מקור ראשון

14

מרקימת קואליציה עם רע"ם, דרך פירוק סיעתו ועד לפרישה. סיכום כהונת בנט

שדות השלף בדרום מצטלמים היטב. המראה המרהיב שלהם מצטלב עם זיכרון השדות המפויחים בשנים עברו, ומעצים טעות אופטית: ממשלת בנט הלכה רוב הזמן בתלם המדיני והביטחוני של קודמותיה

גם במדבר סיני, ברצועת עזה, בגדה המערבית, ביהודה ובשומרון ובגולן. הקווים בטוחים, הגשרים פתוחים, ירושלים מאוחדת, קמות התנחלויות ומעמדנו המדיני איתן. זו תוצאה של מדיניות שקולה, נועזת ומרחיקת ראות. זו הוכחה לקוצר הראות של מנהיגי גח"ל" (עיתוני ישראל, .)19.9.73

האומנם הונהגה בשנת שלטונו של בנט מדיניות שונה בתכלית מזו של קודמו בלשכה, ובזכותה הוענק – כדבריו – "ביטחון מלא לתושבי אשקלון, שדרות ועוטף עזה"? יורשה לנו לפקפק. לתושבי אשקלון והסביבה אין ביטחון מלא. מעת לעת עדיין נשמעות שם צפירות אזעקה, האחרונה שבהן לפני שלושה שבועות בלבד. בשנה הקודמת היו הרבה יותר אזעקות, אלא שבמבצע שומר החומות חמאס חטף מהלומה קשה, ויש לו נטייה היסטורית לשמור על שקט ממושך אחרי מהלומות כאלו, למשל אחרי מבצע צוק איתן. תופעת השריפות אומנם נעלמה בזכות מדיניות תגובה תקיפה יותר על בלוני התבערה לעומת האיפוק בתקופת נתניהו, אבל תיאור האירועים הכולל כאיזשהו דף חדש בגזרת עזה – מופרך ונלעג. ממשלת ישראל בראשות בנט הכילה לא מעט אירועי טרור עזתיים, כמו הריגת החייל בראל חדריה שמואלי ז"ל או ירי הרקטות באפריל לעבר עוטף עזה. היא לא גבתה מחיר כלשהו מחמאס על תרומת הארגון להסתה בתקופת גל הפיגועים הרצחני כאן לא מכבר.

גם פיתויי התעסוקה בישראל של פועלי עזה אינם פטנט טרי של ממשלת השינוי. פועלים מעזה נכנסו הנה באלפיהם עד פרוץ הקורונה ,2020־ב מה שלא מנע מחמאס לחמם את הגזרה כשהתחשק לו לחמם אותה, ולא ימנע ממנו בעתיד לחמם שוב. ממש בימים אלה הוא מנסה למרוט את עצבינו בסוגיית שני הישראלים האומללים המוחזקים אצלו. ברוב חוצפתו הוא עדיין מחזיק בגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, כי ממשלת בנט הלכה רוב הזמן בתלם הביטחוני והמדיני שחרשו קודמותיה. לפעמים גם הלכה אחורה. בחודש האחרון לכהונתו הקפיא בנט הריסה של שני בתי מחבלים רוצחים בשומרון, כדי שלא לחמם את גזרת יו"ש ועזה ערב ביקור ביידן. ההקפאה הזו היא סטירת לחי למדיניות מערכת הביטחון שבמשך שנים התאמצה להסביר לבג"ץ עד כמה הריסת בתי מחבלים חיונית להרתעת רוצחים פוטנציאליים. לא קשה לדמיין כיצד היה בנט היה מגיב על כך אילו היה באופוזיציה. קל לנחש מה היה אומר על התזה שמציגה את השקט הזמני בדרום כהישג אסטרטגי. מן הסתם היה אומר את האמת: ברצועת עזה ובנגב המערבי אין כל חדש מאז ההתנתקות. חמאס תמיד אוגר כוחות ומזימות לקראת הסבב הבא.

יש שופטים בוושינגטון

57 אחוזים מהאמריקנים חיוו השבוע את דעתם באוזני מכון סקרים מקומי שאין להם אמון בבית המשפט העליון שלהם. מותר להניח שתוצאות הסקר היו מחמירות הרבה פחות עם ערכאת השיפוט הפדרלית העליונה בוושינגטון אילו נערך שבוע קודם, לפני החלטתה להתיר חקיקת חוקים נגד הפלות, וזאת על פי הכלל הידוע: אמור לי מה דעתך בסוגיית לאום בוערת, ואומר לך מה אתה חושב על יושרת השופטים שחושבים אחרת. אם דעתם כדעתך, יש לך אמון מלא בבית המשפט. אם לא, אין אמון.

בישראל, שגם בה נערכים סקרים דומים, מצבו התדמיתי של בית המשפט העליון עגום יותר. אחוזי האמון הציבורי בו מתכווצים משנה לשנה. ראשי מערכת המשפט נוהגים להגיב על הממצאים הללו בהבעת דאגה כבדה מפני השלכות התופעה על גורל הדמוקרטיה בישראל, אך שופטי העליון ממשיכים בשגרת הפסיקה המקובלת בעתירות בג"ציות. כלומר, פוסקים על פי רוב בהתאם להשקפת עולמו של דעת המיעוט פה, וכמעט בכל דבר ועניין: הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים, הענקת פרס ישראל למחרימי ישראל, הפגנות בלפור, חוק ההסדרה, גיור רפורמי, ברוך מרזל, מיכאל בןארי, אבתיסאם מראענה, מגרון, עמונה, תשעת הבתים בעפרה, נתיב האבות, מצפה כרמים, ועוד ועוד.

כדאי לשים לב: כשבית המשפט העליון עוסק בסוגיות פליליות או בתיקים אזרחיים, ואינו משמש כבורר מטעם עצמו בעניינים פוליטיים, הכרעותיו אינן גוררות שאגות מחאה או שריקות בוז. 99 אחוז מפסקי הדין שלו זוכים לאמון הציבור או לפחות לאמון אלה שטורחים להתעניין בהם. גלי הזעם מתנפצים אליו כמעט אך ורק בשבתו כבג"ץ, כאשר הוא משתמש בכוחו העצום לצורכי עקיפת הכרעות הבוחר הישראלי, תוך ניצול ההטיה האידיאולוגית המובנית שלו. שופטיו המקצועיים ניגשים אז לפסוק בסוגיות החורגות מתחומי המקצוע ואינם עומדים בפיתויי ההתמסרות לדעותיהם הפרטיות. השקפת עולמם מכריעה אותם. זהו יצר שכמעט אינו בר כיבוש, ולא רק אצל השמאלנים. אם עשרה משופטי העליון יהיו מחר ש"סניקים חובשי מגבעות, הוא יקבל החלטות הפוכות בענייני חמץ, גיור וגיוס, ואז השמאל החילוני יאבד פתאום את אמונו בבג"ץ, כמו הדמוקרטים כעת בארצות הברית. פסיקות בית המשפט הן נר לרגלו של "המחנה הנאור" כל עוד הן מבטאות את תפיסת עולמו של המחנה. כשהן מבטאות תפיסה הפוכה – הוא מתפוצץ מכעס בדיוק כמו המחנה הלא נאור.

המוצא הסביר ממשבר האמון הזה הוא דווקא אימוץ השיטה האמריקנית חרף כל מגרעותיה, שיטה שקופה ודמוקרטית: בחירת שופטי ביהמ"ש העליון על ידי חברי הכנסת או גוף בוחר מטעמם.

הרי אם הכול שפיט, אם ספר החוקים תופס רק חלק צנוע ממכלול השיקולים של ערכאת השיפוט העליונה, ואם אפילו חוקי היסוד כפופים למחיקון שלה – לא הגיוני שהיא תמשיך להיות מועדון סגור המנותק משוק הדעות הכללי וחסין מפני פסקת התגברות. דעתו של העם חייבת להשתקף במוסד שמנהל אותו. מטבע הדברים תמיד יהיה מיעוט שיכעס, אבל הוא נוהג לכעוס גם כאשר הוא מפסיד בבחירות. נכון לעכשיו, רק בישראל אפשר לנחול תבוסה בקלפי אבל לקבל זכות וטו משפטית על שלל הכרעות לאומיות.

אריאל שנבל

he-il

2022-07-01T07:00:00.0000000Z

2022-07-01T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281681143570520

Israel Hayom