"עוץ לי גוץ לי" בקאמרי. המחזה המרהיב והעל־זמני של שלונסקי. התפאורה מסעירת הדמיון, השחקנים המשובחים שהפעילו את חושיי, העברית החדה - זוזים, פלך, דרדק, פלמוני, ספחת, והמנגינה הקליטה נשארו איתי עד היום.

01

אמא שלי ז"ל אהבה מאוד לקרוא. לעיתים כשהדברים בינינו היו לא פתורים היא דיברה איתי באמצעות ספרים. את הספר "מזל קטן" של קלאודיה פיניירו היא הכירה לי כמה חודשים לפני מותה. האם אמא יכולה להחזיר לעצמה את הזמן שאבד? האם היא יכולה לשנות חיים שחלפו? שנה אחר מותה פגשתי את הספר במקום שלא ציפיתי, והקריאה בו הציפה געגוע גדול שהביא להבנה עמוקה.

סבתי חנה משיח, אם אבי שעלתה כגבירה מאפגניסטן 1920־ב לשכונת הבוכרים בירושלים. חוותה אובדן, שכול ועוני בארץ המובטחת. אמונתה החזקה והליכתה לתפילה שלוש פעמים ביום, בכל יום בשנה, הם אלו שהחדירו אמונה לליבי. תבונתה העמוקה משפיעה עליי מאוד, ואת ביתה שהיה פתוח לכולם אימצתי אל חיי.

לקראת נישואיי הענקתי להוריי במתנה את השיר "שתלתם ניגונים" של פניה ברגשטיין בכתיבה אמנותית. שיר שהפך למצפן ולמראה לסמטאות חיי. שנים מאוחר יותר נחשפתי לסיפור שמאחורי המילים וגיליתי שפניה ניסתה להנהיג טקס קבלת שבת בקיבוץ גבת, ביודעה שמשפחתה נספתה בשואה, וחברי הקיבוץ התנגדו כי לא רצו חיבור למסורת. כתגובה כתבה את השיר, המביע את עוצמת הקשר הנפשי שלה לבית הוריה.

הרצל. כל ימיו ידע מאבקים - והכול למען הגשמת החזון שיצר. הוא לא יצא בביקורת כנגד הדעה השונה משלו אלא הדגיש את עבודת הפרך של הכלת הניגודים.

הדברים שמצחיקים אותי באמת הם הרגעים מעוררי הצחוק שמתרחשים במשפחה הקרובה, כולל החיקויים ושלל הבדיחות עליי של הילדים והנכדים. חלקם נכנסו למורשת הסיפורים ומעלים צחוק מתגלגל גם שנים רבות אחר כך.

עוגות השמרים של בתי ארבל, שגם אחרי תורנות עמוסה של 26 שעות מכינה אותן עם טעם נפלא שאין לתארו במילים. וגם בפעמים הנדירות שאני טועמת אושפלו בוכרי אמיתי אני יכולה לבכות.

עם כרית קטנה שבאה איתי לכל מקום מגיל עשר, ותמיד עם ספר מערימת הספרים שליד המיטה. | | כ"ט בכסלו תשפ"ב | 3.12.2021