חבל שהמושג "דמוקרטיה מהותית" כבר תפוס, כי היה אפשר להשתמש בו להסבר כישלונו הנחרץ של נפתלי בנט.

השופט אהרן ברק הבחין בין "דמוקרטיה פרוצדורלית", כלומר ריבונות העם שמתבטאת בבחירות חופשיות ושוות, ובין "דמוקרטיה מהותית", שפירושה ערכי זכויות האדם בפרשנותן הפרוגרסיבית. גם לפני ברק השתמשו במושג "דמוקרטיה מהותית", אך במובן שונה בתכלית. אנשים כתבו, למשל, שהבחירות בסוריה, שאסד מקבל בהן 99 אחוזים מהקולות, אינן מבטאות "דמוקרטיה מהותית". ברק היה הראשון, למיטב ידיעתי, שהשתמש בביטוי "דמוקרטיה מהותית" כדי למתג באופן מוצלח יותר את הגישה הפרוגרסיבית לזכויות האדם, הפופולרית פחות מהדמוקרטיה. למעשה, דמוקרטיה וזכויות האדם צמחו ממקורות הגותיים שונים, ולא כדאי לערבב ביניהן.

סביר הרבה יותר להשתמש במושג "דמוקרטיה מהותית" כדי לתאר היבט אחר לגמרי בחיינו הציבוריים: הציפייה שהנבחרים לא יסטו באופן קיצוני מייצוג הבוחרים ומרצונם. בדמוקרטיה ייצוגית הנבחרים אינם צריכים לשאול את הבוחרים מה רצונם בכל רגע נתון, וטוב שכך. אך הציפייה היא שלאורך זמן ובאופן כללי תהיה התאמה בסיסית בין רצון העם לבין זהות נבחריו ומעשיהם. כאשר פוליטיקאי מוכשר מצליח לתמרן את המערכת ולפלס את דרכו לכס ראש הממשלה, אחרי שקיבל שישה־שבעה מנדטים בלבד מן הבוחרים, ותוך הפרת ההבטחות שהבטיח להם – זו פגיעה אמיתית בערכי הדמוקרטיה המהותיים.

המסורת היהודית האמינה שהעם הוא הריבון האמיתי, ושהשליט צריך לייצג אותו. לא תמיד זה עבד, כמובן, אך זו הייתה השאיפה. "המסורת המדינית היהודית היא רפובליקנית במובן המקורי של המונח", כתב איש מדעי המדינה פרופ' דניאל אלעזר. מלכי החשמונאים היו טובעים על מטבעותיהם, לצד שמם ותוארם ככוהנים גדולים, תוספת חשובה: "וֶחֶבר היהודים". כך, למשל, על המטבעות שטבע המלך יוחנן הורקנוס נכתב: "יהוחנן הכהן הגדול וחבר היהודים". הכוונה היא כנראה להזכיר את עם ישראל כולו. בלשונו של ההיסטוריון פרופ' איל רגב, "הצירוף של שם השליט החשמונאי וחבר היהודים מלמד שהחשמונאים ראו עצמם כשולטים לא רק בשמו של העם היהודי אלא יחד עמו... שיתוף זה היה ייחודי בעולם ההלניסטי". זהו ניצן מהותי ראשון של הדמוקרטיה, ועֵמנו האמין בו עוד לפני שהדמוקרטיה הבשילה לדמותה העכשווית המפותחת.

תקופת בנט הייתה ניסוי, והניסוי הזה נכשל. זה היה ניסוי בדמוקרטיה פרוצדורלית, שבה פוליטיקאי מוכשר יכול לזכות בשלטון בתמרונים עקלקלים, בלי שקיבל מבחינה מהותית את אמון הבוחרים. הניסיון הזה קרס. במשטר דמוקרטי מנהיג אינו יכול לשלוט בלי בסיס תמיכה מוצק ורחב בעם. הלוואי שלפחות את הלקח הזה נלמד מכישלונה של "ממשלת השינוי".