סלבריטאי שדים נוסף הוא אשמדאי, מלך השדים היהודים. דמויות נוספות במסורת טענו לכתר מלך השדים (למשל, "אליסור בגדנא"), אך אשמדאי היה המנצח הגדול. הוא פרץ לתודעה הציבורית באגדה שבה מככבים הוא ושלמה המלך (בבלי גיטין ס"ח א), שזכתה לעיבוד נפלא של ביאליק ב"אגדות המלך שלמה": כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש נזקק לשמיר (תולעת שביכולתה לבקע סלעים) משום שנאסר להשתמש באבנים שעלה עליהן ברזל. כדי להשיג את השמיר שר צבאו של שלמה, בניהו בן יהוידע, רוקן את המעיין שממנו אשמדאי שתה מים ומילא אותו מחדש ביין. כאשר ירד אשמדאי משמיים כדי לשתות, השתכר ונלכד על ידי בניהו בן־יהוידע. אשמדאי גילה לשלמה איך להשיג את השמיר, אולם כחלק מגאוותו של שלמה הוא התנשא על אשמדאי ושאל אותו במה השדים חזקים מבני האדם. אשמדאי אמר שיראה לו אם רק ייתן לו את טבעת החותם שלו. שלמה הסיר את הכבלים, אך אשמדאי בעט בו והעיף אותו לקצה הארץ, ואילו את הטבעת זרק בים. אז ישב אשמדאי על כס מלכות שלמה ולבש את דמותו, וחז"ל אומרים שכל החטאים המיוחסים לשלמה בספר מלכים למעשה נעשו על ידי אשמדאי. בסופו של דבר שלמה הצליח להשיב לעצמו את הטבעת ולחזור לכס מלכותו.

על אף עלייתו לגדולה של אשמדאי, את דרכו הוא התחיל בתור שד פשוט הרבה יותר. הוא נזכר לראשונה בספר טוביה (סיפור מימי בית שני שאצל הנוצרים נכנס לכתבי הקודש ואצלנו התקבל במקבצי המדרשים), ומתואר כלא יותר מאשר שד מזיק ואקראי. טוביה,

גיבור הסיפור, מבקש להתחתן עם שרה בת־דודו, אך דודו מזהיר אותו שכל מי שנישא לשרה מת בליל הכלולות. טוביה שורף דג בחדר המיטות ומגרש כך את אשמדאי שהסתתר בתוכה ותכנן לקטול את החתן הטרי. במדרשים עוד יש זכר לאשמדאי השד הצעיר והשובב, אך ברוב המקורות הוא מוצג בתור מלך השדים השולט ביד תקיפה. בימי הביניים הוא אף קיבל קידום נוסף – "אשמדאי" הפך להיות התואר הקבוע של מלך השדים, כמו "פרעה", ויש מקורות מימי הביניים המונים שושלת של 13 "אשמדאים" עד זמנם! לפעמים כותבי קמעות התגוננו מטענות לקוחותיהם שהקמעות לא עובדים בכך שכנראה בדיוק התחלף המלך, ובגלל שאינם מכירים את שם אשמדאי החדש, הקמע קצת מקרטע. בניגוד ללילית ולשדים אחרים, הקמעות בדרך כלל אינם מגינים מפני אשמדאי, אלא להפך: מגייסים אותו כדי לרסן שדים המזיקים לבני אדם. לדוגמה, יש קמעות בצורת חרב שמזכירים את "חרבא דאשמדאי" המגן מפני השדים, או אף אזהרה לשדים שאם יתקרבו נלשין עליהם למלך. עם כל הצרות שהוא עושה, בסופו של דבר אשמדאי הוא מלך שומר חוק שאפילו קובע עיתים לתורה, והוא רוצה סדר בממלכתו, לא "שד הישר בעיניו יעשה". על כך נאמר בגמרא "אשמדאי מלך השדים... והמלך לא נקרא מזיק" (פסחים ק"י א). הדואליות בדמויות מלכי השדים באה לידי ביטוי בסיפור על מותו של אחד האשמדאים בגזרות תתנ"ו. לסיפור גרסאות רבות אך עיקרה ששלושה זקנים בלתי מוכרים עברו בעיר וספדו ואמרו קדיש, ואיש לא ידע על מי הם בוכים. עד שהתברר שהזקנים הללו הם אברהם, יצחק ויעקב שספדו לאשמדאי שבא בראש צבאו וניסה להגן על קהילה יהודית מפני הצלבנים, אך נכשל, ודם השדים הירוק ניגר על המדרכות.