מי שעקב בחודשים האחרונים אחר השלטים שנתלו מול בתי בכירי מפלגת ימינה, החולצות שלבשו המפגינים נגד הממשלה והעלונים שחולקו בצמתים, הבחין בשמות ובסמלילים של שלושה גופים: "פתאום קם העם", "מחאת הקו האדום" ו"הגענו". אלו הן התנועות שמובילות זה חצי שנה את המאבק מימין בקואליציה, בעיקר מול חברי ימינה עידית סילמן – זירה שבה המאבק צלח, כידוע – ניר אורבך ואיילת שקד. התלהבותם של המתנדבים הצעירים וההד הציבורי שהתנועות הללו הצליחו לחולל בששת חודשי פעילותן טרם השיגו עד כה את המטרה, שהיא הפלת הממשלה, אך נראה שהן בהחלט התקרבו אליה.

"לא בגללי הם יוותרו על הכיסא, אבל אם אייצר מספיק מודעות לסכנה שיש בממשלה הזאת, בסופו של דבר לא תהיה ברירה והיא תתפרק", משוכנע יגאל מלכה, מייסד תנועת "הגענו". בטוויטר הוא מוכר כצייצן תוקפני המזוהה עם הליכוד, אבל בבחירות האחרונות הוא הצהיר דווקא על הצבעתו למפלגת הציונות הדתית.

מלכה, תושב אורנית שבמערב השומרון, חובש כיפה סרוגה, הקים את העמותה לפני שנתיים. היא היחידה משלוש התנועות שרשומה כדין במשרד המשפטים והונפק לה אישור ניהול תקין. מלבד מלכה חברות בוועד העמותה שתי פעילות נוספות: אסנת זוהר, פעילת ליכוד, ורוני ססובר, ששובצה ברשימת ימינה לכנסת אך פרשה מהמפלגה עם הקמת הממשלה. חשוב להם להדגיש שהם לא מזוהים עם שום מפלגה. לדבריהם, "אנחנו לא מקבלים מימון ובטח לא הוראות. שומרים עליה (על העמותה, ע"ג) ששום מפלגה לא תתערב".

על פי נתוניה הכספיים הרשמיים של "הגענו", אין לה הכנסות והוצאות. מלכה מסביר: "אין לנו ספונסרים או פטרון. אנחנו עושים הכול בעשר אצבעות. מדפיסים את השלטים, מביאים את הלוגיסטיקה להפגנות. צמחנו ברשת, אנחנו לא מתביישים בזה, ולקחנו משם את הכוח לעשות משהו מועיל". זוהר מצטרפת: "הליכוד לא מממן אותנו, וגם לא איזו ישיבה או גוף אחר. רק מהכסף הפרטי שלנו".

מבחינת מלכה וזוהר, הנושא הוא זהותה היהודית של ישראל ולא עניין אישי, והם מסתייגים כשמכנים אותם ביביסטים. "זיהינו שמתחיל פה תהליך לא טוב, לאו דווקא בממשלה הזאת. כשאני צועק ביבי לשלטון אני צועק למדינה יהודית, כי לי ברור שברגע שלפיד שם את הידיים על משרה מיניסטריאלית, הוא הולך לפגוע בדברים שקשורים ליהדות. אני לא בוחר ביבי ולא הולך לישון איתו בלילה. הוא לא מעניין אותי ברמה האישית, אלא מי יכול לקדם את האג'נדה שלי. אם מחר למישהו אחר יהיה כוח לקדם את הערכים שלי, אני אהיה איתו".

"אני לא דתייה", מציינת זוהר, "המשמעות פה היא לאומית. הבנו שברגע שתהיה כאן ממשלת שמאל הם ירצו להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. קיבלנו רפורמות הזויות בחינוך, בכשרות, בגיור. אפשר לדבר מתוך פוזיציה עד נקודה מסוימת, אבל עכשיו יש עובדות. זו ממשלה שמקדמת את הרפורמים ומוחקת בגרויות בתנ"ך, ממשלה פרוגרסיבית שמסוכנת למדינת ישראל".

מבחינה כרונולוגית, השניים טוענים כי להם מגיעה זכות הבכורה. "היינו הרבה לפני 'הקו האדום', מהראשונים שקמו", אומר מלכה. "אנשים לא הבינו אז על מה אנחנו מדברים. בקמפיין הליכוד דיברו על חיסונים וקורונה, ואנחנו אמרנו לא, מה שכואב לעם שלנו זה זהות יהודית".

כמה דגלים ומגפון

בעידן הנוכחי הרשתות החברתיות הן מוקד מרכזי למחאות המוניות, אך במקרה הזה התנועות הללו אינן מצליחות לייצר שם נוכחות בולטת. לא מדובר במחאה שצמחה מלמטה, מכוחה של הרשת ומתוך קבוצות פייסבוק, כמו מחאת יוקר המחיה בשנת 2011 או מאבק העצמאים בצל הקורונה שהחל בקבוצת "אני שולמן". אחד ההסברים הניתנים לכך הוא שהפעילות מבוססת ברובה על תלמידי ישיבות שנאסר עליהם להחזיק סמארטפון ושבמהלך השבוע אינם נמצאים ברשת.

כך למשל, לדף הפייסבוק של עמותת "הגענו" יש 63 אוהדים (נכון ליום רביעי השבוע), ומספר עוקביה בטוויטר הוא .335 ל"מחאת הקו האדום" יש 145 לייקים בפייסבוק, אך בטוויטר היא מזנקת 4,187־ל עוקבים. המספר האחרון הצטבר גם בעקבות קמפיין שנשא את הכותרת "שקד משתיקה אותנו", שנוצר בתגובה לפרסום שלפיו שרת הפנים איילת שקד מתכוונת להגיש תביעת דיבה בגין מודעה שבה נטען כי היא "מעבירה כספים לטרור". לדף של "פתאום קם העם" הצטברו עד כה 1,500 לייקים בפייסבוק 2,812־ו עוקבים בטוויטר.

יואל שילה, מנהל "מחאת הקו האדום", לא מתרגש מהמספרים הנמוכים. "מספר הלייקים והיקף החשיפה של הארגונים הם לא העניין החשוב", הוא אומר. "תראי את הצעקה נגד הממשלה בטוויטר, את המאבק של מובילי דעה נגד הממשלה, את הסרטונים שעולים. זה הנושא הכי בוער שם. יש כאן ציבור גדול שיש לו זעקה".

הגוף שאותו הוא מנהל ממקד לחץ ציבורי סביב אנשי ליכוד לשעבר כמו זאב אלקין ושרן השכל, רותם קהל מסורתי מבוגר לחוגי בית, ומקים דוכנים ונקודות הסברה. שתי העמותות האחרות מזוהות יותר עם אגפים שונים של הציבור התורני והחרד"לי. הן מגייסות בני נוער להפגנות ולמחאות בצמתים, ובעיקר לפעילות מול בתי הפוליטיקאים במטרה לייצר לחץ.

ממקורות שונים "ֶּפר פעילות, וגם דברים שעשינו בשיתוף עם עמותות כמו אם תרצו, הגענו ועוד. הייתה הפגנה גדולה בירושלים שגם מועצות ביו"ש היו שותפות כלכלית, ויש דברים שלא צריכים מימון. עשינו מצעד בירושלים, הבאנו דגלים ומגפון וזה מספיק". את העמותה מדברר יועץ התקשורת הראל דוידוביץ' ממשרד גל־אורן־לרנר שמספק גם ליווי אסטרטגי, עבודה שמוערכת בעלות חודשית של אלפי שקלים.

אנחנו לא V15

חייו של ניר אורבך ולבטיו הממושכים סביב חברותו בקואליציה, היו קלים יותר בלי הפעילות של תנועת "פתאום קם העם", שסימנה אותו לאחרונה כמטרה להפעלת לחץ אינטנסיבי. את הפעילות מוביל אלרואי אריה, תושב אפרת ובנו של דרור אריה, איש מפלגת נועם לשעבר וכיום ר"מ בישיבת שדרות (יודגש כי ל"פתאום קם העם" אין כל קשר למפלגת נועם).

אלרואי אריה מעיד על עצמו שהוא תלמיד של הרב דוד ג'יאמי, מרבני ישיבת הר המור, והוא וחבריו נשמעים להנחיותיו של נשיאה הרב צבי טאו. למחאה שלהם יש קווים אדומים, מבהיר אריה. "הרב ג'יאמי מכוון אותנו בקווים כלליים שלא לעשות מעשים פוגעים ולשמור על המחאה ראויה. לא לרדת לחיים של הבן־אדם, להיות מוסרי, ולדבר לגופו של עניין". כך למשל, הם החליטו להיעדר ממפגן הדגלים לאחר שהמשטרה לא העניקה לו אישור. "לא השתתפנו שם כי אנחנו לא הולכים נגד המדינה ולא רוצים להוביל פה לאנרכיה, דברים שאפיינו פה מחאות שמאל".

אריה מנהל מרחוק את מאהל המחאה מול ביתו של ח"כ ניר אורבך בפתח־תקווה. הוא פועל להבאת משפחות ובני נוער לשהייה במקום, תליית שלטים מול הבית ומעקב אחרי אורבך בצאתו ובבואו. כשהם נתקלים בו הם יוצאים בריקוד סוער ברחוב, ובמקרים רבים ייצמדו אליו וילוו אותו בקריאות. לפני כשבועיים, כשאורבך ורעייתו ישבו שבעה באותם ימים על שתי האימהות שנפטרו בסמיכות זו לזו, המחאה הושבתה והמפגינים הקבועים אף באו לנחם, ביקור שהסתיים בחיבוק.

"עם ניר אורבך יש לנו אינטראקציה, הוא בא מהציבור שלנו ויש לנו שיח משותף איתו", אומר אריה. "אנחנו רואים בו אדם ערכי ואידיאליסט, כך שיש לנו מה להשקיע ולעמוד מול הבית שלו. דרך ההתנהלות מולו היא ראויה, עם שלטים שקוראים לו לשוב הביתה ולא כאלה שפוגעים בו אישית או חלילה באשתו ובילדים".

אם הממשלה נופלת מחר, אומר אריה, "פתאום קם העם" תשקול את המשך קיומה. "קמנו כדי להפיל את

יואל שילה, "מחאת הקו האדום": "כשהתחלנו להפגין, אנשים מתנשאים ומיואשים אמרו לנו שהמחאה לא תצליח והממשלה תשרוד. היום כשהממשלה מתרסקת הם אומרים שזה לא בגלל זה" הממשלה שפוגעת בעם ישראל ובזהותה היהודית של המדינה, וכדי להקים ממשלה ימנית וראויה למדינת ישראל. בזה אנחנו מתמקדים עכשיו", הוא אומר.

את התנועה מלווים בחודשים האחרונים האסטרטג יובל מורגנשטרן והדובר אלנתן זכריה, דובר מועצת יש"ע לשעבר. שכרם נע בין 13 ל־51 אלף שקל, סכום לא גבוה בהשוואה לקמפיינים דומים, אך גם לא קטן. בשיחות שערכנו נאמר לי כי פעילות התנועה ממומנת מכיסו של תורם שפרש עליה חסות. באתר "פתאום קם העם" מתקיים גיוס המונים, תחת הכותרת "תרמו עכשיו להפלת הממשלה". עד כה הושגו 48% מהיעד שהוצב – חצי מיליון שקלים. בין האפשרויות לתרומה: קמפיין רשת יומי בעלות של 300 שקלים, 40 שלטים בעלות של 200 שקלים, ויום מאהל מול ביתו של אורבך שמחירו 600 שקלים. כדי להעריך את העלויות יש להכפיל את הסכומים האלה בחמישה חודשים לפחות. עם זאת, נציין כי ברוב המקרים התורמים הגדולים שרוצים לקבל החזרי מס, מחויבים להעביר את התרומות שלהם לעמותות מוכרות על פי סעיף .46 "לפני פסח עשינו קמפיין וגייסנו כסף, וכל הזמן נפגשים עם תורמים שמתחזקים את המאבק הזה, מקבלנים בדרום ועד אנשים בעלי הון, לא שום מפלגה", מצהיר אריה.

בדיקה של בעלי הדומיין באתר הובילה אל משרד הפרסום "פאר לוין" וליועץ הדיגיטל שהקמתו חתומה על שמו, אך שם הבהירו כי אין להם קשר. לאחר בירור נוסף הגענו אל דלית סוטר ("גלי בת־חורין" בטוויטר), שהקימה את משרד הפרסום "לוק סטרייט" ולקחה שירותים מסוימים ממשרד פאר לוין.

"פתאום קם העם היו הלקוח הראשון שלנו", אומרת סוטר. "הם הסתכלו על המצב הפוליטי ונחרדו. אנשים מתחילים להתארגן ספונטנית בלי ניסיון. אני ניסיתי כמשרד פרסום לארגן בצורה יותר ממוקדת, אבל זה לא מתוכנן. זה ההפך מקונספירציה, לא נולד בצורה מאורגנת ומסודרת. זה קורה רק בשמאל כי שם יש תוכנית להשתלט על העולם, ואני לא אומרת את זה בצחוק. הם חברו לתאגידי העל כדי להגיע לשליטה. הימין פועל ספונטנית, כמו חברה אזרחית. אנשים מודאגים חוברים זה לזה, מחפשים תורמים שמזדהים עם העניין. להבדיל מהממשל בארה"ב שמקים פה במימון אדיר תנועות מלאות יח"צ וכסף שיפילו את נתניהו".

לאחר זמן קצר עברה סוטר לפרויקטים אחרים, אבל היא תומכת ברעיון. "זו יוזמה שקמה, ואנשים מתחלפים בשליטה עליה. אין כספים, אין כאן משכורת, לא מקבלים כסף מהקרן. יש התנדבות ורצון טוב. היה תקציב קטן, שנגמר מהר, ועכשיו למותג יש חיים משלו. אנחנו נפגשים עם קהילות, אולפנות וישיבות, כולם מבינים את הבעיה ומנסים לשתף מאבקים".

לקראת בחירות 2015 בלט ברחובות הקמפיין המסיבי של תנועת V15 שקראה להחלפת נתניהו. מאז הוקמו ארגוני שמאל נוספים שליבו הפגנות ומחאות ובהם "דרכנו", "קומי ישראל", "הדגלים השחורים" ועוד. בימין טענו כי מאחוריהן עמדו מפלגות פוליטיות. האם "פתאום קם העם", "מחאת הקו האדום" ו"הגענו" מחקות את שיטת הפעולה הזו? "אין שום השוואה בין מחאות השמאל למחאות שלנו, על כך שרומסים יותר מחצי מהעם ושיש פה ראש ממשלה עם שישה מנדטים, לעומת מאבק של השמאל נגד ממשלה עם רוב יהודי שנבחרה בצורה ראויה ודמוקרטית", מוחה אריה.

סוטר מתרעמת על ההשוואה מזווית אחרת: "אני לא יודעת אם יש מפלגות שעומדות מאחורי זה, ואם כן, מה לא בסדר בזה? V15 קיבלה לכאורה סיוע מממשל אובמה והיה על זה דיון בסנאט. עכשיו הם נקראים בשם 'דרכנו', עמותה שמתיימרת להיות חברתית והיא סופר־פוליטית וממומנת בידי גורמים פוליטיים. אבל אם יש מפלגות וארגונים אזרחיים שפועלים להפלת הממשלה הזאת, מה לא בסדר? הן לא פועלות דרך עמותות מדומות וכביכול חברתיות, וכך עוקפות את חוק מימון המפלגות".