אני די משוכנעת שאת האמונה הטפלה הבאה המציאה אמא שלי: לא מתרצים היעדרות או הברזה במחלה. לשקר שנתקענו בפקק? בכיף. להגיד שסבתא שלנו חוגגת יומולדת ?101 סבבה. אבל לומר: סליחה שלא אגיע הערב, יש לי כאב ראש נוראי? בשום פנים ואופן לא. טפו!

קשה להאשים את אמא שלי - שילוב קטלני בין היפוכונדרית מדופלמת ובת של רופאה - בהמצאת אמונה טפלה. כילדה בבית ספר יסודי הייתי מתעוררת פעמיים בשבוע עם "כאב בטן", שלא היה מאפשר לי להגיע לבית הספר ומאלץ אותי להישאר בבית מול עוד פרק של "חשבון פשוט". אז אמא שלי חיברה יחד אחד ועוד אחד, וטפטפה לי ולאחי כל הזמן, בעקביות: "אסור לשקר שחולים - זה מביא מזל רע".

אני לא בטוחה שכילדה האיומים האלה עבדו. | | כ"ט בכסלו תשפ"ב | 3.12.2021 הרי כשאתה קטן יום מחלה נשמע כמו בונוס. אבל כשבגרתי, עבודת הטפטוף העקבית עשתה את שלה. כאדם בוגר, ובעיקר כאמא לילדים בעצמי, נאלצתי לחפש לעצמי תירוצים מקוריים בעולם שבו כולם מבריזים בגלל "כאב ראש", "הקאות" או "חולשה".

אבל השיא הגיע כאשר עברתי תאונת דרכים קלה כשהייתי בחודש השביעי, ולמרות שהרגשתי מצוין, אושפזתי להשגחה ללילה בבית החולים. קרוב משפחה שהוא במקרה גם עורך דין ראה מיד את ההזדמנות: "נפגעת? נפצעת? כואב לך הגב? הצוואר? גם אם לא תגידי שכן. זה יכול להיות ההבדל בין לקבל עשרות אלפי שקלים לאלפים בודדים".

אבל אני לא רק ילדה טובה גבעתיים, אלא גם פחדנית גדולה מאוד. וכך, ויתרתי על עשרות אלפי שקלים פוטנציאליים, רק כדי שהמזל הרע לא ידפוק לי שוב בדלת. אמאל'ה.