מקור ראשון

הנה באה השעה

המלחייה החגיגית של שבת מתהפכת. גרגירי מלח צחורים נערמים בגבעה קטנה ומבעיתה, פזילות מפוחדות ודפיקות לב. שתיקה. כולנו תוהים אם היום הזה כבר אבוד, שופכים מים על המלח בבהילות, אולי התרופה תעבוד. אחרי עשרים דקות פורצת מריבה שאוחזת בכולנו. מתסיסה, מעצבנת. אנחנו מהנהנים בינינו בהבנה כאובה, הכול בגלל המלחייה.

האמונה המשפחתית גורסת שכשאסון המלח מתרחש סימן שמריבה גדולה קרבה ובאה. ולא, אי אפשר לגלגל עיניים ולזלזל. הניסיון העשיר של קטטת צעקות ובכי אחרי המלחייה המתהפכת הוכיח את עצמו. אף אחד לא יודע אם זו נבואה שמגשימה את עצמה או אמת לאמיתה. אבל אם מרטיבים את סם המריבה מספיק קרוב למועד הקטסטרופה יש עוד סיכוי לשלום. לבד מסגולות מפוקפקות של ריב ומדון, באופן לא מפתיע המלח מסמל גם פרנסה, לכן אם אחת מהשכנות תבקש ממני מלח עליי לסרב. עוד סיבה למריבה, אבל לא משנה. כשאני והתימני באנו בברית הנישואין הוא הבטיח לי שאין עינא בישא אצל אוכלי הג'חנון. הנהנתי, בלעתי רוק והתפללתי. נו, את רואה? התימני טפח על שכמי אחרי עוד אסון מלחייה ללא צעקות, זה עובד. לא אמרתי לו שהסיבה להצלחה בכל השנים עטורות הקובנה עד היום היא בגלל שבכל פעם שמלח נשפך, בלי שאף אחד רואה אני מהר מזלפת מים, שיהיה לכל מקרה.

מוזיקה // קרן מלמד־מרגלית

he-il

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

2021-12-03T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/283102777335577

Israel Hayom