בשבועות האחרונים של כהונתו מינה טראמפ לבית המשפט העליון באמריקה את השופטת איימי קוני בארט. הפרוגרסיבים בארצותהברית זעמו לנוכח מינויה של שופטת שמרנית, קתולית ואם לשבעה ילדים, והציגו אותה כשונאת מיעוטים. לא עזרה לה העובדה שאימצה שני ילדים שחורים מהאיטי; שונאיה טענו שעצם האימוץ הזה הוא התנשאות לבנה.

מינויה הביא לרוב שמרני בבית המשפט העליון, לראשונה מזה שנים רבות. והנה התוצאות: הדלפה חסרת תקדים לימדה שבית המשפט עומד כנראה לבטל את ההיתר הגורף להפלות, ולהעביר את ההכרעה למדינות השונות של ארצותהברית. המהלך הזה מלהיט שוב את פולמוס ההפלות, שהוא הסוגיה הפוליטית הנפיצה ביותר בארה"ב ביובל האחרון. בוויכוח הציבורי באמריקה מוצגות שתי עמדות סותרות וקיצוניות; היהדות יכולה לתרום לנושא ההפלות עמדה מורכבת יותר.

הטיעון הליברלי הרווח בנושא ההפלות מדבר על "זכות האישה על גופה". הטיעון הזה מתיימר להיות ניטרלי בנוגע לשאלה המוסרית עצמה, ולקבוע רק שזהו עניינה הפרטי של האישה. אך הפילוסוף היהודיאמריקני מייקל סנדל הראה שזהו טיעון כוזב. אם רואים בעוּבר אדם העומד בפני עצמו – אין הוא חלק מגופה של האישה, ולאף אחד אין זכות לפגוע בו. "הזכות שלך להניף אגרוף", אמר פעם השופט אוליבר וונדל הולמס, "מסתיימת במקום שבו מתחיל האף שלי". כלומר: לכל אחד הזכות לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד אינו פוגע באחרים. אך הכלל הזה אינו מועיל לנו בנוגע להפלות; כאן המחלוקת נוגעת | | י"ב באייר תשפ"ב | 13.5.2022 בדיוק לשאלה איפה מתחיל האף, וליתר דיוק: מתי. מי שמדבר על "זכות האישה על גופה" אינו יכול להיות ניטרלי בנוגע לעצם השאלה המטאפיזית – מתי עוּבר הופך לאדם. הטיעון שלו תקף רק אם העובר אינו נחשב אדם עד סמוך ללידתו. היו שניסו לערער מבחינה פילוסופית על הטיעון הזה, אך דומני שהטענה של סנדל חזקה מאוד. אי אפשר במקרה הזה לסגור את הדיון בטיעון פשטני על זכויות הפרט, כי לא ברור שבמקרה הזה אכן מדובר בפרט.

מהצד השני ניצבת העמדה הנוצרית. השמרנים בארצות־הברית ממנים שופטים בעיקר לפי עמדתם בסוגיית ההפלות. לכן הם מעדיפים למנות נוצרים אדוקים, ובעיקר קתולים, שעמדתם בנושא הזה נחרצת. מבין ששת השופטים השמרנים בבית המשפט העליון של אמריקה, חמישה הם קתולים

והשישי גדל בבית קתולי. העמדה הקתולית טוענת שהעובר הוא אדם שלם החל מרגע ההפריה. ממילא, לשיטתם, כל הפלה היא רצח.

העמדה היהודית בנושא הזה מורכבת הרבה יותר: היא רואה באנושיּות תהליך מתפתח, ולא מצב סטטי. לאחר ההפריה מדובר רק בגוש תאים; לפני הלידה כבר מדובר באדם. העובר הולך ו"מתאדם", הולך והופך לאדם, וקשה לשים אצבע על רגע מסוים שבו הוא הופך מאדם פוטנציאלי לאדם מלא. אנחנו מאמינים שאדם יכול להתעלות, שהוא בריה מתפתחת. ההלכה מלמדת אותנו שאדם הוא יצור מתפתח גם לפני שהוא מתחיל את חייו.

מורי ורבי, הרב אהרן ליכטנשטיין, כתב שכל פוסק חייב להתחשב בנושא הזה בסבך מורכב של שיקולים. בין היתר, הוא חייב לבדוק באיזה שלב נמצא ההיריון, ובאיזה מצב בריאותי ונפשי נמצאת האם. יש כאן מידה של מורכבות וגם מידה של גמישות, שבגללן אנחנו, הישראלים, לא מתווכחים על הפלות בעוצמה ובלהט של האמריקנים. מן הזווית היהודית, הנושא הוא רגיש מדי ומסובך מדי. מי שפונה לפוסק בשאלה כזו צריך לתת בו אמון, כי התשובה אינה אוטומטית. בלשונו של הרב ליכטנשטיין, הפסיקה בנושא כזה היא "פרי מחשבה, לא פרי מחשב". נוצרים מאמינים יאמרו שהעמדה היהודית פשרנית, אך ליברלים מושבעים עלולים לומר שהיא חשוכה. וכאן העלה הרב ליכטנשטיין טיעון חשוב: היהדות אינה מתירה בקלות כל הפלה, וזאת לא רק מטעמים דתיים מובהקים, אלא גם מטעמים הומניים; בסופו של דבר, חיי אדם הם המוטלים כאן על הכף.

בארצות־הברית, הוויכוח סביב ההפלות, בשם קדושת החיים, הגיע עד למעשי רצח. ירי במרפאת הפלות בקולורדו הביא 2015־ב לשלושה הרוגים. הלוואי שלא נלמד מהאמריקנים את עוצמת הוויכוח האלים בנושא הזה; הלוואי שנלמד מהם לדון בו יותר, ונציג את הזווית היהודית הייחודית שלו. מה נוכל ללמוד מהעמדה היהודית הזו? שהעולם מורכב; שהאנושיות אינה שאלה של כן ולא; שאין די בטיעונים של זכויות; שמה שנדמה כהומני עלול להתגלות כהפך הגמור; ושטוב שיש דברים שבהם אנחנו לא דומים לאמריקה.

היהדות אינה מתירה בקלות כל הפלה, וזאת לא רק מטעמים דתיים מובהקים, אלא גם מטעמים הומניים; בסופו של דבר, חיי אדם הם המוטלים כאן על הכף