זו הייתה ההפלגה הראשונה שלי. אחרי פחות מחודשיים בצה"ל זרקו אותנו, חבורת טירונים מבוהלים, לכמה ימים בספינות שעליהן נשרת בעתיד, וכך מצאתי את עצמי עומד על ספינת דבורה של חיל הים שמפליגה למרחקים. מפה לשם, כשאני עומד בירכתי גשר הספינה ומנסה להירגע ולהבין מה הולך סביבי, התחלתי לשרוק, אולי סתם כדי להפיג מתח ואולי כי הייתה מוזיקה מהרדיו ברקע, באמת שאין לי מושג. אבל התחלתי לשרוק ואחרי אולי 15 שניות נשמעה שאגה "מי שורק?!" מפי מפקד הספינה, ועוד לפני שהספקתי להתוודות על החטא הנורא - "מי שישרוק אני…" בתוספת צרור קללות, כמקובל בצה"ל. אז מפה לשם מתברר שאסור לשרוק בים. כן כן, יש מסורת של הימאים הקדומים ששריקה מעוררת את קנאתו של אל הים הרומי, נפטון, והוא חושב שהשריקה היא לעבר אשתו (אלה אחרת, אל תתפסו אותי בקטנות) והוא יתרגז ויטביע את הספינה. יש גם גרסאות אחרות, אבל מה שהושרש בקרב ימאים הוא שבים אסור לשרוק. נקודה. וכמובן שבצה"ל זה הפך למסורת מטופשת שאסור לסטות ממנה, כי צה"ל. מפה לשם, הימים חלפו ואני הפסקתי לשרוק, עד שיום אחד, תוך כדי נהיגה לגיטימית לחלוטין ובלי שום קשר לצבא או לים, התחלתי לשרוק עם המוזיקה שברדיו ועצרתי את עצמי בבהלה - אסור לשרוק!