בכל סעודת שבת שאנחנו מארחים משפחה נוספת או מתארחים, הארוחה תתחיל ב"משחק הכיסאות". הבנים הגדולים רוצים לשבת יחד, בין הקטנים צריך דווקא להפריד, אלו חייבים לשבת דווקא קרוב למטבח, וההיא חייבת לא לשבת מול המזגן. כשהילדים של כולנו היו קטנים, זה היה פשוט יותר, הם התיישבו פחות או יותר לפי בחירתם, ואז בכל מנה ירדה מהשולחן קבוצת גיל לשחק, עד שלקינוח נותרנו רק המבוגרים, כך שלא היה צורך להשקיע יותר מדי בסידורי ההושבה. חלפו השנים, את המשחקים בין המנות מחליפות שיחות ודיונים, כולם יושבים לשולחן כל הארוחה, לכן תכנון המקומות חייב להיות כזה שכולם ירגישו בו בנוח.

אז לא, אין פתקיות הושבה, וכל אחד יושב בזרימה היכן שנעים ובא לו, רק על כלל אחד מקפידים – "כלל שבע השנים", האמונה הטפלה גורסת שמי שיושב בפינת השולחן, לא יתחתן בשבע השנים הקרובות. לכן אם מישהו בעל פוטנציאל לחתונה בשנים הקרובות יתיישב בפינת השולחן, הוא מיד יוחלף אחר כבוד באחיו הקטן שעדיין מפזר אורז להנאתו על המפה. לא עוזרות מחאותיו של בעל הפוטנציאל, ש"אני רק בן ,"15 והוא נשלח אחר כבוד למקום אחר, אם לא יועיל, לא יזיק, העיקר שנרקוד בקרוב בחתונה שלך. 3.12.2021 | כ"ט בכסלו תשפ"ב | |