מקור ראשון

ריח השלטון

הפמליה שליוותה את נתניהו השבוע בכנסת והנאומים שנשא, נועדו לצרוב תודעה ולשדר שיש בעל בית חדש, גם בלי קשר לעובדות

נתניהו בחגיגת יום ההולדת לגפני, השבוע

מי שהסתובב השבוע בכנסת ראה כיצד השלטון מתחלף. עדיין לא בפועל, אבל באווירה, בהכנות, במניירות של ראשי האופוזיציה, בנוכחות החוזרת של אנשים שרואים אולי את הליכוד חוזר לשלטון ומבקשים להשתתף בחגיגה ולא לפספס את כל הטוב שמציעים הכוח והשררה המתחדשת.

בראש ההתרחשות הזו עמד בנימין נתניהו. הוא דרבן אותה וכיוון אותה למסלול הנכון. נתניהו הסתובב בכנסת עם פמליה גדולה במיוחד, שאליה נספחו גם כל הליכודניקים שהגיעו למשכן בימים הדרמטיים האלה. לפני הפגרה נלוו לנתניהו עוזר אחד או שניים. הפעם הקיפו אותו אנשי לשכת ראש הממשלה לשעבר, עוזרים ויועצים ובראשם מזכיר הממשלה הקודם צחי ברוורמן, מעריץ גדול של נתניהו שצמוד אליו היום בכל אשר ילך.

נתניהו לא החמיץ הזדמנות לתקוע טריז בין המפלגות הציוניות לרע"ם. ביום שני טרח להציג בעצמו את הצעת האי־אמון של הליכוד בממשלה הזו, מה שלא עשה עד היום בכנסת הנוכחית. נתניהו צייר תמונה אידילית כמעט של הממשלה הקודמת, וניסה להשכיח את הסיוט המתמשך שבו חיינו כאן תחת שלטונו, בלי תקציב, בלי יציבות, תחת ממשלות מעבר שנעו מבחירות לבחירות – שגם עלו מיליארדים למשק. והכול תחת כתב אישום ומשפט שהדריך כל מהלך פוליטי של נתניהו.

"לקחת את המדינה ואת המפלגה שלך כבנות ערובה", היטיב לתאר את המצב הקודם השר זאב אלקין, שעלה להשיב לנתניהו בשם הממשלה. אלקין דיבר גם על המצב הביטחוני שהיה כאן בימי נתניהו, על אינתיפאדת הסכינים שעלתה במותם ובפציעתם של עשרות ישראלים. "אתה מציע לפרק את הממשלה הזו בגלל הפיגועים האחרונים. לא זכור לי שהצעת לפרק את הממשלה שלך", אמר אלקין, שהיה שר בקבינט בממשלות נתניהו השונות.

אבל נתניהו בא לצרוב תודעה, ואת זה הוא עושה מצוין, בלי קשר לעובדות. הנראות שלו בכנסת באה לשדר שיש כאן בעל בית חדש. ליום ההולדת של ח"כ משה גפני, שהפך לאירוע מחוזר מתוקף הנסיבות, נתניהו הגיע שוב עם הפמליה הכבדה שלו. הוא בירך את גפני ואת חברי הכנסת החרדים, שאותם כבר כינה "חברי האופוזיציה לשעבר".

גם ביום רביעי נאם נתניהו במסגרת ציון היום לזכרו של הרצל, ושוב תקף את ראש הממשלה בנט ואת "ממשלת החולשה והכניעה שלו, שמוחזקת כבת ערובה בידי מועצת השורא". נתניהו שכח לרגע שהוא היה האיש שהכשיר את השותפות הלגיטימית עם מנסור עבאס ומועצת השורא הזו. עבאס עצמו, שהיה אורח בביתו של נתניהו ברחוב בלפור, איים שלשום לחשוף את כל ההתכתבויות שמעידות על המו"מ הקואליציוני שניהל איתו נתניהו.

עבאס ורשימתו רע"ם מצאו בסוף את עצמם בקואליציה של נפתלי בנט ויאיר לפיד. הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית, יחד עם מפלגה ציונית־דתית ומפלגות ימין מובהקות כמו תקווה חדשה וישראל ביתנו. הרעיון עצמו היה מצוין. שילוב של מפלגה ערבית בעמדת כוח, שנועד גם לשפר את היחסים בין יהודים לערבים ולתקן עוולות ומצוקות של אוכלוסייה גדולה, קרוב ל־02 אחוזים מתושבי מדינת ישראל. לצורך העניין כל צד חזר בו מעמדותיו הקודמות, או שלא ביטא אותן בפומבי.

אביגדור ליברמן שכח למשל אמירות שלו נגד הערבים במדינה, וסיסמאות כמו "אין נאמנות אין אזרחות" שהוא בנה עליהן קמפיינים שלמים. עבאס עצמו, שנתפס בעבר באמירות שמזדהות עם חמאס, הסתובב בבתי כנסת בלוד והציע לשקם אותם, הכיר בישראל כמדינה יהודית ודיבר ללא הרף על שיתוף פעולה וסובלנות בין יהודים לערבים. שלשום הוא חזר על המסרים הללו יחד עם חבריו ברע"ם, במחזה שלא יישכח מהרה: קרב צעקות בקומת הממשלה בכנסת מול ח"כ איתמר בן־גביר. אגב, דברים מתונים כמו של עבאס לא נשמעו עד היום גם מחברי כנסת ערבים בעבודה או במרצ.

מיזם השיתוף היהודי־ערבי הזה חשוב מאין כמותו, אבל הוא כנראה בדרך לכישלון. עבאס וחבריו אומנם החליטו שלשום להפשיר את הקפאת השותפות שעליה הכריזו אחרי האירועים על הר הבית, וחזרו לשגרת ההצבעה – אבל הקואליציה הזו לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן עם 60 חברי כנסת, בתוכם ארבעת אנשי התנועה האסלאמית. בדבר אחד צדק נתניהו בנאומים שנשא השבוע בכנסת: הקואליציה הזו קמה נגד חוקי הכבידה וכללי היסוד של הפוליטיקה, ולכן היא נעה על הסף בין הצלחה לכישלון וסופה להתפרק לפני תום הקדנציה.

בכל מדינה נורמלית מיעוטים הם שותפים שווים בממשלה ובפרלמנט, וכך רצוי שיהיה. ישראל היא לא מדינה נורמלית. זו מדינה שנתונה בתוך סכסוך אזורי עם בני העם שאנחנו רוצים לשלב בממשלה ובקואליציה. כאשר מתרחשת התנגשות בין ישראל ובין האינטרסים המדיניים והדתיים של ירדן או הרשות הפלסטינית – השותף הערבי־מוסלמי בקואליציה מתקומם באופן כמעט טבעי. הסכסוך עם רע"ם קם ונופל ברגע זה על האירועים בהר הבית, שגוררים מסע טרור פלסטיני ברחבי המדינה ומבצעים של צה"ל בתוך ג'נין ובמקומות אחרים כדי לסכל את הפיגועים. במהלך פעולה כזו שלשום בג'נין נהרגה העיתונאית שירין אבו־עאקלה. בעשרת החודשים שבהם קיימת הממשלה, למדנו כי השותפות הקואליציונית עם מפלגה איסלאמית מתפקדת בקושי כל עוד מדובר בנושאים שקשורים בשוויון אזרחי, תקציבי בינוי ותשתית, הסדרת יישובים לא מוכרים או שילוב צעירים ערבים בשירות הממשלתי. מנסור עבאס נכנס לקואליציה הזו אחרי שקיבל החלטה אסטרטגית לטפל בסוגיות הללו מתוך עמדת השפעה. מהר מאוד הסתבר לו שהוא לא לבד, ושהנוכחות שלו בקואליציה מאתגרת את מוקדי הזהות הלאומית והדתית של בני עמו בישראל ומחוצה לה. זה לא דבר פשוט. זו גם הסיבה שעבאס מסתובב היום עם שני מאבטחים.

ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת כינה את הממשלה בעת הקמתה "הממשלה הישראלית־פלסטינית הראשונה". צריך לקחת את האבחנות של טיבי ברצינות. האמירה הנוקבת שלו באה לומר שיהיו ממשלות ישראליותפלסטיניות גם בעתיד. זהו כנראה מצב בלתי נמנע נוכח ערבוב האוכלוסין ביהודה ושומרון וחוסר היכולת להיפרד לשתי מדינות, מה שיאלץ את כולנו לחיות במדינה דולאומית אחת גדולה. הניסיון העגום שיש לנו לפי שעה עם הקואליציה המשותפת, שכוללת היום ערבים אזרחי ישראל בלבד, רק מרמזת על מה שיקרה כאן בעתיד עם שותפים מרמאללה, חברון וג'נין.

בדבר אחד צדק נתניהו השבוע: הקואליציה קמה נגד כללי היסוד של הפוליטיקה, ולכן היא נעה על הסף בין הצלחה לכישלון וסופה להתפרק

אריאל שנבל

he-il

2022-05-13T07:00:00.0000000Z

2022-05-13T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281908776739282

Israel Hayom