מוערך בעשרות עד מאות מקרים. "ברגע שיש התפרצות זה אומר שאחוז הכיסוי החיסוני לא מספיק גבוה", מסבירה הכט, שכן כאשר רמת החיסוניות גבוהה – הפוליו נעלם. מבצע החיסונים התמקד בשבועות הראשונים בירושלים, בעיקר בשכונות החרדיות. עד כה חוסנו בבירה כ־52 אלף ילדים.

לא רק הציבור אשם במספר המתחסנים המועט. ברשתות החברתיות נשמעות תלונות מצד הורים שרוצים לחסן את ילדיהם אך לא מצליחים לתאם זאת. הכט לא מתכחשת לכשלים בתהליך: "כשעושים מבצע בקנה מידה ארצי יש בעיות בהתחלה. כל פנייה שמגיעה אלינו נפתרת מייד. זה טוב שמציפים את הבעיות כדי שנוכל לטפל בהן וליישר קו בהנגשה של החיסונים לכל מי שזקוק להם".

בפועל, מזה חודשיים שאין דיווחים על תחלואה חדשה בקרב ילדים. אולי איום הפוליו חלף?

"פוליו לא נעלם סתם ככה. אין דרך אחרת להעלים אותו מלבד החיסון. זה לא נכון לקבוע שאין תחלואה חדשה, כי זה תלוי בכמה אתה דוגם ואת מי. אנחנו שמחים שאין מקרה נוסף של שיתוק ילדים קליני, אבל יודעים בוודאות שהנגיף מסתובב כי אנחנו רואים אותו בדגימות הביוב וראינו את הילדים שכן מצאנו אותו בצואה שלהם. אלפי ילדים התחסנו עד כה ורואים את האפקט בדגימות שפכי הביוב; שכיחות הדגימות החיוביות יורדת. על כל ילדה עם שיתוק, סטטיטסטית יש מאות רבות שמפרישים את הנגיף וההדבקות לא נעצרות. כדי לקטוע את כל שרשראות ההדבקה, צריך לחסן את מי שלא חוסן עד כה".

בשנת ,2013 מזכירה הכט, התקיים מבצע נרחב של חיסוני פוליו בשתי טיפות. "יצאו אז למבצע כשלא הייתה תחלואה קלינית בילדים אלא רק על סמך דגימות הביוב".

המנה המונעת

פוליו היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף

מקבוצת נגיפי המעיים, המועבר מאדם לאדם בעקבות מגע עם הפרשות (לרוב צואה, אך אפשרי גם בהפרשות נשימתיות), ומתרבה בדרכי העיכול. רוב מקרי ההדבקה – 90־80 אחוזים – הם נטולי תסמינים. ב־01־02 אחוז מהמקרים, המחלה מתבטאת בתסמינים כלליים כגון חום, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והקאות או כאבי גרון, ולעיתים רחוקות היא עלולה להביא לדלקת קרום המוח.

הצורה המדאיגה ביותר, שמתרחשת בפחות מאחוז אחד ממקרי התחלואה, היא הופעה של שיתוק עקב חדירה של הנגיף לגוף דרך הדם, ופגיעה במערכת העצבים המובילה לשיתוק רפה של איברים. במטה בריאות הציבור הסבירו השבוע כי עוצמת השיתוק תלויה במספר תאי העצב שנפגעו, וכי הוא מופיע בשכיחות גבוהה יותר בגפיים התחתונות ועלול להביא לשיתוק שרירי הנשימה ואף למוות.

להגנה מפני הפוליו קיימים שני סוגי חיסונים, המשלימים זה את זה ופותחו כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת. החיסון הראשון הוא נגיף מומת, שניתן בזריקה לשריר בארבע מנות בשנה הראשונה לחיי הילד, וזריקת בוסטר נוספת בכיתה ב'. "החיסון הזה מגן על הילד עצמו מפיתוח תסמינים קליניים של המחלה עצמה, אבל לא מונע מהילד להידבק ולהמשיך להפריש את הווירוס לצואה ולסביבתו הקרובה לו", אומרת הכט. "לכן יש חיסון נוסף של נגיף חי מוחלש, שניתן בשתי מנות של שתי טיפות, ותפקידו למנוע הדבקה והמשך הפרשה של הווירוס בצואה. השילוב בין שני החיסונים נותן לנו הגנה מרבית, גם לילד עצמו וגם לסביבה שלו, וקוטע את ההדבקה. החיסון המוחלש לא אמור להדביק את הילד, שכבר מוגן בזכות החיסון המומת. הסבירות לכך כמעט אפסית. ככל שהאוכלוסייה תהיה מחוסנת יותר, גם אירועים סופר נדירים של חיסון חי מוחלש שניתן לאדם עם מערכת חיסונית חלשה וצבר מוטציות, כמעט לא יהיו קיימים".

למה בין 2005 2013־ל לא חיסנו את ילדי ישראל בחיסון שתי הטיפות?

"בתקופה הזו הנגיף לא היה שכיח בישראל, ולאור הכיסוי החיסוני הנרחב לא נדרש לחסן. 2013־ב הוא התפרץ בדרום, כפי שנצפה בדיגומי הביוב החיוביים, ומנכ"ל משרד הבריאות דאז פרופ' רוני גמזו הוביל את מבצע שתי הטיפות, שלמעשה החזיר את החיסון המוחלש לשגרת החיסונים של מדינת ישראל ועצר את ההדבקה. ההיענות למנה הראשונה הייתה אז גבוהה יחסית, אבל למנה השנייה חזרו פחות ילדים. לכן אנחנו יודעים שמרבית הילדים משנתונים אלו, בגילי ,17־9 צריכים להשלים את המנה השנייה. משנתוני 2014 ואילך הילדים מחוסנים בשגרת החיסונים הנהוגה היום".

איך אני יודע אם ילדיי חוסנו כהלכה נגד הפוליו?

"ניתן לראות זאת בתיעוד בפנקס החיסונים של הילדים, ואם הוא לא נגיש, אפשר לפנות לקופת החולים או למוקד קול הבריאות".

כמו ברוב המחלות הזיהומיות, מי שנמצאים בסיכון גבוה לחלות בפוליו הם תינוקות, קשישים ובעלי מערכת חיסונית חלשה כמו חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה, חולים המטופלים בסטרואידים, ומי שסובלים ממחלות אימונולוגיות. ימי הקורונה העלו את האוכלוסיות הללו למרכז השיח הציבורי, תחת הכינוי הכוללני "מחלות רקע". הכט התקשתה לשמוע את הקולות שניסו להמעיט מהשפעתה של המגפה וממילא מהצורך בחיסונים, שכן הקורונה, על פי הנטען, פוגעת רק בפגיעים ממילא. "הילדה בת הארבע עם שיתוק הילדים היא לא עם מחלות רקע, היא הייתה בריאה לחלוטין ולא מחוסנת", היא אומרת. "לכל אחד מאיתנו יכולות להיות מחלות רקע, אם זה סוכר קצת גבוה או יתר לחץ דם, אסטמה וכדומה. אלה מחלות שרובנו ככולנו חיים איתן בשלום. כל אדם, בטח ילד, זכאי לחיים עם בריאות שלמה וארוכה ואיכותית. אני לא מקבלת את השימוש הזה במחלות רקע כסיבה לגיטימית להצדיק כביכול מחלה שהיא בת מניעה, בטח לא כרופאת ילדים".

הכט מוטרדת מהפגיעה שנגרמה באמון הציבורי בחיסונים בתקופת הקורונה, שמשליכה גם על חיסונים אחרים. "רפואת ילדים פועלת בראש ובראשונה למניעת מחלה. ילדים ככלל לא אמורים להיות חולים, ועיקר עבודתנו זו מניעה. לצערי יש מחלות שאין לי דרך למנוע אותן, מחלות שמשאירות נכות או חס וחלילה הורגות ילדים. כל מחלה, קלה או קשה, ובטח מחלה כל כך קשה כמו שיתוק ילדים שפוגע לכל אורך החיים, שאני יכולה למנוע אותה עם חיסון שמוכח כבר שנים כבטוח וכיעיל – אני חייבת לעשות את זה. גם ילד אחד שמשותק מפוליו זה יותר מדי. ילד לא צריך לסבול מהדבר הזה, ואנחנו חייבים להגן עליו. זה לא צריך להיות דבר שאנחנו מוכנים לקבל בגלל שהוא נדיר.

"בישראל אין כפיית חיסונים, וזו בחירה של ההורים. התפקיד שלנו הוא לעשות את ההסברה הכי טוב שאנחנו יכולים ולהנגיש את המידע הרפואי להורים כדי שהם יוכלו לקבל החלטה נכונה ושהם שלמים איתה, למען בריאות הילדים שלהם. חד־משמעית ברור שאלו חיסונים בטוחים ויעילים".

קומץ קטן ורועש

ד"ר ליאור הכט, ,34 היא אם לשלושה ונשואה לרופא מתמחה. בצעירותה, מסלול חייה של הכט לא היה מוכוון לעולם הרפואה. היא פיתחה קריירה כשחקנית כדורסל מקצוענית בליגת העל לנשים, אך פציעה קשה שעברה בזמן אימון שינתה את מסלול חייה. "באימון של נבחרת ישראל נפצעתי וקרעתי רצועה צולבת בברך. זו פציעה קשה שדורשת ניתוח ושיקום ארוך. אני זוכרת שמיד כששכבתי על הפרקט ידעתי שנקרעה לי הרצועה ושאני עומדת בפני ניתוח ושיקום ארוך. אמרתי לעצמי שיש לי שתי אפשרויות – או שאני נשברת, או שאני קמה מזה ולוקחת את זה למקום הכי טוב בעולם, וזה מה שעשיתי. במהלך הניתוח, האשפוז והשיקום נחשפתי לעולם הרפואה, התאהבתי והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני מודה שבתיכון לא הייתי תלמידה הכי טובה, כי הייתי לא מעט על המגרש עם הכדורסל. שיפרתי את הציונים כדי לעמוד בכל הדרישות ללימודי רפואה".

היא למדה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, ואת ההתמחות עשתה במחלקת ילדים בבית החולים רמב"ם החיפאי. במקביל לעבודתה במשרד הבריאות היא משמשת כרופאת ילדים במרפאת מכבי בטבריה. היא ומשפחתה גרים בצפון, בפריפריה, מבחירה ומתחושת שליחות. בשנה האחרונה מסלול חייה שוב קיבל תפנית, וכעת היא לומדת ניהול מערכות בריאות, כאשר את הסטאז' שלה היא עושה במקום המורכב ביותר, לצד ד"ר אלרעי־פרייס.

עם ההתפרצויות החדשות של דלקת הכבד החריפה והפוליו, במערך ההסברה במשרד הבריאות היו מי שחשבו שלא נכון שאלרעי־פרייס והכט יעסקו בנושא, מאחר שהן "נצבעו" במאבק בקורונה, והציעו להעמיד בקדמת הבמה גורמי מקצוע אחרים. בראשית חיסוני הילדים לקורונה הייתה זו הכט שעמדה בחזית מסע ההסברה לעידוד ההתחסנות. היא הופיעה בסרטוני משרד הבריאות, פקדה את האולפנים ואף זכתה לחיקוי פארודי ב"ארץ נהדרת".

"המקצוע שלי הוא לא תקשורת אלא רפואת ילדים, ובזה אני פועלת ,"24/7 אומרת הכט. "אני רופאת ילדים ועוסקת בהסברה מול ההורים – אם זה קורונה, פוליו או דלקת הכבד. הנושא התקשורתי חשוב מאוד אבל אני משאירה את זה לאנשי המקצוע בתחום שיחליטו מה נכון ומה לא. אני מבחינתי אעשה כל שאידרש למען בריאות הילדים".

בזמן שרבים מעמיתיה מעדיפים להסתגר במרפאות ולא להיכנס לזירה הציבורית הרעילה, הכט מצהירה: "לא אתן לכל האיומים והגידופים והנאצות להזיז אותי אפילו מילימטר אחד. זה לא נעים ולא כיף אבל זו הדרך המקצועית והמדעית והרפואית, ואני אמשיך לעשות את זה ולדאוג לבריאות הילדים. אני חושבת שנושא האלימות הוא לא רק במערכת הבריאות, הוא כלל־ארצי, וצריך לטפל בזה בצורה יסודית ומערכתית. יש מקום לשיח מכבד ומקשיב ומכיל, לא לאיומים, לא לאלימות בשום צורה שהיא ולא להטרדות.

"מתנגדי החיסונים עושים עבודה מאוד רועשת, ואנחנו מתמודדים עם האתגר הזה יום־יום. הפייק ניוז השפיע בוודאות על חזרת הפוליו. יש לנו אוכלוסיות שלא מתחסנות לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך דחיינות ועומס יומיומי, כמו משפחות מרובות ילדים שהסיבות הן לא התנגדות אלא טכניות וכו'. אנחנו מגיעים אליהן לתוך הקהילה, לא מביאים את הילד לטיפות אלא את הטיפות לפה של הילד. מנגד, יש לנו את הנושא של מהססי ומתנגדי החיסונים שאנחנו מכירים היטב. מרביתם מהססים, ואנחנו עושים הכול כדי להנגיש את המידע הרפואי, לתת מקום לכל הפחדים ולענות עליהם, ובסופו של דבר מרבית ההורים בוחרים לחסן את ילדיהם. המתנגדים הם קומץ קטן שעושה אומנם הרבה רעש.

לדברי הכט, המאבק בחיסוני הקורונה כבר חרג ממנה ומשפיע גם על חיסוני השגרה. "זה אתגר שאנחנו מתמודדים איתו יום יום ועושים עבודה מסיבית כדי להתגבר על הפייק ניוז. כלל חיסוני השגרה נתקלים כעת במחאות ובמלחמות, ואני מניחה שנתמודד עם האתגר הזה ביתר שאת בשנים הקרובות. זה גורם נזק גדול ונוטע חששות בלב ההורים. המקום שלנו הוא להביא את המידע המהימן בגובה העיניים".

היא מסרבת לדבר על בני משפחתה או על חייה האישיים, מחשש שמתנגדי חיסונים יתנכלו גם למעגלים הקרובים לה. מאז שהצטרפה לשדרת הניהול הבכיר במטה בריאות הציבור, גם היא מתמודדת עם אלימות מילולית ואיומים. הכט ליוותה בבית משפט השלום בחיפה את הבוסית שלה, אלרעי־פרייס, בדיון הטעון שהתקיים לפני כשלושה שבועות שבו ביקשה פרייס הגנה מבית המשפט ומתן צו הרחקה למתנגדי חיסונים שמפגינים מול ביתה ומציקים לה כשהיא יוצאת ממנו. במשך תקופה התלווה לפרייס מאבטח צמוד, ,24/7 אך היום היא כבר לא מוכנה לקבל עוד את המציאות שבה היא זו שנדרשת להיות "כלואה" מאחורי האבטחה, ודורשת להרחיק ממנה את מי שמנסים לפגוע בה. גם להכט הוצע באחרונה לשאת לחצן מצוקה עם מערכת מעקב, שתוכל לשגר לה סיוע אם תעמוד בפני איום.

"המחיר הזה לא פשוט", היא לוקחת נשימה. "זה מחיר אישי ומשפחתי, אבל אני משלמת אותו באהבה ויודעת שבסופו של יום מה שמניע ומוביל אותי זו בריאות הילדים. כל ילד שאני מצליחה להסביר ולענות על החששות של ההורים שלו והם הולכים ומתחסנים, אני מרגישה שעשיתי את עבודתי". "יש לנו אוכלוסיות שלא מתחסנות מתוך דחיינות ועומס. אנחנו מגיעים אליהן לתוך הקהילה, לא מביאים את הילד לטיפות אלא את הטיפות לפה של הילד"