שום דבר, גדלתי בבית חילוני ואשכנזי עד גיל ,40 לא קיבלתי את זה בכלל ועד היום אין לי את ההרגשה של החיבור והדבקות. גרתי באזור ירושלים ועשיתי כל יום סבב בין קברי הצדיקים, קברי אבות, קבר רחל, שמואל הנביא ושמעון הצדיק, כמובן גם לכותל הלכתי כמעט כל יום. פשוט התחברתי לרעיון שיש עניין להגיע, כדי שהצדיק יביא את התפילות והרצונות שלך ישר לכיסא הכבוד".

ספיר: "זה לא שבכל יום שאני מגיעה לכאן אני מרגישה איזה התעלות. אבל עצם זה שזכיתי להיות פה זה הרבה. אם ה' יתברך נתן לי לבוא לכאן היום, ואולי עוד שלושה ימים עוד פעם, זה כי הצדיק הזמין".

הדסה תוהה בקול מה המקור לכך שהצדיק מזמין אליו אנשים, והן מתחילות לשאול נשים מסביב מה המקור. עצם הנסיעה לצדיק היא עניין בפני עצמו, המכשולים בדרך והמוכנות להתגבר עליהם הם חלק מהתהליך הפנימי שהאדם עובר כדי להתקרב אל הקודש. על הדרך הזו נכתבו מילים רבות, וכמעט לכל מי שעולה למירון יש איזה סיפור מופרע על טרמפים או פנצ'רים ומסירות נפש כדי להגיע. שולי רנד למשל שר: "שבע בערב על הכביש הישן המוליך, רפאל אחי ואנוכי מחכים למכונית שתיקח אותנו לרבי שמעון". אחרי שכמעט התייאשו עצר להם חסיד מירושלים ובתו השתקנית. "עכשיו נוסעים לרבי שמעון".

אחת מעובדות המקום מסבירה להן שעניין הזימון לצדיק קשור בכלל לרבי נחמן. "הרבה רוצים להגיע לאומן אבל יש מניעות (עניינים שעוצרים אותם מלהגיע, א"ז), אבל פתאום יש איזה מסלול שהכול מסתדר כדי להגיע. פתאום יש מי שיהיה עם הילדים, צץ איזה סכום כסף לכרטיס, מקבלים חופשה מהעבודה – כשיש פתיחה זה נקרא שהצדיק מזמין".

הדסה מקשה וטוענת שה' פותח ומשגיח והשאלה היא על ההזמנה של הצדיק. לאחר דיון ארוך המסקנה היא שה' פותח את האפשרות להתקרב אליו אבל הדרך שעוברת במקום מסוים זה הצדיק, שמזמין דווקא אליו, דווקא דרכו, שהרי יש הרבה צדיקים.

כל כמה דקות השיחה שלנו נקטעת כשברקע מישהו אומר קדיש והן עוצרות לענות לו או כאשר הדסה תופסת עוד אישה לשיחה על תיקון וטהרה. "אנחנו פוגשות כאן נשים שאף פעם לא היה להן שום חיבור, מכל קצוות האוכלוסייה. אנחנו מציעות לנשים לזכות להיות צנועות יותר מתוך מחשבה שלבוא לא בצניעות עושה צער לנשמה של הצדיק". לספיר חשוב לדייק והדגיש: "אם מישהי לא לבושה על פי ההלכה והתורה אף אחד לא יגיד לה לא לבוא. גם אם מישהי אומרת לי 'לא תודה', אני עונה לה עדיין במאור פנים".

כבר 13 שנים שהדסה מסתובבת בקברי צדיקים. את חייה היא מקדישה לשיחות על טהרת המשפחה עם נשים שמגיעות לציון רשב"י. ספיר יחסית חדשה, רק חצי שנה כאן, היא הגיעה מיד אחרי האסון. "רבי שמעון הזמין אותי אחרי האסון, הגעתי לכאן גם לפני זה אבל לא בצורה קבועה ומסודרת. אני לא יודעת להשוות למה שהיה קודם אבל הקבצניות ואלה שגרות כאן בסביבה אומרות שהכול די חזר לקדמותו".

היית כאן בערב האסון?

"כן. היה קשה מאוד, בין המוזיקה והתפילות התחילו צעקות, היו הרבה בלבול וחוסר ידיעה והשמועות הזוועתיות התחילו לרוץ. דאגתי לבעלי נורא, אבל לא הייתה אפשרות ליצור קשר כי הרשתות הטלפוניות נפלו והלחץ היה מאוד־מאוד קשה".

מספר חודשים אחרי האסון הן לא רואות הבדל גדול בתנועת המבקרים, רק השאלות התרבו: איפה זה היה, איך קרה אסון כזה דווקא אצל רשב"י, ואיך אפשר לעזור. "הרבה נשים זוכות לקחת על עצמן דברים לעילוי נשמת הקדושים שנהרגו כאן".