מקור ראשון

ביקור בית

אחרי הפסקה ארוכה בגלל הקורונה, מסעות "תגלית" בארץ מתחדשים ומותאמים לקהלים שונים. המנכ"ל גידי מרק מדבר על תוכנית התיירות היהודית החינוכית הגדולה בעולם

מיכאל טוכפלד

"אתה יודע מהו האתגר הגדול ביותר שלנו מול צעירי התפוצות?" שואל אותי גידי מרק. הזהות היהודית? אני מנסה. "זה אתגר גדול, אבל לא הגדול ביותר. דווקא שאלת הזמן הפנוי שלו. זה האתגר הגדול. זה דור מפונק מאוד, עם מיליון אטרקציות מכל הכיוונים, וכל דקה שאינה מוקדשת למשחקים, לקריירה, להתמחות או ללימודים היא יקרה מאוד ואנחנו מתחרים על הזמן הזה. אני אומר להם: תנו לנו עשרה ימים ואנחנו ניתן לכם את עצמכם".

מרק עומד בראש תוכנית התיירות היהודית החינוכית הגדולה בעולם. כולנו מכירים אותה בשם "תגלית" ובאנגלית "הזכות מלידה" ,)Birthright( והוא מסביר: "לא לכל אחד יש הזכות לקבל חינם עשרה ימים אינטנסיביים שבהם עונים לו על השאלות הקיומיות: מי אני, מה זה אומר להיות יהודי ולמה זה מחייב אותי. לדעתי, חובתו של יהודי להיות ביהודה וזכותו של כל יהודי להיוולד עם כרטיס טיסה לישראל ולהבין שזו מולדתו, בין אם הוא רוצה לחיות בה ובין אם לא. אחרי עשרת הימים הם חשים כאילו קטענו להם את המסע אל עצמם באבחה אחת".

את ההצעה להוביל את "תגלית" קיבל מרק בשנת 2008 מהשר דאז יוסי ביילין, שהגה את הרעיון להביא כל צעיר וצעירה יהודים בעולם לסיור בישראל. "הוא שאל אותי אם אני מוכן לעמוד בראש המיזם, ואני עניתי לו בנוסח 'נעשה ונשמע'. הוא שלח אותי לריאיון אצל שני הפילנתרופים שהקימו את הפרויקט, צ'רלס ברונפמן ומייקל סטיינהארדט, והם שאלו מתי אני יכול להתחיל. ענית להם: מחר".

מי שמכיר אותו לא יתפלא על החלטתו המהירה לעזוב את שירות החוץ ולהתגייס לפרויקט שבו הוא רואה "כיפת ברזל ציונית אסטרטגית". הוא נולד בישראל למשפחות שמקורן בחסידות ויז'ניץ וסאטמר, אך אביו נעשה ציוני בצעירותו, והציונות היא שהצילה אותו כשנדד באירופה והגיע לארץ. בני משפחתו אבדו באושוויץ. הבן גידי למד בריאלי בחיפה ושירת בחיל המודיעין. אחרי הצבא הצטרף לשירות הדיפלומטי במשרד החוץ. בין היתר שירת בטורקיה בתקופה שבה אירעו פיגוע הטרור הקשים בבתי הכנסת באיסטנבול, בגרמניה ובניו־יורק. הוא למד כלכלה, מנהל עסקים והיסטוריה של ארצות האסלאם.

"גדלתי על ההפרדה בין הדת היהודית, המשפחה והנרטיב היהודי, כך שלא היה לי קשר רציני עם העם היהודי. מצאתי את עצמי בערב יום כיפור מחוץ לגבולות המדינה בשליחות רשמית במינכן, וזו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי צורך לצום. מאז, אף שאיני דתי, אני צם בכל יום כיפור כי זה הקשר שלי ליהדות. זו הסיבה שהלכתי על זה".

תחילה שימש מרק סגנו של מנכ"ל תגלית ד"ר שמשון שושני, ובהמשך תפס את מקומו. מאז התמנה הגיעו לישראל יותר מ־057 אלף בני נוער מ־07 מדינות. 2020־ב זכה בתואר "איש השיווק" של ינואר על ידי איגוד השיווק הישראלי. "בעולם היהודי שמחוץ לישראל יש בכל שנתון כ־001 אלף צעירים, והצלחנו להביא בכל שנה 2,000־כ מהם. בניו־יורק הבנתי עד כמה היהדות העולמית והאמריקנית בפרט היא נכס אסטרטגי, לא פחות חשוב ואולי אף יותר מעוד F־35 למדינת העם היהודי. אם לא יהיה לנו לובי פוליטי, לא יהיה לנו גם ."F־35

לפרויקט תגלית שלושה יעדים: חיזוק הזהות היהודית, חיזוק הזיקה לישראל ולישראלים, והידוק הקשר בין הצעירים בתפוצות לקהילותיהם. "פעם הקהילה הייתה מזוהה עם בית כנסת או ארגון יהודי, לצערי הרב זה השתנה", אומר מרק. "הדור הצעיר חי און־ליין, ל־09 אחוז מהמשתתפים שלנו אין מסגרת יהודית, חוץ מהאורתודוקסים שלהם יש מורים טובים שדואגים לחינוכם. המטרה שלנו היא להכניס אותם בחזרה ליהדות כי זו ההזדמנות האחרונה לפני שיחליטו עם מי להתחתן וכיצד יחנכו את ילדיהם".

אחת המטרות שהוגדרו לתגלית הייתה למנוע התבוללות. קשה לדבר על הצלחה כששיעור נישואי התערובת בארה"ב מגיע ל־47 אחוז.

"ההצלחות אינן גדולות אלא עצומות", מתקומם מרק. "אנחנו מביאים כיום מארה"ב בין 35 ל־04 אלף צעירים - כ־04 עד 70 אחוז מכל מחזור. באוניברסיטת ברנדייס חוקרים כבר עשרים שנה פרמטרים הקשורים בשאלה מה קורה עם בוגרי תגלית. בלי להיכנס להגדרת מיהו יהודי, מהמחקרים עולה שהפער בשיעור נישואי התערובת בין אלה שהשתתפו במסע לאלה שלא ביקרו כאן, מגיע ל־64 אחוז. אצל הבוגרים שיעור נישואי התערובת מגיע ל־04 אחוזים. זה הרבה, אבל רחוק מאוד מ־47 האחוזים שציינת. 15 אחוז מהנישואים של בוגרי תגלית הם לבוגרים אחרים. אנחנו החזרנו את גלגל ההיסטוריה אחורה. מטוס הזהות היהודית היה במגמה של צניחה ועתה נסק כלפי מעלה".

בעבר אמרת ש"העם היהודי הוא בעצם משאב חיוני לעצמאות ישראל". האם המשאב הזה לא הולך ומתכלה?

"הוא אינו מתכלה. אני מאוד אופטימי. בתגלית יש 1,300 קבוצות בשנה, כולל ממדינות ערביות שלא נפרט כאן. יש כמה אלפים מרוסיה, מצרפת ואפילו מסורינאם. השנה, לצערי, לא נוכל להביא מאוקראינה. יש משתתפים שעבורם הקבוצה היא הקהילה היהודית הראשונה שהם נחשפים אליה, והם מבינים שהם לא לבד. בקמפוסים יש התקפות אינסופיות על ישראל מצד קבוצות בעלות משאבים בלתי מוגבלים. הכוח היחיד שעומד מולן הוא בוגרי תגלית. בלי תגלית לא היו היום ארגונים יהודיים. המשמרת הצעירה של איפא"ק מורכבת רובה ככולה מבוגרי תגלית. ארגונים יהודיים כמו 'הלל' שרוב נשיאיו הצעירים בוגרי התוכנית, וכך גם 'מוישה האוס'. אנחנו הספק לצימאון היהודי לתוכניות".

כל המספרים שציין מרק נכונים לימים שלפני הקורונה, משום שמאז פרוץ המגפה הופסקו הסיורים. "דור אבוד", הוא מכנה אותם. "מי שלא מגיע עם תגלית סיכוייו להתבולל גדולים ב־05 אחוז. בשנתיים האחרונות נרשמו 80 אלף איש שרצו לבוא, ובכל פעם הסיור בוטל. עם חידוש הפעילות, רק 12 אלף מהם נרשמו שנית. 68 אלף לא נמצאים שם. ננסה 'לגרד', ואולי נצליח להביא עוד עשרת אלפים. אבל כל האחרים כבר לא יבואו".

"אתם בצה"ל, אנחנו בקמפוס"

לא רק צעירי חו"ל זוכים לחוויה של תגלית. לכל קבוצה מצטרפים צעירים ישראלים, שמונה בכל אוטובוס, בעיקר חיילי צה"ל שעוברים מיון קפדני. עד היום השתתפו במסע יותר מ־011 אלף צעירים ישראלים. "זו אולי סדרת החינוך הגדולה ביותר בצה"ל", אומר מרק. "הצבא רואה בכך צעד משמעותי לחיזוק המוטיבציה לחתום קבע אצל הקצינים. אתה יודע, חונכנו לשרת וזה נראה לנו טבעי, אבל הפעם היחידה שהחיילים שלנו מקבלים מחיאות כפיים, היא כשהם עולים לאוטובוס של תגלית והחזה שלהם מתנפח בגאווה".

מרק מספר על ביקור בבסיס של כיפת ברזל, שבו פגש צעירה לבושה בביגוד אזרחי, סווטה שמה, העובדת הסוציאלית של הבסיס. היא עלתה לארץ בגיל שלוש. "'באוקראינה קראו לנו יהודים מלוכלכים', היא אמרה, 'וכשהגענו לאשקלון התחילו לקרוא לי רוסייה. גם בצה"ל קראו לי רוסייה. הראשונים שקראו לי ישראלית היו האמריקנים באוטובוס של תגלית. אז תודה רבה לתגלית שהחזרתם לי את הזהות הישראלית'".

כיצד משפיע החיבור הזה על הישראלים?

"זה עושה להם משהו. החיילים מספרים על חייהם בארץ, על השירות בצה"ל ועל המדינה. נוצרים קשרים אישיים וחברויות ארוכות טווח שמחברות בין יהודים צעירים החיים בתפוצות לבין צעירים ישראלים. מחקר שערך צה"ל מצא שהחיילים המשתתפים בתגלית עוברים חוויה רגשית מכוננת לא פחות מעמיתיהם מהתפוצות. החיילים חווים את ישראל דרך עיניהם של צעירים מהתפוצות, ובכך מקבלים פרספקטיבה חדשה על תפקידם המהותי בעתיד העם היהודי ומדינת ישראל".

לפני 15 שנה קיבלה תגלית זריקת עידוד שהביאה להגדלה משמעותית במספר המקומות למסע. היו אלה שלדון וד"ר מרים אדלסון (מבעלי עיתון זה) שהבטיחו 25 מיליון דולר לפרויקט כדי להגדיל את הקיבולת השנתית מ־52 אלף ל־73 אלף משתתפים. המאמץ של האדלסונים למען הפרויקט נמשך, ובאפריל ,2013 בפגישה עם שר האוצר דאז יאיר לפיד, הובטח להם להמשיך את הסיוע הממשלתי לתוכנית, בסך 40 מיליון דולר. בשנת ,2018 לרגל חגיגות 70 שנה למדינת ישראל תרמו הזוג לפרויקט 70 מיליון דולר נוספים.

מרק מכנה את מסיימי התוכנית "בוגרי תגלית", והוא סבור שהיא הפרויקט החינוכי היהודי הגדול בעולם. החוויה האישית שהמשתתפים חווים, מחזקת את תחושת הביטחון שלהם ומקנה ידע וכלים המאפשרים להם לשמש "שגרירים" של מדינת ישראל. הם יוצרים רשת תומכת חוצה גבולות השותפה בקידום ישראל באוניברסיטאות, במקומות העבודה ובמרחב הווירטואלי.

והמאבק לא פשוט. הקמפוסים הפכו בשנים האחרונות לזירת מאבק של הארגונים הפרו־פלסטינים והאנטי־ישראלים. "בוגרי תגלית הם אלה שממלאים את השורות ב'לוחמת קמפוס' למען ישראל במסגרת ארגונים שונים", אומר מרק. "לאחרונה הצליחו לסכל החלטה לטובת ה־SDB בפורום אקדמי מסוים בהרווארד, וזה קורה בקמפוסים רבים".

גם בקרב אלה שרוצים לעזור יש בורות גדולה. חסר להם ידע של עובדות בסיסיות כדי להתמודד עם הפייק ניוז נגד ישראל.

"נכון, ולכן חשוב מאוד הקשר עם הישראלים שנשמר גם אחרי המסע. הם מזינים אותם בעובדות על המצב בשטח. בתקופת שומר החומות או צוק איתן הייתה התעוררות ספונטנית של בוגרי תגלית שהישראלים העבירו להם מידע שוטף כדי שיוכלו לתרגם אותו בפעילות בקמפוסים. הרבה אומרים לנו: אתם משרתים בצה"ל ואנחנו משרתים בקמפוס".

מאבק נוסף הוא בתנועות השמאל הקיצוני המנסות להכניס מקלות לגלגלי הארגון ו"לשתול" בקרב הבאים צעירים שמטרתם להפיץ את תיאוריית "הכיבוש". 2018־ב הכריזו כמה צעירים שהם נוטשים את האוטובוס לטובת סיורים עם תנועת "שוברים שתיקה", בטענה כי מארגני תגלית "מונעים מהם לראות את הפנים האחרות של המציאות הישראלית". בארה"ב קמה תנועת נגד בשם ‪"Birthright Unplugged"‬ שמטרתה לחשוף את חבריה לחברה הפלסטינית ולמחנות הפליטים. גם שדולת השמאל ג'יי סטריט מנסה להקים "תגלית" משלה.

"היו שמונה כאלה מתוך 750 אלף משתתפים, אבל הם קיבלו כיסוי תקשורתי של 92 אחוז", אומר מרק. "סיכלנו הרבה ניסיונות אחרים, ולא אפרט כיצד. אותי מעניין מי שאיתי ולא מי שנגדי, אבל אנחנו לא יכולים לומר לבן משפחתנו, אף שלדעתי הוא טועה מאוד, שהוא אינו שייך למשפחה. אני אומר להם - דווקא אותך אני רוצה, בוא, דבר עם מי שאתה מכנה 'קלגסים' ותראה שהם לא פחות טובים ממך, הם חרדים לחיי אדם כמוך, הם אוהבים מוזיקה כמוך והם אחיך. תן לנו עשרה ימים, ואם תרצה להישאר אנטי אחר כך – תישאר. גם אלה שלא שינו דעתם לא יפעלו נגד ישראל במקרים רבים, ולו בשביל לא לפגוע בחברות החדשה. קשה שלא להתאהב בישראלים כשמגיעים לכאן".

בנובמבר 2017 החליטה מחלקת החינוך של תגלית להקפיא את המפגשים בין משתתפי הפרויקט לערבים. מרק גם אסר על המשתתפים להשתתף בהלוויות של חללי צה"ל.

כיצד מתמודדים עם הדעות הפוליטיות השונות בסוגיית הסכסוך? איך מונעים מהוויכוחים להרוס את הסיור?

"אני בעד לדבר על הכול. ה'קייס' שלנו כל כך חזק שאני בעד לפתוח הכול לדיון. הם נפגשים עם פוליטיקאים ממפלגות שונות. פשוט תראה להם את המפה. כל קבוצה מקבלת שעתיים של הסבר על המצב הגאו־פוליטי במזרח התיכון שלא קיבלו מעולם. בנוסף יש שיחות עם הצוות החינוכי שנמשכות אל תוך הלילה. רק כך אתה יכול להגיע לאמת. אלה שבאים עם מטען שלילי, אני מניח, גם אם לא ישתכנעו לגמרי, יעברו חצי דרך ודיינו בזה".

עד כמה הפוליטיקה הישראלית, למשל סוגיית מתווה הכותל, מפריעה לתמונה שאתם רוצים לצייר לצעירים?

"אני לא גאה בתרבות השיח אצלנו, אבל המצב פה לא יותר גרוע מבמקומות אחרים. אחרי ארבע שנים סוערות בארה"ב אני לא מצפה שהאמריקנים ימתחו עלינו ביקורת. אני מניח שחלק גדול מהם לא שמעו על מתווה הכותל, בוודאי לא במרכז הביקורת על ישראל. זה מראה עד כמה הם רחוקים - ואנחנו רוצים שהם יהיו מעורבים. האדישות היא אם ההתבוללות".

שגרירים מובילים

המשתתפים במסעות מבקרים באתרים הקשורים בתולדות היהדות, כמו העיר העתיקה והכותל המערבי, ביד ושם ובמקומות הקשורים בתולדות הציונות

"הפער בשיעור נישואי התערובת בין אלה שהשתתפו במסע לאלה שלא ביקרו כאן מגיע ל־64 אחוז. מטוס הזהות היהודית היה במגמה של צניחה ועתה הוא נוסק מעלה"

והמדינה, ובקיבוצים ובמאהלים בדואיים ובאתרים נוספים.

הסיורים מגוונים ונבדלים זה מזה בנושאים, בקבוצת הגיל, בזיקה לדת ועוד. לאחרונה נעשה מאמץ להתאים את הסיורים למשתתפים: "אנחנו לא רוצים שתהיה ליהודי סיבה לומר שהוא לא רוצה לבוא כי זה לא מעניין אותו. עזוב יהדות; אתה צולל? יש קבוצה של צוללנים. אתה בלוגר? יש קבוצה של בלוגרים. אתה מתעסק בשיווק – גם זה יש. אדם מביע עניין בתחום מסוים ואנחנו פותחים לו קבוצה", אומר מרק.

תוכנית חדשה של תגלית Experis־ו Academy שהוכרזה בתחילת ,2022 תביא לישראל עשרות צעירים יהודים במטרה לשלבם בתפקידי מפתחי תוכנה בחברות הייטק. "ברשותנו המאגר הגדול בעולם של צעירים יהודים בני ,40־20 יותר מחצי מיליון איש", אומר מרק. "בכל שנה נוספים אלפי משתתפים בעלי פוטנציאל זיקה גדול להשתלב בתפקידי הייטק מגוונים, כחלק מחוויית מגורים ותעסוקה בישראל".

בתחילת השנה הכריזה תגלית על מיזוג עם אונוורד ישראל ‪,)Onward Israel(‬ ארגון המוביל תוכניות התמחות של עשרה שבועות לצעירים יהודים בישראל. מאז הקמתו לפני כעשור, הביא הארגון ארצה יותר 10,000־מ משתתפים, שני שליש מהם בוגרי תגלית, והם התמחו במאות חברות וארגונים במשק. חלקם עובד כיום בארץ, ורבים מהם משמשים שגרירים מהשורה הראשונה של התעשייה בישראל.

דווקא הצעירים בעלי הזיקה הגדולה יותר לישראל, אלה השייכים לזרם האורתודוקסי, הם קבוצת מיעוט בקרב באי תגלית, כחמישה אחוזים בקרוב. "אומנם בין המפעילים שלנו נמנים OU וחב"ד, אבל חלק גדול מהמשתתפים מגיעים ממילא לשנה בארץ והם אינם זקוקים לי", מסביר מרק. "ההורים והמחנכים שלהם פטרו אותנו מהצורך להכניס אותם לאוהל, הם כבר בפנים. בתקציב המצומצם שלנו אנחנו מעדיפים להושיט את היד החוצה ולהביא את אלה שאינם שם. אני מודאג מהחיים היהודיים בתפוצות. רק אנשים אמידים יכולים לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי, ואנחנו צריכים להסביר להם למה חשוב לקיים קהילה יהודית וחיים יהודיים לעצמם ולדור הבא".

הבעיה הגדולה בקרב הצעירים היהודים בתפוצות אינה "אנטי", סבור מרק, אלא האדישות וחוסר האכפתיות כלפי ישראל. "אנחנו ארגון א־פוליטי שנותן ביטוי לעמדות שונות, אבל לא ניתן לארגון עם אג'נדה פוליטית להשתלט על השיח. גם לקבוצות שבאות במסגרת התנועה הרפורמית אנחנו לא מרשים לנסוע באוטובוסים בשבת. לכן אנחנו גם שומרים באדיקות על כשרות ושבת, יש להם מספיק שנים לבחור איך להתנהל בשבת. אצלנו מלמדים מהי קבלת שבת, 90 אחוז לא יודעים מה זה הבדלה".

תגלית אינו ארגון המעודד עלייה לארץ, מדגיש מרק, אבל בעקבות הביקורים בהחלט מגיעה עלייה. הנתון שלפיו נרשם השנה שיא של שני עשורים בעלייה - קרוב ל־34 אלף איש - מרגש גם אותו. "רוב העולים החילונים הצעירים הם בוגרי התוכנית. אנחנו כישראלים אוהבים עלייה אבל לא תמיד אוהבים מספיק את העולים. הלב נשבר כשאני רואה הרבה בוגרים שמגיעים עם ברק בעיניים, אבל אחר כך מרגישים בודדים ואינם נקלטים בחברה. לכן הקמנו מערכת שבה חיילים לשעבר מזמינים אותם ומסייעים לקליטתם. ישראל מקבלת כאן משהו אדיר, למה שלא להשקיע עשרות מיליונים כדי לאפשר להם להרגיש בבית? ואל תטעה – זו ביקורת שאני מפנה גם לעצמי.

"אנחנו גאים בזה שבניגוד למאות ארגונים יהודיים הקיימים היום, הקוראים לעצמם 'ארגוני מנהיגות' כי אין בהם חברים, אנחנו נוגעים ב־05 או 60 אלף איש בשנה. הצלחנו להיות רלוונטיים עד היום, ואנחנו ממשיכים לרוץ עם הדור הזה כל הזמן כדי להיות רלוונטיים גם מחר".

וכדומה,

אריאל שנבל

he-il

2022-05-13T07:00:00.0000000Z

2022-05-13T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282033330790866

Israel Hayom