האיום הקיומי על הממשלה נשקף כעת דווקא מהניסיון לייצב אותה. כשבנט מנסה להעניק הישגים "ימניים" לחברי ימינה, לפיד משוכנע שהוא חותר לדחוק את רע"ם החוצה. כשלפיד מנהל רומן גלוי עם המשותפת, בנט חושד שהמטרה היא לגרום לח"כים בסיעתו לאבד את הסבלנות. המתח בין ראש הממשלה לחליפי כבר לא ניתן לטשטוש. זה לא משחק האשמות רגיל; חודשים ארוכים בלשכת ראש הממשלה מונחים כעת על כף המאזניים. אם אגף בנט יתמוך בפיזור הכנסת, לפיד ייכנס מיד ללשכת ראש הממשלה למשך מערכת הבחירות. אם הקצה השמאלי יפרק את הקואליציה, בנט יישאר בלשכה עד שתושבע ממשלה חדשה.

הסרטון המשותף שצילמו השניים בתחילת השבוע, מחויכים, נועד לשדר עסקים כרגיל, אבל האמון ביניהם נסדק. ההכחשות הנחרצות מטעם לשכת בנט לדיווחים על הכניעה לדרישות הירדנים בהר הבית היו במקומן, אבל החזרה עליהן שלוש פעמים נתפסה ביש עתיד כהשפלה מכוונת של רע"ם. כך גם ציוצי יום העצמאות של חברי ימינה שחגגו את פתיחת ההר ליהודים.

בימינה מתארים מצב הפוך, ובו לפיד הוא המתסיס. בנט הציב שני עקרונות בשיחות עם רע"ם: הראשון, שההבטחות לעבאס יהיו במישור הכלכלי־אזרחי, ללא השפעה על ביטחון, מדיניות, ירושלים או הר הבית. השני - לא להישען על הרשימה המשותפת לצורך קיום הממשלה (אבל כן לצורכי הסחר הפרלמנטרי הנקודתי). כששר החוץ מצטלם בכנסת עם איימן עודה, ומתראיין לטלוויזיה כדי להסביר ששת"פ עם המשותפת הוא כשר, מבחינתם זו התרסה שנועדה לדחוק את שקד ואורבך מהקואליציה. אגב, בנט עצמו טוען בתוקף שאין שום דיל עם עודה וטיבי, ואם לפיד השיג הבנות עצמאיות עם המשותפת הוא אינו מחויב להן.

השאלה מי יהיה חתום על נפילת הקואליציה מקדימה את השאלה האם תיפול ומתי: בנקודה הזאת דווקא יש הסכמה בין בנט ללפיד. שניהם מעדיפים את המשך קיום הממשלה, ובשיחות סגורות, בנפרד, שניהם גם טוענים שהיא יכולה לצלוח את כנס הקיץ ואולי אף להעביר תקציב בקריאה ראשונה. ההצבעה הזאת תדרוש הכרעה בוויכוח על היחסים עם המשותפת: קואליציית 60 תזדקק להימנעות של אופוזיציונר אחד לפחות כדי להעביר תקציב. בנט עדיין לא נואש סופית מהאפשרות שזו תהיה עידית סילמן.

יו"ר הקואליציה לשעבר עדיין לא הרימה את ידה פעם אחת נגד הקואליציה. במפלגתה לא ממהרים להפעיל נגדה סנקציות. היא עדיין עומדת בראש ועדת הבריאות, ואפילו הופיעה, כמעט בהפתעה, בישיבת סיעת ימינה השבוע. איש לא סילק את סילמן מהחדר וגם לא מקבוצת הוואטסאפ המפלגתית ״רק ח"כים״, שגוועה בינתיים.

מלבד ההכרזה שהממשלה "סיימה את דרכה", סילמן מסרבת לפזר את הערפל באשר להצבעתה העתידית על התקציב. אם תתנגד לתקציב ותתפטר מיד אולי לא תוכרז כפורשת, אבל מהלך כזה יהפוך את שירלי פינטו מח"כית נורווגית לח"כית קבועה, ויחזיר לקואליציה רוב של 61 עם די זמן לנסות להעביר שוב את התקציב. נותרו חודשיים עד רגע המבחן. סילמן מקווה שמרוץ הפירוק בין בנט ללפיד יחסוך ממנה את הצורך לעמוד בו.

בערב האחרון

של צום הרמדאן, בשיא ה"הקפאה" הקואליציונית שהכריזה רע"ם, נקלעתי לביתו של מנסור עבאס לצורך צילומי ריאיון לערוץ 12 יחד עם עמיתי מוחמד מג'אדלה. עבאס היה נינוח. במשך כמעט שלוש שעות הוא אפילו לא העיף מבט בנייד שלו, שלא הפסיק לרטוט. שום שיחה לא הייתה דחופה בעיניו. שום משבר קואליציוני דרמטי לא התנהל ברקע. הוא התמקד בניסיון להסביר, בהרחבה, את תפיסת העולם שמאחורי מפעל חייו: שילוב הערבים כשותפים שווים בפוליטיקה הישראלית.

על הרבה מהשאלות והחששות הוא לא סיפק תשובה של ממש, אולי כי ידע שלא כל חבריו איתו, ושאת העבר אי אפשר למחוק. ובכל זאת, דווקא בשיח הדתי והתיאולוגי (שרובו, מטבע הדברים, נותר על רצפת חדר העריכה) ניכרו דברי אמת. כשיצאנו משם לא היה לנו ספק שעבאס יישאר בקואליציה, אבל בדרך חזרה דווח ברדיו מפי גורמים ברע"ם ש"הקואליציה בסוף דרכה". הפער בין האדם הנינוח שסעד אפטאר בביתו במע'אר ובין הכותרות הלוחמניות שיצאו ממפלגתו מלמד שעבאס כבר לא לבד. בניגוד לדימוי, רע"ם היא מפלגה דמוקרטית. חברי מועצת השורא נבחרים בבחירות, ובכללם גם פוליטיקאים ונשים, כך שעבאס אינו שליט יחיד. הכרזת ההקפאה והדיונים במועצת השורא היו חלק מתמרון שנועד לרכך את חבריו. לרגע אחד נדמה שהוא קרס תחת לחץ המשותפת וחרג מהקו האזרחי שלו כשפרסם פוסט בערבית שלפיו "הפתרון הסופי הוא מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ואל־אקצה בתוכה". הוא לא חידש מבחינת התוכן, אבל כן בסגנון. אחר כך התחרט עליו.

דווקא המצב הפוליטי בסקרים - בסקר חדשות 13 רע"ם כבר לא עוברת את אחוז החסימה - סייע לו לצנן את חבריו, בסיוע התקווה שעוד כמה חודשים בקואליציה יאפשרו להישגים ולתקציבים שהביא לחלחל לשטח. ליתר ביטחון הוא גם שחרר הדלפה על מגעים עם המשותפת, שהבהילו את האגף הקיצוני במפלגתו, שאינו מעוניין לחזור לרשימה שמובילים הקומוניסטים החילונים.

ביום רביעי בבוקר, ועל אף מותה של עיתונאית אל־ג'זירה שירין אבו־עאקלה בג'נין, סיים עבאס בהצלחה את הניווט אל היעד. הקואליציה שרדה, אבל לעצם התהליך יש מחיר, וספק אם עבאס מבין אותו. שיתוף הפעולה שלו - ולו כדי להרגיע את האגף הניצי במפלגתו - עם מסע התעמולה השקרי של "אל־אקצה בסכנה", שמתדלקים חמאס, מלך ירדן ואבו־מאזן, יחד עם ההמתנה להכרעת מועצת השורא, הם מראות בלתי סבירים גם בעיני חבריו בקואליציה.

כשהגיע המסר הראשוני מרע"ם על הפשרת ה"הקפאה", ביש עתיד שקלו לרגע "ליל חניונים" משלהם. המחשבה הייתה להמשיך את אווירת המשבר כלפי חוץ, כדי שהליכוד יעלה להצבעה את החוק לפיזור הכנסת. עבאס וחבריו היו אמורים להתפרץ למליאה אחרי תחילת ההצבעה ולהפיל את החוק, באופן שהיה מונע את העלאתו בחצי השנה הקרובה ומעניק לקואליציה שקט תעשייתי יקר. מבט נוסף על רשימת הח"כים הוביל לגניזת הרעיון. החשש היה שההצגה תהיה משכנעת מדי, ותבהיל את חברי ימינה עד כדי כך שיתמכו בפיזור הכנסת בטרם יגלו שזהו תרגיל. הרי לפי סדר האל"ף־בי"ת, שמו של ניר אורבך ייקרא לפני זה של מנסור עבאס.

ההזמנה לחגיגות

השבעים למשה גפני התקבלה בהפתעה ביש עתיד, אבל לפיד לא היסס לרגע. ישיבת הסיעה קוצרה ומשלחת נכבדה בראשותו יצאה לחדר יהדות התורה בקצה המסדרון. אפילו את נתניהו הוא הקדים. לפיד בירך, השתפך ו"איים" על גפני ש"יחשוף כמה יחסיהם טובים". ליצמן ישב כמי שכפאו שד; גפני ועוזריו נראו כמעט מתמוגגים. לא קשה להבין מה לפיד הרוויח מהמעמד. מעבר ללגיטימציה החרדית שהוא חותר אליה שנים, כל הפגנה של ידידות פומבית וכל קצה חוט למסחר עם האופוזיציה מסייעים לקואליציה נטולת הרוב. כשדרעי עודכן על ביקור לפיד הוא זעם, האריך במכוון את ישיבת סיעת ש"ס, ובעצם דאג לכך שכל חברי מפלגתו יחרימו את החגיגה.

השאלה מה גפני מרוויח עדיין מוטלת בספק. לחבריו בהנהלת האופוזיציה אמר אחר כך שלא ידע שעוזריו הזמינו את לפיד. כשהחברים לא השתכנעו, טרח לצלם בשעת לילה מאוחרת נאום תקיף נגד הממשלה. אבל אי אפשר כבר להסתיר את פער האינטרסים בין יהדות התורה, שחבריה לא מהססים להגיד שיעדיפו ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית גם אם נתניהו לא יעמוד בראשה, ובין שאר מפלגות האופוזיציה, החותרות לבחירות: נתניהו, המשוכנע ששיעור ההצבעה במעוזי הליכוד יעלה הפעם; דרעי, שהתפטר בהסדר טיעון ומעוניין לחזור לכנסת; סמוטריץ', שצופה לעצמו התחזקות בקלפי; והמשותפת, שרוצה לתפוס את עבאס בחולשתו. מול לחצם של כל אלו גפני נשען על ההוראה שקיבל מהרב אדלשטיין לנסות למנוע בחירות. ומה יהיה אם לא נצליח? תבואו לשאול שוב, הייתה התשובה.