הבטחתי לעצמי לא להתעסק בעניינים הבוערים של הכנסת והממשלה, ואכן בתקופה האחרונה נהגתי כמאמר משינה בגישת "אז למה לי פוליטיקה עכשיו". אבל אני טיפוס חגיגי, והשבוע נפתח כנס הקיץ, אז להלן כמה הערות לרגל שובה לפעולה של הקואליציה המוזרה ביותר בתולדות ישראל. נתחיל?

אני הולך לא מעט ברחוב, ומכל עבר אני שומע: "נו זמרי, מתי זה נגמר? מתי הם הולכים? מתי זה מתפרק?". חברי הימנים שלא בממשלה, אתם מזכירים לי את הילדים שלי בכל פעם שאני לוקח אותם לטיול שכרוך בנסיעה של יותר משעה. מיד כשאנחנו נכנסים לאוטו הם מתחילים עם "אבא, מתי מגיעים? זה עוד רחוק? נו מתי כבר נגיע?". ואני תמיד עונה להם באותה הצורה: השאלות שלכם לא יגרמו לנו להגיע מהר יותר. לפעמים פשוט צריך ליהנות מהדרך.

כי הדרך, גבירותיי ורבותיי, חשובה לא פחות מהמטרה. נכון, אתם נורא רוצים לחזור לשלטון, אבל לפעמים אסור לחזור מהר מדי. אני חלילה לא מאחל לממשלה הזאת אריכות ימים, אבל דווקא עכשיו, כשהממשלה שהגדירה את עצמה "עשר מעלות ימינה" מוצאת את עצמה תלויה בידיים של אנשים שהם עשר מעלות מיאסר עראפת, אולי לא ממש ניהנה מהדרך, אבל נבין שאולי התקופה הזאת חשובה כדי לצבור את הדבר שהכי חשוב לחזור איתו לשלטון: זעם.

בשבוע שעבר צפיתי בכתבה המטלטלת של איילה חסון על העוול הנוראי שנגרם לגל הירש, וכששאלו אותי מה אני חושב על מה שראיתי עניתי בפשטות: הסיפור של גל הירש לא יכול להיגמר רק בסוף טוב לגל הירש. זה חשוב, ואני מאחל לאיש היקר הזה בריאות, אריכות ימים וזיכוי בדין. אבל הסיפור שלו, בדיוק כמו הסיפור הפוליטי של ישראל, צריך להיגמר בנקמה.

רגע לפני שאתם קוראים לי "יותם פינדרוס" ורצים לקונן על האמירה האלימה, חשוב להדגיש: אני מתכוון לנקמה אידיאולוגית, ביטוי מעשי של סיסמאות. אם גוש הימין מתכנן לחזור לשלטון על אדי הכישלון של הממשלה הזאת, סתם חזרה לשלטון לא תספיק. נכון, זה קצת טהרני, ולמה אני מתפנק עכשיו כשמלך ירדן ומועצת השורא אחראים על עתיד ילדינו, אבל די: אם אתם לא מתכוונים לשנות את כל מה שאתם צועקים עליו עכשיו שדורש שינוי, למה לחזור?

טיבי תציל אותי

ועכשיו לפיל שבחדר. מה זאת השטות הזאת של כנס חורף וכנס קיץ? אתם קולטים שחברי הכנסת שלנו חזרו מחודשיים של חופש? איך זה עובר בשקט? אתם מדמיינים סוכנת ביטוח מתקשרת ללקוח ואומרת לו "שמע קובי, אני יוצאת לחופשה של חודשיים, אחזור בחורף, נדבר"?

מכירים את הבדיחה על ההוא שצפוף לו בבית אז ממליצים לו להכניס עז? כשראיתי את אחמד טיבי תומך בממשלת איילת שקד ונפתלי בנט בהצבעת אי אמון, הרגשתי קצת כמו בבדיחה ההיא. פתאום העז של מנסור עבאס לא כל כך גרועה. נדמה שבנט, לפני יציאתו מתפקיד ראש הממשלה, דואג לכך שלא יהיה שום קטע בארכיון ההתבטאויות שלו שלא נספיק ליהנות ממנו. כמות הרפש שהטיל בעברו הפוליטי באחמד טיבי ובחברי הרשימה המשותפת יכולה למלא אינספור ארכיונים, ובצדק. הממשלה הזאת בתרדמת, והיא שורדת בחיים רק בזכות דוקטור אחד, ד"ר טיבי.

צריך להגיד גם משהו על התנהגותם של חברי הרשימה המשותפת כשהצביעו להפיל את הצעת האי אמון בממשלה. אנשים מלאי פאתוס פלסטיני שמסתובבים פה שנים, מקשקשים על פשיזם, מכנים את חיילי צה"ל "נאצים" ומציגים את מדינת ישראל כשטן עלי אדמות, בסך הכול משחקים. המשחק שלהם מספק להם יופי של פרנסה ממדינת ישראל. אם כדי להביע אמון ביועז הנדל, איילת שקד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן צריך רק לפנק אותם בכמה מיליונים, אולי גם את הפאתוס הלאומני שלהם צריך לקחת בפרופורציות.

כשהוקמה הממשלה הזאת מונתה עידית סילמן ליו"ר הקואליציה, וממלא המקום שלה היה בועז טופורובסקי - מין מנגנון תפעולי שאפשר לבנט וללפיד לשים איש משלהם על הגה הקואליציה ולשלוט כל אחד על האינטרסים שלו. אבל אז סילמן גילתה את העולם הבא ופרשה מהקואליציה. לכאורה היו אמורים אנשי ימינה למנות לה מחליף. אבל הפלא ופלא, לא נמצא אף אחד שהסכים ליטול על עצמו את התפקיד, וטופורובסקי מונה ליו"ר הקואליציה ללא נציג ימינה לצידו. למה אף אחד מימינה לא רצה את התפקיד? אולי כי כמו שלמדנו, הם לא נוהגים להשתתף בלוויות.

תמונות מחיי נישואין

ועוד השבוע, נכון ליום רביעי, מותה של עיתונאית ערבייה בהיתקלות בלתי ברורה בג'נין, כנראה מירי פלסטינים, מערער את יסודות הממשלה הזאת יותר מ־91 נרצחים ישראלים בתוך חודש וחצי. תגידו: ודאי, גם ממשלות אחרות שרדו גלי טרור. צודקים, אבל לא זכור לי שאי פעם רצחו יהודים בשם דברי הסתה שמפלגת קואליציה מפמפמת ללא הפסקה. מה לנו כי נלין על חיית אדם מוסתת, חמושה בגרזן, שיצאה לטבוח באלעד בגלל "הסכנה הנשקפת לאל־אקצה", כאשר מפלגה בקואליציה מקפיאה את הממשלה בטענה שיש סכנה לאל־אקצה?

רגע אחרי שהממשלה שרדה הצבעת אי אמון העלו ראש הממשלה בנט וראש הממשלה החליפי לפיד סרטון מחויך שבו לעגו בציניות לכל המצפים לקריסת הממשלה ביומו הראשון של המושב. אני לא חושב שמישהו באמת האמין שהיא תיפול ביום הראשון, וראשי הממשלה בסך הכול יצרו טיעון קש ולגלגו על כל מי שלא באמת טען אותו. לא התרשמתי מהחיוכים המופרזים ומהמשחק המוגזם בסרטון: כמו ברשתות החברתיות, בכל פעם שאתם רואים זוג שמעלה באובססיביות תמונות מחיי הנישואין המאושרים שלו, תחשדו. כשאתה משדר לעולם כל היום כמה אתה מאושר, כנראה זה נועד לחפות על מערכת יחסים בעייתית.

אני חושב הממשלה הזאת תחזיק אולי קצת יותר ממה שאנחנו מצפים. בעצם הרבה יותר. אני חוזה שנתיים־שלוש ככה עד שהיא תיפול. על מה אני מבסס את זה? על כלום, אין לי שום מידע שזה יקרה או בסיס להאמין בזה. אני פשוט זוכר את הפעם האחרונה שהימרתי בה על משהו פוליטי, ומקווה שבדיוק כמו אז יתברר שההימור רחוק מאוד מהמציאות. ■