11 חודשים אחרי הקמתה, לממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד יש כבר רשימה ארוכה של הישגים כלכליים. בתוך שנה כמעט עלה שיעור הצמיחה של המשק הישראלי לכ־8 אחוזים. לא רק ביבי הוא אשף כלכלי. מאז יוני 2021 שיעור האבטלה ירד מ־1.5 אחוזים ל־9.2 אחוזים. לא רק הליכוד דואג לעם. השכר הממוצע עלה, הצריכה לנפש טיפסה והכנסות המדינה זינקו. את עוצמתה הכלכלית ישראל לא חייבת רק ליו"ר הליכוד. שיעור האינפלציה העולה הוא עדיין מהנמוכים ,OECD־ב ואילו הגירעון התקציבי התכווץ. גם בנט, לפיד ואביגדור ליברמן הם ליגה אחרת.

אבל ההישגים אינם רק כלכליים. הסכם הגרעין עם איראן כמעט נחתם בנובמבר ובינואר ובמרץ – אבל הוא לא נחתם. בנט ניצל את העניין השולי יחסית של הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור כדי לטרפד מהלך אמריקני־איראני הזוי ומסוכן. עדיין אין לדעת מה יקרה בחודשי הקיץ, אבל נכון לעכשיו הצליח ראש ממשלת ישראל לתקוע טריז בין וושינגטון לטהרן – והביא לדחייה בחתימה על מסמך שעלול לערער את ביטחון ישראל.

אבל בנט הצליח לא רק בבלימה (הזמנית?) של הסכם הגרעין. יחד עם לפיד ובני גנץ הוא גם חימם מאוד את השלום החם עם איחוד האמירויות. הוא יצר מערכת יחסים חסרת תקדים עם בת חסותה של סעודיה, בחריין. הוא הביא לפיוס עם טורקיה והעמיק את הברית האסטרטגית עם מצרים. בנט, לפיד וגנץ ניצלו את התשתית של הסכמי אברהם כדי להתחיל לעצב מזרח תיכון חדש. תוך כדי כך הם הקצו למערכת הביטחון את המשאבים שיאפשרו את חידוש האופציה הצבאית מול איראן ואת פיתוחו של נשק הלייזר. ביוזמת ראש הממשלה ותחת הנהגתו ישראל מפתחת טכנולוגיות שעשויות לחולל כאן מהפכה אסטרטגית.

כך שהשאלה הנשאלת נוקבת: אם כל כך טוב, למה כל כך רע? למה הממשלה ניצלה השבוע בעור שיניה? למה סקרי דעת הקהל מראים שמפלגות הקואליציה איבדו כעשירית מכוחן ואיבדו את הרוב שהיה להן בציבור? למה עידית סילמן חשה שהיא חייבת לערוק וניר אורבך נמצא תחת מצור ואיילת שקד מותקפת ללא הרף? מדוע ממשלה שהוכיחה שאפשר לחיות גם בלי ביבי נמצאת בעמדת חולשה מול הכוחות הגואים של רק ביבי?

התשובה היא משבר לגיטימיות. עקב אכילס של ממשלת בנט־לפיד הוא שכמעט מחצית מהישראלים רואים בה ממשלה לא לגיטימית. לטרגדיה הזאת ארבע סיבות. הראשונה: בראש הממשלה עומד מנהיג של מפלגה שהיו לה שבעה ח"כים והיום יש לה חמישה ח"כים ואין לדעת כמה ח"כים יהיו לה מחר. השנייה: כדי להרכיב את הממשלה, ראש הממשלה הפר באופן בוטה הבטחות מהותיות שנתן במהלך מערכת הבחירות. השלישית: הממשלה הציונית של בנט תלויה לחלוטין בכוחות לא ציוניים. והרביעית: בעלי גרעין השליטה בממשלה הם אך ורק אשכנזים או ערבים

שלמה פילבר עלה לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים ב־32 במרץ, לפני מעט יותר מחודש וחצי. את חקירתו הראשית של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה המרכזי במשפט נתניהו הובילה התובעת עו"ד יהודית תירוש, וכבר ביומה הראשון של העדות אחזה את השור בקרניו. בלי הרבה שהיות היא תשאלה את העד על האירוע שהאישום בשוחד מבוסס עליו במידה רבה: "פגישת ההנחיה".

בקול בוטח, בלי להסס יותר מדי, סיפר לה פילבר על הפגישה עם ראש הממשלה ועל ההנחיות שקיבל בה מנתניהו בנוגע לטיפול בעסקיו של שאול אלוביץ', בעלי בזק לשעבר, ומיקם אותה היטב במרחב ובזמן. העדות הרשימה לא מעט עיתונאים ופרשנים, והם מיהרו לנתח את משמעויותיה הקשות לנתניהו. "פילבר סיפק את הסחורה", חגגה כותרת דה־מרקר, ורוחן של כותרות נוספות הייתה דומה. אך השבוע, כשנפתח חלקה השני של החקירה הנגדית בהובלת פרקליטו של נתניהו עו"ד בועז בן־צור, התברר שה"סחורה" שסיפק פילבר הייתה פגומה. משענת קנה רצוץ. ספק רב אם אפשר לבסס עליה את הרשעתו בשוחד של ראש הממשלה לשעבר.

בן־צור פתח ביום שלישי את החקירה הנגדית בהכרזה יומרנית מעט: הוא טען שבכוונתו להוכיח שתיאורו של פילבר בדבר הפגישה הראשונה בינו ובין נתניהו לאחר כניסתו לתפקיד מנכ"ל המשרד - "בלתי נכון בתכלית". בתוך יומיים, בןצור פרע את השטר במלואו.

את היום הראשון של החקירה הנגדית הקדיש בן־צור כדי להוכיח כיצד הביאו בשעתם חוקרי המשטרה את פילבר להיזכר, לפתע פתאום, בקיומה של פגישת ההנחיה. באמצעות הקרנה של קטעי חקירה ושאלות ממוקדות, חשף בן־צור את תרגילי החקירה שגרמו לפילבר להאמין שהחוקרים אוחזים בהוכחות חותכות להנחיות בלתי חוקיות שקיבל מנתניהו. למשל, החוקרים טענו בפני פילבר שראש המטה שלו, איתן צפריר, כבר דיבר בחקירתו על ההנחיה שנתן נתניהו, ואף סיפרו לו שיש הקלטות המעידות על כך. "שמו מאחורי הגב שלי קופסת קרטון, וממנה הציץ קלסר שכתוב עליו 'הקלטות מפלילות'", סיפר פילבר לבן־צור. במקביל טענו באוזניו החוקרים שלא ייתכן שדאג לזרז את האישור לעסקת בזק־יס בלי שקיבל לכך הנחיה מפורשת מנתניהו.

באחד מקטעי החקירה שהקרין בן־צור, התעקש פילבר בפני החוקרים שאינו זוכר הנחיה כלשהי מנתניהו. בתגובה אומר לו החוקר: "אתה לא יוצא מכאן הערב עד שתיזכר". פילבר גם ביקש מהחוקרים שיציגו לו את הראיות לכך שקיבל הנחיה מנתניהו - אולי הדבר יסייע לו להיזכר - אולם שום ראיה כזו לא הוצגה לפילבר, וגם לא הוצגה עד כה בבית המשפט. רק בגבור הלחץ, ותחת איומי החוקרים, נזכר פתאום פילבר במה שקרה לטענתו בפגישת ההנחיה וחתם על הסכם עד המדינה. החקירה הנגדית של עד המדינה במשפט נתניהו חשפה רשלנות מקצועית חמורה של התביעה, שלא שמה לב כי "פגישת ההנחיה" לא הייתה יכולה להתקיים במועד שננקב בכתב האישום על הדוכן הוא תירץ זאת בהסברים סבוכים ופתלתלים, שלא הצליחו לשכנע את בןצור וכנראה גם לא את השופטים.

אך כל זה היה רק המתאבן. למחרת, ביומה השני של החקירה הנגדית, בן־צור עשה חוכא ואטלולא מאופן ניהול חקירת פילבר בידי המשטרה והפרקליטות. בן־צור הוכיח, בהסתמך על חומרי החקירה שליקטה המשטרה, שפילבר ונתניהו כלל לא נפגשו בשבוע שבו העיד פילבר שהפגישה התקיימה כביכול. פילבר טען שנפגש עם נתניהו ביום שני בערב, יום לאחר שנכנס לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, אך באותו היום התקיימה מסיבת בת מצווה לאחייניתו, והוא אף צולם בה יחד עם שאר בני המשפחה. בדיקות האיכון הסלולרי גילו גם הן שהפגישה לא הייתה יכולה להתקיים באותו היום בשעות הערב, וגם לא ביום שלפניו או לאחריו. יום לפני כן, ביום שמינויו למנכ"ל אושר בממשלה, הגיע פילבר לאזור לשכת ראש הממשלה, אך ההתכתבויות ממכשיר הטלפון שלו מעידות שהיה בפגישה במלון סמוך ולא נפגש עם נתניהו, ושראש הממשלה דאז נפגש באותן שעות עם אחרים.

לנוכח הראיות שהוצגו נאלץ פילבר להודות שזיכרונו ככל הנראה בגד בו בנוגע למועד הפגישה, ושפגישתו הראשונה עם נתניהו התקיימה שבוע שלם לאחר המינוי הרשמי למנכ"ל. "הזיכרונות שלך הם סיפור שלא היה ולא נברא", הטיח בן־צור בפילבר לקראת סיום יומה השני של החקירה הנגדית. בן־צור התייחס בכך לשאלת יום הפגישה עם נתניהו, אך ביקש לשגר מסר רחב יותר לו ולשופטים: אם פילבר שגה עד כדי כך בנוגע למועד הפגישה, קשה לייחס משמעות לזיכרון שנולד במהלך החקירה בנוגע לתוכן הפגישה. ממילא, גם הקשר שנקשר בכתב האישום בין ההנחיות שקיבל פילבר מנתניהו ובין מה שנאמר בפגישתו עם נציג בזק, אלי קמיר, במוצאי השבת של אותו השבוע ולפני הפגישה עם נתניהו, נופל מאליו.

כעת נותר מעט מאוד, אם בכלל, מפגישת ההנחיה. השאלה הגדולה נותרה פתוחה, והיא מי בפרקליטות או במשטרה אחראי לחקירה הרשלנית שביססה כתב אישום על פגישה דמיונית.

"אמרתי בזמנו שצריך להביא את איילת שקד. עשו טעות שלא הביאו אותה. היא רצתה כל הזמן, אבל לא רצו אותה" (ח"כ דוד ביטן מהליכוד, גלי ישראל, יום שני)

יועמ"שית מלא־מלא

מינויה של עו"ד גלי בהרב־מיארה ליועצת המשפטית לממשלה בידי שר המשפטים גדעון סער נחשב בשעתו למהלך תמוה. בהרב־מיארה לא הייתה שם מוכר במיוחד בקהילייה המשפטית, ולא נתפסה כסמכות משפטית בעלת משקל גם בקרב מי שהכירו אותה בתפקידיה הקודמים. מעבר לכך, היא לא הייתה מצוידת בניסיון במשפט הפלילי, אף שאחד מכובעיו המרכזיים של היועמ"ש הוא "התובע הכללי".

אך חברי ועדת האיתור, שהיו מודעים לבעיה, סברו, לפי כתב הסיכום של פעילות הוועדה, שאין מדובר בבעיה קריטית. זאת משום ששר המשפטים גדעון סער הצהיר בפני החברים שבכוונתו להביא לפיצול התפקיד, ולהוציא את תפקיד התובע הכללי מידי היועמ"שית הנבחרת. יודעי דבר אף לחשו שהבחירה דווקא במועמדת הזו, ולא באחד המועמדים הטבעיים יותר לתפקיד, נבעה מהסכמתה לשתף פעולה עם הפיצול.

אך האם ייתכן שהסכמה כזו כלל לא ניתנה? רמז לכך שמענו ביום ראשון השבוע, בכנס לזכר השופט בדימוס אליעזר גולדברג ז"ל, מבקר המדינה בעבר. "כל אחת מחמש הסמכויות השונות של היועצת המשפטית לממשלה היא עולם ומלואו, אך כולן שלובות זו בזו", הצהירה בהרב־מיארה בכנס, ורמזה בבירור להתנגדותה לפיצול התפקיד. לדבריה, חמשת תפקידיה "נשענים כולם על יסוד אחד שממנו הם שואבים את כוחם – הגנה על שלטון החוק בישראל וקידום האינטרס הציבורי. זה למעשה תפקיד־העל של היועץ המשפטי לממשלה, שממנו נגזרים כל יתר התפקידים".

התנגדותם של היועצים המשפטיים לממשלה לפיצול תפקידם אינה חדשה. חלקם אף הקפידו לבטא את ההתנגדות הזו בפומבי כמעט בכל הזדמנות. כך נהג היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, וכן קודמו, יהודה וינשטיין. יועמ"שים לשעבר התגייסו אף הם לאורך השנים להסרת הרעיון מעל סדר היום. בין הבולטים בתחום אפשר למנות את שופטי בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר ואליקים רובינשטיין, ואת נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. אולם איש מאלה לא מונה לתפקידו כשבנימוקי הבחירה דווקא בו צוינה במפורש הכוונה לפצל את התפקיד.

אפשר לחשוב שפיצול תפקידיו של היועץ המשפטי ראוי עקרונית, ואפשר גם להתנגד לכך. אך ככל שחולף הזמן ומהלך הפיצול אינו יוצא לפועל, כהונתה של בהרב־מיארה כיועמ"שית הופכת לבעייתית. התנגדותה המוצהרת לפיצול, גם אם לא נאמרה בטון החריף ובנחרצות שהשמיעו קודמיה, מטילה צל על יושרתה האישית והמקצועית. שתיקתו של השר סער בעקבות ההתבטאות הזו מעלה ספקות בדבר כנות כוונתו לקדם את הפיצול מלכתחילה.