ושש מסעדות כשרות למהדרין. זה אומר שיש ביקוש. אנשים עובדים ומתפללים ואוכלים שם.

"הציבור החרדי בירושלים עובר שינוי. שיעור המתגייסים החרדים הגבוה ביותר הוא בירושלים. הבן שלי למשל שירת במסלול ייעודי לציבור החרדי, שח"ר כחול, ועכשיו הוא עושה שם מילואים. כשאני שירּתי בצבא, הייתי מחליף את המדים בחליפה בתחנה המרכזית. לא העזתי להגיע הביתה במדים. היום הבן שלי וחבריו מגיעים אליי הביתה במדים. קורה כאן משהו".

לא רק במובן הזה הוא מרגיש שאנחנו בימים של שינוי, של ערעור, של מהפכה קרבה לבוא. "זו תקופה משונה. קורים דברים לא טבעיים מבחינת הממשלה וההנהגה. הציבור החרדי לא נלקח בחשבון, וגם בקרב המנהיגות שלו אין חוכמת חיים. יקרה פה משהו גדול. נולדתי לתוך השמחה הגדולה על הקמת המדינה, לאחר שסבלנו התקפות של האומות הערביות מצפון ומדרום וממערב וממזרח. למרות האכזבה מכך שהגולם קם על יוצרו והשלטון גרוע, היום יש תורה בארץ ישראל ברמה שלא הייתה אלפי שנים".

המשיח בדרך?

"הוא כבר נמצא. יש הרבה סימנים לזה. יש פה ישיבות שלומדים בהן אלפי בחורים. זה חייב לגרום להתגלות א־לוקית".

קמים אחרי הנפילה

הוא נולד אחרי הקמת המדינה, בליבו של שינוי מהותי ביחסה של החברה החרדית לישראל הצעירה. "אבא שלי ערך את עיתון המודיע", הוא מספר. "המדינה קמה ביום שישי, וביום ראשון כותרת הגיליון הייתה 'שהחיינו'. שנה אחר כך הופיעו הנחיות להכנת דגל ישראל בעמוד הראשון של המבשר, שגם אותו אבא ערך. בתש"ח הציבור החרדי רקד, ורק פה ושם נטורי קרתא התנגדו להקמת המדינה. אבל אחרי כמה שנים החלה אכזבה גדולה מהמדינה, והיו הפגנות ברחוב יפו ובכיכר הדווידקה על ניתוחי מתים, על הפלות".

עד תרפ"ט התגוררה משפחתו ברובע המוסלמי בירושלים, אך בעקבות הפרעות עברו הגליסים לרובע היהודי. לאחר נפילת הרובע בתש"ח גלתה המשפחה לקטמון, לבית שייח' נטוש ורחב ידיים. אביו סבר שהבית גדול מדי, והעדיף לעבור לדירת חדר וחצי במאה שערים. "אם היינו נשארים בקטמון, הייתי היום מיליונר", אומר הרב גליס.

בילדותו הוא למד בתלמוד תורה עץ חיים, בימים שהרב אריה לוין היה המשגיח שם. באחד הימים, הוא מספר, החליטו המורים לשבות כדי לקבל העלאה בשכר. "ומה אשמים התלמידים? אמר רבי אריה, והציע: מי שמלמד חומש עם רש"י ילמד רק חומש, מי שמלמד משנה עם ברטנורא ילמד רק משנה. כולם צחקו והלימודים חזרו לסדרם".

בניסן תשכ"ז, שבועות ספורים לפני מלחמת ששת הימים, התחיל גליס ללמוד בישיבת חברון היוקרתית בשכונת גאולה. כשפרצה המלחמה סייע לאביו להביא למנוחות בהר הרצל את נופלי המלחמה. "זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למתים", הוא נזכר. "הירדנים הפציצו את ההר. היינו שומעים יציאת פגז, קופצים לקבר פתוח, וקמים אחרי הנפילה".

הוא נישא לרחל ממשפחת ְשַבְדרֹון הירושלמית, והחל לעבוד עם בעלי תשובה בישיבת "אור שמח". כשהבין שכדי לקבל משכורת מסודרת ולא לעבוד "בשחור" עליו לשרת בצה"ל, בחר להתגייס. "שירּתי במודיעין, ובמילואים הועברתי להג"א, שהיה לימים לפיקוד העורף".

לעיתונות הגיע בהמלצתו של איש הפרסום בני גל, שהציע לו לעבוד בעיתון חדש: יתד נאמן. השנה הייתה ,1985 והרב גליס היה בן .34 "סבא שלך היה עיתונאי ואבא שלך היה עיתונאי", אמר לו גל, "אולי גם אתה תרצה להיות עיתונאי?". בהמשך עבר גליס לשבועון משפחה, וערך את העיתון ערב שבת - "הנייעס של הציבור החרדי, צהובון". הוא שידר במגוון תחנות רדיו ובהן ערוץ ,7 ובמשך 16 שנה הגיש את התוכנית "מלווה מלכה" ברשת ב', עד הולדת התאגיד.

בשנת 2008 הוזמן הרב גליס להיות חבר במועצה הישראלית לקולנוע, כנציג מטעם הציבור החרדי, אך בשנת 2012 החליטה שרת התרבות והספורט לימור לבנת לא להאריך את כהונתו. "אמרתי שצריך לנקות את המזבלה של קרנות הקולנוע", הוא מסביר. "ראיתי שם דברים, ענייני תקציב, שלא אהבתי. היוצרים נפגעו מכך שכיניתי אותם 'מזבלה', והתעוררה סערה".

ובכל זאת, הוא הספיק לעשות הרבה בארבע שנות חברותו במועצה. בין השאר הוא הקים איגוד לנשים חרדיות יוצרות, וייסד בבית הספר לקולנוע "מעלה" שלוחה חרדית לנשים. "בכל שנה בחנוכה מקרינים בסינמטק את התוצרים שלהן, ואנחנו מדליקים שם נרות. הקולנוע החרדי הוא ברובו נשי. יוצרות חרדיות עושות

סרטים מיוחדים בלי לנגוע בדברים שלא צריך לנגוע בהם. הציבור הלא דתי רוצה לראות את הצהוב על החרדים, אבל לא צריך לספק לו את זה. אני עשיתי סרטים בעיקר על ירושלים, על היסטוריה - לא דרמה ולא עלילה".

מה חשבת על הסדרה החדשה של רמה בורשטין, "ריקוד האש"?

"לא צפיתי בה עדיין. צפיתי בסרטים הקודמים של רמה, היינו בקשרי עבודה, ואני מעריך את היצירה שלה".

כיום הוא משדר ברדיו קול חי תוכנית אירוח לילית העוסקת במגוון נושאים, ולא מתגעגע לאקטואליה. "אני מחפש בעיתונות החרדית פובליציסטיקה איכותית, ועדיין לא מצאתי", מלין גליס. "אני קורא לעיתים את המאמרים, והם לא מחדשים. אתה רוצה לקבל ידע, לשמוע דעה יוצאת דופן או מרתקת, אבל בסופו של דבר לכל אחד במגזר החרדי יש דעה משלו, והעיתונות לא תורמת לו בשום דבר. אין הסבר הגיוני לכך שהציבור החרדי צריך ארבעה עיתוני בוקר, כמה שבועונים ומאות עלונים. יש שפע גדול שיוצא לאור, אבל הרמה לא גבוהה.

"אני לא פעיל ברשתות החברתיות ובכלל לא באינטרנט, למעט באתר כיכר השבת. בגלל ריבוי האתרים החרדיים, לצד טוויטר ופייסבוק, כל צעיר חרדי עם מקלדת חושב שהוא כתב בכיר. מי החליט את זה? יש לך תעודת עיתונאי? יש לך ניסיון? אתה רכלן בכיר, זה כן".

שאלות שלא שואלים

זו הייתה שנה מורכבת בציבור החרדי, מאסון מירון, דרך פרשות התקיפות המיניות ועד אובדן המנהיגות הרוחנית בפטירתו של הרב חיים קניבסקי וגלות האופוזיציה הפוליטית, שמורגשת היטב בציבור החרדי. "איך הממשלה