משהו בי נשבר ביום שבו היא סיפרה לי על הרב שלה. אדם חשוב שידעתי את שמו, חלק מהחברות שלי למדו תחת חסותו, ופתאום, בבת־אחת, התברר שהוא לא מה שחשבתי. "הוא ניצל אותי", היא אמרה, "הוא נגע בי. הוא עשה את הכול במסווה של עזרה". בהתחלה לא רציתי להאמין, אני מודה. זה נשמע לי כל כך מופרך, לא הסתדר לי בראש. אבל אז היא אמרה שהיא שמעה מעוד בנות שהוא פגע בהן.

משהו בי נשבר כי גם אני בוגרת של החינוך הדתי. עברתי בכמה וכמה מסלולים שבראשם כיהנו רבנים ואף אחד מהם לא פגע בי. גם לא שמעתי על פגיעות מסביבי. ובאותו רגע אמרתי לעצמי - טוב, אז כמו בכל חברה, יש אחד או שניים, אולי שלושה.

משהו בי שוב נשבר כשצפיתי בפרק הראשון של "עדויות מהאולפנה" ששודרה בכאן ,11 ובו מגוללת נערה דתייה איך עברה פעמיים תקיפה מינית מצד מחנכים שלימדו אותה. מה עושים עם המידע הזה? שוב מגייסים את הסטטיסטיקה? שוב נספר לעצמנו שהיי, הרבנים שלנו הם אנשים טובים וערכיים ורק אחת לתקופה חודר איזה סוטה למערכת?

יצא לי לצפות בסדרה תיעודית בשם "נופת צופים - מתפללים ושותקים". זו סדרה על כנסייה פונדמנטליסטית באריזונה )FDLS( ועלילות מנהיגּה הכריזמטי וורן ג'פס. במבט ראשון – קהילה תמימה ולבנה עם בנות בלבוש צנוע וגברים מחונכים. אבל אז מתברר שהיא דוגלת בפוליגמיה, אורח חיים שאסור שם על פי חוק אבל קשה מאוד לאכוף | | ב' בתמוז תשפ"ב | 1.7.2022 אותו. בסדרה מרואיין רוג'ר הול, משפטן מיוטה, והוא טוען ש"זו אינה הבעיה, אלא הפשעים המשניים שמתרחשים בחברה דתית סגורה שגברים שולטים בה". וכמו נבואה שמגשימה את עצמה, בזו אחר זו מתגלות הזוועות. מה שהתחיל כפוליגמיה התברר בהמשך ככר פורה לזיווגים בכפייה, נישואי קטינות, אונס, ניצול לרעה, שעבוד

נשים וסחר בהן. כמובן אין להשוות בין כנסייה פונדמנטליסטית לחינוך הדתי לאומי, וזו גם לא הכוונה, אבל דבריו של הול מעוררים תהייה מהותית – מתי אנחנו מייחסים התנהגות סטייתית לגופו של אדם, ומתי אפשר להתחיל לייחס אותה למבנה החברתי.

משהו צריך להטריד אותנו, ובכל זאת, הוא לא מספיק מטריד. במשך שנים על גבי שנים מתנהלת מערכת החינוך הדתית בצורה א־סימטרית. רבנים מורשים לעמוד בראש אולפנות, אבל איש לא יעלה על הדעת להעמיד אישה בראש ישיבה תיכונית. איכשהו ברור מאוד לכולם שאישה בין גברים זה לא צנוע, אבל גבר ו־005 נערות, מממ, זה דווקא מתקבל על הדעת. וכבר שמעתי על מי שטענו ש"טוב שלבנות הדתיות יהיה מודל חיובי לגבריות".

הרבנים והמחנכים שתוקפים מינית עושים פעמים רבות שימוש בידע החינוכי והטיפולי שלהם כדי לחתור למגע. בקבוצת ווטסאפ של חברות שהתעוררה אחרי שידור הפרק הראשון סיפרה אחת המשתתפות שאצלן תמיד דיברו על "הרב המשחנ"ש", וכולנו הבנו באיזה טיפוס מדובר. כולנו נתקלנו באחד כזה במהלך חיינו וראינו איך תלמידות נשאבות אחריו. לפעמים אפילו מתאהבות בו. ואיכשהו, לכולנו נשמע הגיוני שהמודל הראשון שנערות דתיות פוגשות בחייהן הוא גבר נשוי בן 40 פלוס. באיזה קטע בעצם? למה אנחנו מאפשרים לזה להימשך?

נכון, יש הרבה רבנים שנמצאים שם מסיבות ערכיות. ולא כולם סוטים. ולא כולם מנצלים לרעה. אבל יש קונסטלציות שהן מסוכנות מעצם טבען, וגבר בראש אולפנה הוא אחד מהן. העובדה שלא זעקנו שהתופעה הזאת חייבת להיפסק היא רק כי אנחנו רדומים. אולי הגיע הזמן שנתעורר.

חלק מהמוסדות הדתיים אכן הפנימו את הבעיה והעמידו בראשם נשים, אבל יש גם לא מעט מוסדות שעדיין מתנהלים בפורמט של גבר בין ים של בנות. כשאתם רואים מולכם רב כריזמטי שנמצא בסביבה נשית וכולן מדברות עליו בלי הפסקה – תחשדו. כי זו אנומליה. זה לא אמור להיות. וגם אם ביסודו הוא אדם טוב, הכוח שיש לאדם שמוקף בנערות צעירות שמעריצות אותו יכול להפוך למשחית. זה מתכון לצרות. זה תסריט לחציית גבולות.

משהו בי נסדק השבוע, ויחד איתו התקבלה גם החלטה: ככל שזה תלוי בי, אני מעדיפה שהבת שלי תפגוש את המודלים הגבריים שלה על הברזלים בתנועת הנוער ולא בשחנ"שים עם גבר נשוי בגיל העמידה.

איכשהו ברור מאוד לכולם שאישה בין גברים זה לא צנוע, אבל גבר 500–ו נערות, מממ, זה דווקא מתקבל על הדעת

חפשו בגוגל: