בנשואה אמצע השבוע שעבר סערה הרשת סביב תמונה שהעלתה זמרת, ובה היא לבושה בבגד ים. מגיבים מן הצד השמרני תקפו אותה על כך שהתמונה "פרובוקטיבית", "לא צנועה" ולא מתאימה לאישה

ולאמא. ומן הצד השני קמה מחאת נגד של משפיענים ומשפיעניות שהגנו על זכותה של כל אישה, בכל סטטוס משפחתי, להתלבש ולהצטלם כרצונה. הסערה הלכה והתרחבה. תוכניות בוקר העלו אייטמים בנושא, הכותרות באתרי החדשות הציפו עוד ועוד תגובות ועדכונים בהתפתחויות, והפיד הדתי והפמיניסטי נמלא דיוני עומק על צניעות ומעמד האישה. בשלב מסוים הפכה הרשת למקום שלא נעים להיות בו, עד שנדרשתי לשנות כמה מהגדרות הצפייה (ספרו לי אם קורה משהו חשוב ב"סטטוסים מצייצים"), אך לאחר מכן ניסיתי לחשוב על מה בעצם הייתה המהומה.

תמונות של מפורסמות בבגדים מסוגים שונים הן, למיטב הבנתי, דבר שבשגרה. זו למעשה אחת הסיבות שבשלהן אני לא נכנס לאינסטגרם (מלבד הסיבה הבסיסית יותר, שמתישהו צריך גם ללמוד תורה). אם מדי פעם הן מעוררות דיון כלשהו, הוא מתקיים לרוב בין כותלי מדורי הרכילות הצהובים באתרים שגם אותם איני נוהג לפקוד. מה שהביא את הפרשייה הנוכחית אל קדמת השיח הציבורי וחשף אותו בפני צרכן החדשות הנורמטיבי היה גורם אחד שעדיין לא הזכרתי: בתמונה שהועלתה מחזיקה המצולמת את בנה בן השנתיים. פריט המידע הזה נזכר בטורי הדעה רק כבדרך אגב, אבל דומני כי ברובד כלשהו, לא לגמרי מודע, השילוב בין מיניות וילדּות הוא שהקפיץ את העוקבים וטלטל את הרשתות.

יש קמפיין שעולה בשנים האחרונות לקראת פורים בסיסמה "משאירים אותן ילדות", ומטרתו להילחם בתחפושות (כגון "אחות", "שוטרת", "דיילת") שמיועדות לילדות ומעוצבות באופן מיני. הקמפיין כשלעצמו ראוי מאוד, ויש גם פרק ב"קופה ראשית" שמציף את הנושא. אבל הסלוגן, מה הוא אומר בעצם? "חכו רגע עם המיניות שלכן. רק שנה או שנתיים, אולי עד התיכון - אז תוכלו לעשות מה שבא לכן, ללבוש תחפושות פתייניות במוצהר ללא הגבלה. העיקר שתחכו רגע,

האוניברסיטה הפתוחה - לימודי החוץ