשולי העיר, קרוב לשדות. אנחנו מבינים שהם התעסקו בגידול ענבים ובהפקת יין, ויש לזה חשיבות רבה, בטח לאחר החורבן. יש לנו אסמכתה לכך שמי שישב פה גידל ענבים, ולא יד המקרה היא שגם מצאנו קנקנים שנועדו ליין. תפרוסת ההתיישבות היהודית השתנתה אחרי החורבן. השאלה שבני התקופה היו עסוקים בה היא איך חוזרים לשגרה, והנה אנחנו מגלים שמפיקים פה יין כשר לאחר החורבן".

החכמים שישבו ביבנה ביקשו לקבוע הנהגות ציבוריות שמצד אחד זוכרות את החורבן ומצד שני מאפשרות ליהודים להתנער מן העפר, להמשיך בחיים ולא לשקוע בתהומות הייאוש והדיכאון. שתיית יין, המשמח לבב אנוש, סימלה את החזרה לחיים שיש בהם גם מקום לשמחה, אף על פי שהוא מזכיר את עבודת המקדש שהייתה ואיננה.

"הממצא הקרמי נותן לנו אינדיקציה על טווח השימוש של המבנה", מסבירה קוגן־זהבי, "כלומר על השנים שבהן היה פעיל. אנחנו יודעים שהוא הוקם במאה הראשונה לספירה וסיים את פעילותו במאה השלישית. בהתאם לאירועים ההיסטוריים, המבנה ננטש אחרי מרד בר כוכבא שאז גורשו היהודים צפונה".

מדהים. רואים את הנטישה?

"רואים שזה מבנה שננטש. נמצאה קרמיקה מהמאה השלישית, ומעל זה יש פסולת שמתאימה לביזנטים ולעיר היין, כלומר יש דילוג בין תקופות".

הצלחת, רבן יוחנן

אפשר לחלק את היהודים (וגם עמים אחרים) לשניים. בקוטב האחד נמצאים אנשי המדע שלא מאמינים לשום דבר עד שרואים אותו בעיניים. בקוטב השני נמצאים אנשים שאומרים: אם זה כתוב בתורה, במשנה, בתלמוד וכן הלאה – אז היו דברים מעולם. אין לנו צורך בהוכחות, באבנים או בחרסים.

"אני מסתובב על הציר שבין שני הקטבים", אומר הרב ד"ר בני לאו, "משתדל להאמין למה שכתוב, ומנגד משתדל לשאול שאלות. מעולם לא היה לי ספק שביבנה היו חיים יהודיים לאחר החורבן, מעולם לא עלה בדעתי שבגלל שלא גילו ממצאים מהתקופה הזאת קיומה מוטל בספק. לא חיכיתי לממצא הזה, ישנתי טוב בלילה. גם לא עזבתי הכול כדי לנסוע לראות בעיניים את התגלית הזאת. אומרים שאין שמחה כהתרת ספקות, למי שהיו לו ספקות התגלית הזו באמת יכולה להיות משמחת מאוד. אני מודה שאצלי זה לא הסיפור. ובכל זאת, גם אני שמח מדרישת השלום שקיבלנו. פתאום אומרים לך הנה חרס שנותן לך אינדיקציה שמה שכתוב הוא גם מה שהיה. אז, כן, זה משמח.

"כשחושבים על זה מדובר על תקופה קצרה מאוד, משנת 70 שבה נחרב בית המקדש עד 132 – פרוץ מרד בר כוכבא, בסך הכול 60 שנה. מה זה 60 שנה? זה כלום! אבל אלו שנים שיש בהן דרמה מטורפת, אולי שישים השנים הכי חשובות בסיפור שלנו כעם. בשנים האלו היהדות משקמת את עצמה אחרי השבר הנורא של חורבן הבית, ובעצם ממציאה את עצמה מחדש. הנחת העבודה ש'לא בשמיים היא', כל הבסיס למשנה ולמחלוקת, והסיפור של יהדות בלי מקדש - מתחיל כאן ביבנה. יבנה היא אבן הדרך החשובה ביותר לתולדות היהדות, מה שנקרא ממקדש למדרש – תפילה, לימוד תורה, תרבות המחלוקת. כך שאמנם מדובר בתקופה קצרה היסטורית, אבל ההשפעה שלה דרמטית עד ימינו, תקופה ששינתה את פני היהדות. מה לא הייתי נותן כדי להיות אבן בבית המדרש של חכמי יבנה".

הרב לאו, שעסק רבות בחכמי ימי הבית השני ובתקופה שאחרי חורבנו, מזכיר את המסופר בתלמוד על ימיו האחרונים של רבן יוחנן בן זכאי. "לפני מותו של רבן יוחנן בן זכאי הוא בכה. תלמידיו שאלו אותו מדוע, והוא השיב - אני לא יודע לאן לוקחים אותי, לגן עדן או לגיהינום. צל"ש או טר"ש. הרי הוא ויתר על ירושלים ובחר ביבנה, תיקן תקנות לחיים בלי מקדש, עשה את כל זה והוא לא יודע אם הצליח או לא. זה רגע חזק של מנהיג שאומר אני צריך לקחת אחריות, אעשה כל מה שאני יכול, אבל אני לא יודע עד הסוף. זה אולי מספר את הסיפור הכי חזק של יבנה. מנהיג שהנהיג במצב ערפילי, יצר תקדימים בעולם בלי מקדש, והיום אפשר לומר שהוא הצליח בענק. את התפילה שתיקן כל יהודי מתפלל. את המשנה שהתחיל לסדר וחתם נכדו, לומדים עד היום. כל כותב שואל את עצמו אם יקראו את דבריו, אם תהיה משמעות לעשייה שלו ואם היא תיקשר בנצח. ומה שרבן יוחנן בן זכאי עשה מיבנה נקשר בנצח, ללא כל ספק".

הארכיאולוגית אלנה קוגן־זהבי: "זה היה סופרמרגש למצוא את המבנה הזה. אין כמו לגעת בממצאים ולתת גושפנקה אמיתית למקורות"

אלישיב רייכנר

he-il

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281998970740505

Israel Hayom