אני לא מאמינה באמונות טפלות. ישבתי בקצה של השולחן והתחתנתי הכי צעירה, אכלתי כל הזמן בעמידה ולא ירד לי שום ביס לרגליים, עשיתי פרצופים לחתולים שחורים והם חייכו אליי בחזרה. אבל עם דבר אחד אף פעם לא העזתי להתעסק, והוא השפם. מילדות אמרו לי שאם אשתה מהכוס של ההבדלה יצמח לי שפם, וכמה שהיה בי חשק למרוד גם באמונה הזו, כל פעם שקירבתי את הכוס אל הפה דמיינתי שפם עבות שחור ועקשן שיצמח לי בבוקר למחרת ויישאר לנצח, והרחקתי את הכוס בבהלה. כי למצוא חתן, להסתדר נמוכה או להסתובב עם מלא אוכל ברגליים אלו דברים שאפשר להסתדר איתם, אבל עם תלתלים באמצע הפנים אני לא מתעסקת. ועד היום בכל מוצ"ש משהו קורץ לי לשתות מהיין שנשאר ואני ממהרת לשפוך אותו לכיור, בזהירות כדי שלא יישפך לי על היד ובבוקר יצמחו לי שערות על האצבעות.