"נועה הייתה מכורה ליופי. היא שתתה בצמא יופי ואסתטיקה", אומר הרב ישראל אריאל בעודו יושב שבעה על הרצפה בבית המשפחה ביצהר. מאחוריו, על כוננית, פמוטי עץ צבועים וחנוכייה צבעונית, שֵמחה, שיצרה רעייתו. בתקופת הקורונה, הוא מסביר, כשלא יכלה לקיים הצגות תיאטרון, היא שבה אל האמנות, אהבת נעוריה.

נועה אריאל, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר לאחר התמודדות עם מחלה קשה, הייתה מוכרת במיוחד בזכות "הערב היפה בחיי", הצגת תיאטרון הבובות שהצילה נפשות. פשוט כך. היא נדדה איתה מאולפנה לאולפנה ומתיכון דתי אחד לאחר, כדי להמחיש בפני בנות בגיל תיכון מה הם הסימנים המקדימים שעשויים לאותת על זוגיות אלימה.

"אחרי כל הצגה בנות היו ניגשות לדבר איתה. ותמיד הייתה גם זאת שמחכה שכולם ילכו, כדי לדבר איתה בשקט בשקט", מתאר בנה דוד, בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב ושחקן במקצועו. הוא נזכר איך נסע איתם כפועל במה, וחשש כי הנהג שהתלווה אליהם יאיץ בה לשוב הביתה. "אבל הוא המתין בסבלנות. הקפיד שלא ישתמע אפילו במקרה כאילו הוא ממהר. אמר שעכשיו אלו דיני נפשות".

לאחר פטירתה התמלא הפייסבוק בסיפורים עליה. נשים שהכירו אישית וגם כאלו שרק צפו בהצגות, סיפרו עד כמה הייתה משמעותית עבורן. עד כמה הייתה אמיצה וחזקה. דיברו על מה שנדמה מהחוץ כקונפליקט, אף שממש אינו כזה – על כך שנועה הגיעה מהמחוזות האידיאולוגיים הימניים ביותר, ועסקה בלי מורא בנושאים החברתיים העדינים ביותר.

מקרר פתוח והתייעצויות בשידוכים

נועה אריאל גדלה במושב ניר־צבי. היא הוגדרה כילדה מחוננת, אולם "הייתה מאוד מרדנית. היו לה הרבה ביקורת וטענות על המערכת, והיא לא היססה להשמיע אותה. אז בסוף כיתה י' הודיעו לה שלא בבית ספרנו", מתאר בעלה ישראל. באין מסגרת, התנדבה אז ב"נוער התחיה". הימים היו ימי המאבק נגד הנסיגה מסיני, והמלאכה הייתה רבה. "היינו כמה בחורי ישיבה שבאו לעבוד במאבק, והייתה בה סקרנות כלפינו". מכרים מאותה תקופה זוכרים הרבה עקיצות הדדיות בין השניים.

כשכבר שמרה מצוות (את המונח "חוזרת בתשובה" היא לא חיבבה במיוחד), הגיעה נועה להתגורר ביישוב חצר־אדר שבסיני. "היא תרמה את חלקה ליישוב באמצעות מפעל של ציור על מטפחות. זה מאוד הצליח. אחרי הגירוש למדה במכון אורה", אומר ישראל. הוא מנסה לשחזר את אותם הימים, אומר שהפרטים קצת מתערבלים לו. שמעולם לא נדרש לזכור בדיוק מה היה ואיך, שכן נועה הייתה זו בעלת הזיכרון המצוין שזכרה כל פרט. "אחרי הגירוש הייתי חברותא של הרב יהודה חזני, והייתי בא לאכול אצלו בארוחות שבת. הייתה לו חברותא שבועית גם איתה, והוא היה מתכונן הרבה ללימוד הזה. מוציא ספרים, בודק, כדי ללמוד עם בחורה בת .17 גם היא הייתה אוכלת אצלם בשבתות וההיכרות גברה. אני זוכר שהיא מצאה חן בעיניי, אבל היה ברור לי שזה לא שייך, כי באותה תקופה היו לי כמה חברים שהתחתנו עם תלמידות מעריצות, וחשבתי שזה לא ראוי. עם זאת, אחרי לא מעט ויכוחים ונקודות חיכוך, הבנתי שזה לא המצב כאן", הוא מחייך.

הם התחתנו על הדשא ליד הבריכה של מושב נירצבי. משם החלו כמה שנות נדודים בין יישובי השומרון, עד שקבעו את ביתם ביצהר. ישראל, מראשוני תלמידיו ומעורכי ספריו של הרב יצחק גינזבורג, למד אז בישיבת קבר יוסף. בימים נוראים, שמחת תורה ושבועות – הם שהו בשכם עם משפחות אנשי הישיבה. "זה דרש התארגנות, שבמידה רבה נועה עמדה בראשה". מדובר היה לעיתים בעשרות רבות של סועדים, "והיא הרימה את זה בכבוד רב וברמה. אוכל טעים בשפע, שולחן יפה ומכובד. תמיד היה מאוד חשוב לה שיהיה יפה".

כך היו גם סעודות השבת מרובות המשתתפים עם בחורי הישיבה וגם עם אורחים צבעוניים מבחוץ בביתם שביצהר. "הרבה שירה ודיונים וויכוחים שנועה משתתפת בהם מאוד. גם באמצע השבוע בחורים תמיד היו יכולים לבוא לאכול, המקרר היה פתוח", ולא פעם הם גם רוקנו אותו עד תום. "היא הייתה דמות עבור הבחורים, באו לה

תייעצויות בנושאים אישיים, בשידוכים. ולצד זה, תמיד הייתה פעילה גם במאבקים אידיאולוגיים. פעם הקמנו עיר אוהלים ליד משרד ראש הממשלה. נועה הייתה בשמירת היריון. מכיסא נוח שם ניהלה את כל העסק".

"אתה תהיה בעל מכה"

אל התיאטרון הגיעה נועה דרך לימודי בובנאות. במאית שהגיעה לאחד השיעורים ראתה אותה מרימה בטבעיות בובת גבר ובובת אישה, ומתחילה דיאלוג של ריב ביניהם. "הבמאית התרשמה מהקלות שבה זה בא לה, ועודדה אותה לעבור מבניית בובות להפעלת בובות. כך החלו ההצגות".

בהתחלה הייתה "מעשה באבדת בת מלך", הצגה שעובדה על סיפור של רבי נחמן מברסלב, ואז "תמונות מחיי נישואין" – ארבע סיטואציות בין בני זוג ושכנות שמדברות על מה שקורה בבתים שלהן. "ואז נח קורמן, בוגר של הישיבה שהיה לטוען רבני ובהמשך הקים מקלט לנשים מוכות, פנה אל נועה. היה לו קצת תקציב למיזם חינוכי, והוא ביקש שתעשה הצגה על אלימות במשפחה".

"הערב היפה בחיי" מתארת בני זוג בתחילת הקשר. צעד אחר צעד היא מראה איך האיש הופך אובססיבי ורכושני כלפי בת הזוג שלו. איך לאט לאט החלום הרומנטי שלה מתנפץ לכדי מציאות איומה.

עו"ד נח קורמן, מייסד ומנכ"ל עמותת בת מלך, סיפר כי "לאחר הקמת המקלט הראשון של בת־מלך, כשסוף סוף הייתה כתובת לאישה דתית או חרדית שזקוקה לכך, היה ברור לנו שעכשיו הזמן לעסוק במניעת האלימות במשפחה, בחינוך ובהעלאת מודעות. הצלחנו להשיג תקציב קטן מהסוכנות היהודית עבור פעילות חינוכית בנושא אלימות במשפחה עבור צעירים וצעירות מהמגזר הדתי והחרדי. הכרתי את הרב ישראל ואת נועה. כיוון שידעתי שנועה עוסקת בתיאטרון ובימוי, הצעתי לה לכתוב עבורנו תסריט להצגה בנושא סימני אזהרה לזוגיות אלימה. קצת מפחיד היה לדבר עם נוער על אלימות כלפי נשים. באותה תקופה הנושא לא דובר כלל. לכן הרעיון היה להפיק תוכן יצירתי, שיהיה

כמה שפחות מרתיע, כדי שבבוא היום מי שצפתה בהצגה והייתה לה את החוויה הזו תדע לזהות שהיא בקשר אלים ותפנה לקבלת עזרה.

"נועה הסתערה על הנושא, חקרה אותו, נפגשה עם אנשי מקצוע ועם נשים מהמקלטים שלנו, גייסה יועצים מקצועיים וכתבה את התסריט. כעבור שנה ההצגה הייתה מוכנה – הבובות, התפאורה, המוזיקה. נועה היטיבה להפעיל את הבובות בצורה מדהימה ולשחק את הדמויות השונות ברהיטות, בדרמה ובהומור, ונטעה בליבן של הבנות הצופות חוויה מדהימה של סימני אזהרה לצד אופטימיות וציפייה להקמת משפחה וזוגיות מלאת אהבה ושלום. רשת אולפנות צביה הייתה הראשונה שהזמינה הצגות לתלמידות י"ב, ואחריה אולפנות נוספות. אין כמעט צעירה דתייה שלא צפתה בהצגה באולפנה, בשירות או לאחריו. רבנים, רבניות, מטפלים ומטפלות, קהילות שונות, הזמינו את ההצגה של נועה כדי להעמיק וללמוד את הנושא. תרומתה של נועה למניעת אלימות במשפחה לא תסולא בפז".

אני זוכרת שהיא סיימה את הדיון בעקבות ההצגה, במילים "חשוב לזכור: על פי הסטטיסטיקה, כל גבר עשירי הוא גבר מכה. אבל כל התשעה האחרים הם אחלה".

"נכון, זה היה לה חשוב", אומר ישראל. "להעלות את הנושא בלי פחד, אבל לא ליצור אווירה שלילית נגד נישואין". הוא מתאר מקרה שבו שניהם הגיעו לשוחח עם זוג לקראת חתונה, לאחר שחברותיה של הכלה חלקו עימה חששות מאותו קשר. "הייתה פגישה נעימה, הוא מאוד רצה אותה, ניסה לעשות רושם טוב. אבל הדיבור שלו איתה ועליה היה מלחיץ. נועה אמרה לו בישירות מוחלטת: 'אתה תהיה בעל מכה', כי אתה מתנהג ככה וככה. הוא התווכח איתה, והיא אמרה לו שדברים כאלו לא עוברים מעצמם ושאם הוא רוצה, הוא צריך לטפל בעצמו. בפניו, נועה אמרה לבחורה: 'אם את מתחתנת איתו, את תחטפי מכות'. נפעמתי מהיכולת שלה לומר את הדברים ככה בכנות, בלי להתבלבל".

במוסדות חילוניים ההצגה עלתה?

"קצת. היו כמה תיכונים. היא רצתה שזה יהיה נפרד. אמרה שאת ההצגה הזו צריך לראות בנים לחוד ובנות לחוד, לא בגלל צניעות אלא כי זה שיח אחר".

השב"כ הזמין הצגה

לאחר כמה שנים פנתה אליה מנהלת מתנ"ס ושכנעה אותה ליצור הצגה על פגיעות מיניות בילדים. כך נולדה "ציפור קטנה צייצה לי סוד". "היא עשתה עבודה מטורפת על ההצגה הזו", מספר ישראל. "התייעצה עם למעלה ממאה אנשי מקצוע. כל פרט היה חשוב. למשל יש שם ציפור גדולה, שהיא הפוגע. ואז חשבו לגרש אותה מהעיר. אבל אם הציפור הגדולה היא אבא שפגע בילד, אז אולי הילד יחשוש שיגרשו אותו וזה לא יעודד אותו לשתף. היה גם צריך ליצור את זה כך שעבור ילדים שלא עברו כלום זה סיפור תמים על ציפורים, אבל ילד שקרה לו או שחלילה יקרה לו בעתיד, יוכל לקשר למה שראה.

"אחרי זה נועה יצרה סדרה שנמכרה רק כפיילוט – עשרה מפגשים עם עשרה מומחים. היעד היה להסביר איך לדבר עם ילדים על מוגנות בלי להציף מיניות. זה חשוב לא רק להורים יראי שמיים. גם הורים חילונים רוצים לגדל ילדים בצורה שהמיניות שלהם תהיה קשורה יותר בדברים אנושיים ולא בפורנוגרפיה וכדומה".

הצגה נוספת של נועה שלא עלתה הרבה, עסקה במציאות הביטחונית ביהודה ושומרון. "היא יצרה אותה בתקופת הפיגועים בתחילת שנות האלפיים. היו בה למשל בני זוג שמשוחחים על הפחד בכבישים, מה יהיה אם יקרה להם משהו. יום אחד השב"כ הזמין את ההצגה. היא דיברה איתם לפני ואמרה שחברים שלה ביישוב התנגדו. שאלו אם תסכים להציג את 'הערב היפה בחיי' לפני אגודת הגברים המכים. בדיון שקיימו אחרי היא שאלה אותם איך יכול להיות שהם לא מבינים את המשמעות של המתח הביטחוני על חיי האנשים, שלא שוחחו על כך לולא ההצגה. הם עוסקים בנוער הגבעות ולא מבינים את האווירה שבה הם גדלו, את עומק הפחדים", אומר ישראל.

יחד עם ארבעת הבנים, דוד, יונתן, נחום וטוביה, הם עוברים מרגעי צחוק כשנזכרים בדמותה של האם והאישה הבלתי מתפשרת, לעצב עמוק על לכתה. "אישה מאוד מעניינת. אוהבת אמת. אי אפשר היה לסבן אותה, לא בעניינים של יראת שמיים ולא בעניינים של אומנות. והייתה סבתא חבל על הזמן. יצירתית", אומר ישראל. "והיא האמינה באמנות מגויסת. אמנות שיש בה מסר".