סיפור לילית מימי הביניים משלב כמה דמויות קדומות יותר. אגדה הנפוצה בקמעות ובקערות השבעה מתקופת חז"ל מספרת על סממית, שהיו לה תריסר בנים ואת כולם הרג שד בשם "סידרוס" (ברזל ביוונית). שלושה מלאכים רדפו אחריו, תפסו אותו, והשביעו אותו שבכל מקום שמזכירים את שמותיהם – לא יוכל להזיק לתינוקות. בגרסאות אחרות, סממית עצמה הופכת לשדה ההורגת תינוקות כנקמה על מות ילדיה, והיא זו שהמלאכים תופסים ומשביעים. מבנה עלילתי זה התחבר עם מסורות על בנות הזוג של אדם הראשון. הגמרא מספרת שלאחר הגירוש מגן עדן אדם הראשון "הוליד רוחין ושידין ולילין" (עירובין י"ח ב), כשלפי השמועה הפרטנרית הייתה "לילית ששמה פיזנא". מדרש אחר מספר שחוה נבראה פעמיים – "חוה הראשונה" נוצרה מן העפר, אך לא הייתה ביניהם כימיה והיא חזרה אל העפר, אך חוה השנייה, שנבראה מן הצלע, היא ששבתה את ליבו (בראשית רבה כ"ב ז). כל השדות והאקסיות הללו מצאו את דרכן אל בן סירא והתמזגו יחדיו לדמותה של לילית מלכת השדים שזכתה לתהילת עולם.