מינויו של פרופ' ועו"ד יובל אלבשן למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מסעיר בימים האחרונים את הזירה הציבורית ובמיוחד את התקשורת הכלכלית. המתנגדים למינויו טוענים שאלבשן לא צבר מספיק ניסיון ניהולי ולא ניהל גופים גדולים. תומכיו רואים במינוי חשיבה חיובית "מחוץ לקופסה", מזכירים את תפקידי הניהול שביצע – כיו"ר הקרן למפעלי שיקום, כמנהל רשת מרכזי הזכויות של עמותת ידיד, וכדיקן שמנהל פקולטה מהגדולות בארץ, במכללה האקדמית אונו.

אבל בחינת התאמתו של אלבשן לתפקיד החדש רק במשקפי הניסיון הניהולי עושה לו וגם לתפקיד עוול. שר הרווחה מאיר כהן הסביר שלפי תפיסתו הביטוח הלאומי אינו מסלקה של האוצר שצריכה מנהל פיננסי. כהן מבקש למנות מנכ"ל שיצליח להפוך את הביטוח הלאומי למחולל השינוי החברתי של ישראל. אם זו בקשתו, נראה שאין הולם יותר לתפקיד מפרופסור אלבשן.

כבר שנים רבות שאלבשן פועל בשדות החברתיים של ישראל במגוון כובעים. לפני עשרים שנה היה ממנהיגי "מאבק כיכר הלחם", מאהל המחאה שהוקם נגד הקיצוצים בתקציבי הרווחה שהובילה אז ממשלת שרון. בשנת 2004 הוא הוביל מאבק למען זכות ישיבה של קופאיות בסופרפארם. לאחר שיצא בקריאה להחרים את הרשת, חַבר להסתדרות, הקים מטה מאבק נגד העסקה פוגענית והגיע להסכם פשרה עם מנהלי סופר־פארם שהבטיח לעובדים שטיחים אורתופדיים, מערך של ביקורת רפואית ו־02 דקות הפסקה בתשלום. בהמשך הוביל אלבשן את מאבק הקלדניות בבתי המשפט ואת המאבק לעיגון זכות היציאה לשירותים של עובדים במקומות מסחר.

כמשפטן ועורך דין קהילתי הקים וניהל אלבשן את חטיבת זכויות האדם במכללת רמת־גן, ניהל את המרכז המשפטי־קליני לזכויות אדם ולאחריות חברתית של האוניברסיטה העברית בירושלים, ואת רשת מרכזי הזכויות של עמותת ידיד שהוא נמנה עם מייסדיה, ושפעלה לתמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית.

לאחר מערכת הבחירות של 2003 הגיע אלבשן למסקנה שהזירה המשמעותית לשינוי היא לא ההפגנות ברחוב אלא העולם הפוליטי. אחרי הרפתקה קצרה ולא מוצלחת בשם תנועת תש"ח (התנועה לשוויון חברתי), הוא הצטרף לתנועת "עם אחד" של עמיר פרץ וליווה אותו בהשתלטות על ראשות העבודה. לקראת בחירות 2006 הוא נבחר ללשכת המפלגה ולמקום (לא ריאלי) ברשימת העבודה לכנסת, ולאחר הבחירות השתתף בצוות המשא ומתן הקואליציוני של העבודה. בריאיון שהעניק אז למקור ראשון אמר לי: "באתי לפוליטיקה כי גמרתי את פרק ההתאהבות שלי ברעיונות הטהורים. אני לא מזלזל בזה אבל אני זקן מדי בשביל הרומנטיקה הזאת. אני רוצה תוצאות בשטח, אני רוצה קבלות, ואני עדיין חושב שהכוח לעשות את זה נמצא פה. עשינו מלחמות עולם על הרבה נושאים חברתיים, אבל אם במו"מ הקואליציוני נצליח לדחוף אפילו חוק חברתי אחד, כל מה שעשינו יהיה בטל בשישים לעומת זה". באותו ריאיון התבטא אלבשן גם בנוגע לקצבאות הזקנה וקצבאות הילדים, שבקרוב כנראה יהיה אחראי עליהן. את קצבאות הזקנה הוא שאף להעלות ל־91 אחוזים מהשכר הממוצע ואחר כך ל־52. על קצבאות הילדים אמר שצריכים להעלותן מ־231 שקלים שניתנו אז לכל ילד, .180־ל

בסופו של דבר עמיר פרץ לא נכנס למשרד חברתי אלא למשרד הביטחון. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה נטש אלבשן את פרץ לטובת אהוד ברק, ולאחר תקופה לא ארוכה הגיע למסקנה שאינו מתאים לעולם הפוליטי. "גיליתי שאני גאוותן מדי ללכת לפוליטיקה", אמר לי בריאיון נוסף, בשנת .2012 "כדי להיות פוליטיקאי צריך להיות צנוע במובן של להיות מוכן לקבל ליטופים וקצת סתירות. פעם חשבתי שזה אני, כי במסגרת עבודתי ב'ידיד' הסתובבתי בכל הארץ, אבל היום אני יודע להגיד שיש הבדל תהומי בין לחזור למרכז המסחרי של הילדות שלך כעורך דין שעושה טובות, לבין פוליטיקאי שצריך לקושש קולות. אולי דווקא בגלל איפה שצמחתי, לא הייתי מסוגל לעשות את זה. במסעות הבחירות, בכל פעם שהייתי יוצא מהרכב הייתי מתחיל להתכווץ. אני מאלה שלא מסוגלים לבקש טובות ולא מוכנים שישלמו עליהם במסעדה. הבנתי שפוליטיקה לא מתאימה לי אלא רק ממקום של נסיכות, וזה לא רלוונטי עכשיו במפלגת העבודה".

גם בתפקידים הבכירים שמילא בקריה האקדמית אונו לאורך העשור האחרון הגשים אלבשן את משנתו החברתית כשפעל לשילובן והעצמתן של אוכלוסיות, כמו האוכלוסייה החרדית, הערבית ויוצאי אתיופיה, שאינן נוכחות מספיק בעולם האקדמי והמשפטי.

אלבשן )52( גדל בבת־ים. בגיל 12 התייתם מאביו, שנפטר באופן פתאומי. שנים רבות לאחר מכן גילה אלבשן מכתבים ששלח אביו למבקר המדינה ולעיתונות בנוגע לשחיתות שגילה בשירות המטאורולוגי שבו עבד. אלבשן, שהיה מודע למאבקי אביו עוד בילדותו, אמר לא פעם שהמאבק פגע בבריאותו של אביו וגרם לו ללקות בהתקף לב קטלני. מותו המוקדם של האב הפך לחוויה מכוננת בחייו. לדבריו, חוסר האונים שזיהה אצל אביו הוא אותו חוסר אונים שזיהה במשך שנים אצל האנשים שלמענם ניהל מאבקים חברתיים.

אלבשן הוא צאצא למשפחת לויןאפשטיין, הבעלים של אחת מהוצאות הספרים העבריות הגדולות שפעלו בוורשה ובישראל במאה הקודמת. במהלך השנים פרסם בעצמו ספרים רבים ומגוונים: עיון, מתח, פרוזה, ספרי ילדים וגם ספר שירה. "אני לא סובל מגירות", הסביר לי בעבר. "זה כמו שלא סבלתי במשפטים את הִקטלוג שאתה לא יכול להפגין בחוץ ולהגיש עתירה בפנים, לדבר ברחוב וגם להרצות באוניברסיטה. הספרייה שלי היא ערבוביה מטורפת של ספרים, ואני נהנה מכל הסוגים".

למרות החלטתו של השר כהן על מינויו של אלבשן למנכ"ל הביטוח הלאומי, מינויו עדיין נדרש לאישורה של הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות (ועדת גילאור). כמי שהקדיש שנים רבות מחייו למיצוי זכויות חברתיות וכלכליות של אוכלוסיות חלשות, אלבשן מכיר לעומק את המוסד לביטוח לאומי, גם אם יותר מהצד של לקוחות המוסד. לצד ניסיון מקצועי וניהולי מהאקדמיה ומהמגזר השלישי, אלבשן מביא איתו לתפקיד גם משנה חברתית־כלכלית סדורה, ידע עצום בנושאים חברתיים ומשפטיים, אנרגיות ותשוקה לתפקיד, ולא פחות חשוב מכל אלה – הרבה רגישות אנושית. במוסד שמטרתו מימוש והנגשה של זכויות סוציאליות, התכונות הללו אמורות להפוך אותו למועמד טבעי למנכ"ל.

"אני לא מסוגל לבקש טובות ולא מוכן שישלמו עליי במסעדה. הבנתי שפוליטיקה לא מתאימה לי", אמר לי אלבשן 2012־ב