שופט השלום בתל־אביב ירון גת (על תקיפת צוות צילום של תאגיד השידור): "על עיתונאים לדעת שבתי המשפט יעמדו תמיד כחומה בצורה במטרה להגן עליהם מפני כל אלימות פיסית או מילולית"

1

"מנוי התומך בעיתון הלאומי יותר משנות דור", כתב לנו הקורא סיני אלכסנדרוביץ' מתל־אביב בתגובה לכמה מהגיליונות האחרונים, "לא יכול שלא להיות מופתע ומאוכזב ממאמרים מתלהמים של מוטי קרפל נגד הליכוד בכלל ונגד נתניהו בפרט, או מההערה של יאיר שלג במאמרו בשבוע שעבר ('מה נברך, במה נבורך', ,)4.5.2022 שקבע ש'האנושיות הולכת ונשחקת בצד ימין, עם פעולות תג מחיר המתגברות בכמותן ובאיכותן'. היכן יש סימוכין בעובדות של השנים האחרונות על שחיקת אנושיות או התגברות ב'איכות' פעולות תג מחיר? האצבע רצה על המקלדת וכותבת דברים מהרהורי ליבו של הכותב או מהאג'נדה שלו.

"אבל המכה הגדולה היא השחיטה הגדולה שעשה עורך העיתון חגי סגל למנחם בגין במאמרו עליו לפני כשבועיים ('כל נדרי ודחפורי', יומן, ,)29.4.2022 שבו הציג אותו כמוליך שולל, מאחז עיניים, מתחמק מאחריות וכושל במשא ומתן בקשר לכריתת חוזה השלום עם מצרים. סגל מתעלם לחלוטין מהעובדה שעל מנחם בגין הוטל המשא הכבד מנשוא של ביקוע חומת השנאה והבידוד מצד העולם הערבי – והיה לו אומץ לקבל החלטות רבות שנגדו את אופיו הישר ואת עקרונותיו הלאומיים – למען מדינת ישראל. האם היה פחדן כשקיבל את ההחלטה על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק? האם היה פחדן כשהכריז על סיפוח רמת הגולן? האם היה פחדן כשהחליט על איחוד ירושלים? כשיצא למבצע שלום הגליל?"

2

הקוראת חביבה שפר "אינה יכולה להחריש" על מאמרו של אריאל שנבל "זיקוק הוויכוח" בגיליון יום הזיכרון לחללי צה"ל .)4.5.2022( "מצער שדווקא ביום קדוש זה, שבו אנו מנסים לשים מחלוקות בצד ולהתמקד במאחד אותנו, שנבל בחר להאשים גורמי 'שמאל רדיקלי ופרוגרסיבי' בניסיון לפגוע בחגיגות יום העצמאות, ולהאשים את הרשויות שביטלו מופעי זיקוקים ב'כניעה לטרנד ליברלי'.

"אומנם, שנבל פותח את דבריו באמירה שלצערו הרב 'אי אפשר לשלול את האפשרות הזו', אך ממשיך מתוך ודאות גמורה שאין מדובר אלא ב'אלימות ליברלית', ולא בדאגה כנה להלומי הקרב. לדבריו, העובדה שעד השנה לא הייתה התנגדות של ממש לזיקוקים מוכיחה את טענתו.

"ואולם שנבל מתעלם מהעלייה במודעות הציבור לסבלם של נכי צה"ל. אכן, היה עדיף אילו התקיים דיון ציבורי על הזיקוקים בעוד מועד; משלא התקיים דיון כזה, לא היה כל טעם לפרסם מאמר מסית ומפלג דווקא היום".

3

מאמרה של נוה דרומי בשבוע שעבר, ערב יום העצמאות, עסק באילוץ של דחיקת המילה "דמוקרטית" בכל הזדמנות לאחר הביטוי "מדינה יהודית", כאילו כדי לאזן ולמעשה כדי לטעון שהיהדות אינה דמוקרטית ושישראל נמצאת תמיד על סף הידרדרות למדינת דת נטולת זכויות אדם ואזרח.

הקורא טל נוביק כתב לנו על כך שהביטוי "יהודית ודמוקרטית" הוא אפולוגטי, ושהוא "נופל למלכודת של אויבי ישראל, המנסים ליצור את הרושם שמהיות המדינה יהודית יש ודאי לחשוד שאיננה דמוקרטית. זה שאנו נכנה את המדינה בכותרת 'יהודית ודמוקרטית' דומה לאיש פרסי שיכתוב על דלת ביתו 'כאן גר פרסי נדיב', משום שבבדיחות העדתיות התפלות של ימי ילדותי, פרסים הוצגו כקמצנים.

"מגילת העצמאות אינה נופלת למלכודת הזאת. היא מתארת את מאפייניה הדמוקרטיים של המדינה, אך ההכרזה בסופו של דבר היא: 'אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל'. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, בלי אבל ובלי תוספות".

4