תחום שלטונם של השדים נמצא בגבולות, באזור האפור. לא בדיוק פה, אבל לא בדיוק שם, במעברים המועדים לפורענות. הם שייכים לאזורים שמחוץ ליישוב, לזמנים שאינם בדיוק זמנים מוגדרים, לכן הגיוני מאוד שהשדים והמזיקים נבראו בין השמשות (אבות ה' ו). במחזור החיים אירועים שונים מבטאים מעברים, ולכן חשוב להתחמש היטב בהגנה המתאימה בלידות, חתונות, לוויות ובכלל בטקסים המעבירים אדם משלב אחד לשלב אחר. למקפידים ראוי להישמר גם במעמד סיום תואר.

יש הרואים בשבירת הכוס תחת החופה או שבירת הצלחת באירוסין גם אמצעי הגנה על הזוג הצעיר (למורת רוחם של הדרשנים על חורבן הבית). במנהגי החברה קדישא בירושלים כאשר מלווים לקבורה גבר מקפידים שבניו לא ילכו אחרי המיטה, משום ששם הולכים כל בניו השדים שגם הם מקיימים מצוות כיבוד אב, ויש חשש שהם יפגעו באחיהם האנושיים. כדי להימנע מסכסוכי ירושה עם אותם בנים־שדים, נהגו שמניין גברים יקיף את המיטה שבע פעמים תוך כדי אמירת הפסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם" (בראשית כ"ה ו), והשלכת מטבעות או אבנים קטנות מחוץ למעגל. כפי שאמרנו קודם לכן, ליליות מסוכנות בעיקר לתינוקות רכים. במסורת תימן ישנו מנהג להגנה על היולדת ותינוקה דווקא מפני שדה אחרת, הגרינייה או זניחייה. השדה הזאת מועילה ומיטיבה לאישה כאשר היא הרה, אך הופכת למסוכנת לתינוק לאחר הלידה. על כן חודש לאחר הלידה האישה עומדת על מפתן ביתה וזורקת לאחור, בלי להביט, ענף של עץ מסוים ומורה לשדה ללכת לאישה הרה אחרת, עד שזו בתורה תלד ואז היא בתורה תעשה את אותו הדבר.