שימור פוריות, הראתה את הסטטיסטיקות והסיכויים של בנות 30 ויותר להיכנס להיריון, ובעיקר הצביעה על כך שכמות הביציות ואיכותן הולכת ויורדת עם השנים. "זה עורר אותי למחשבה. חשבתי למה לא לעשות את זה. קבעתי איתה פגישת התייעצות. הייתה שיחה מרגיעה מאוד. באתי עם אמא שלי, שלא הבינה למה אני צריכה לעשות את זה. והפרופסור הסבירה לה שזו תעודת ביטוח. החלטתי שאני עושה הקפאה. לא פשוט ולא קל לפוצץ את הגוף בהורמונים. המוח בזמן הזה מאמין שהגוף בהיריון, הגוף מתנפח ותוך כדי את צריכה לעבוד ולהזריק בשעות מסוימות את ההורמונים, לעשות מעקב באולטרסאונד וכולי. אבל בסוף מדובר בתהליך של עשרה ימים, ויש הקלה שהכול בסדר, והביציות שם ואני יכולה להוריד עננת חרדה מעליי".

כשהתחילה לשוחח בנושא עם חברות, גילתה עד כמה נפוץ הפחד מפני הצעד. "גיליתי כמה נשים מפחדות לעשות את זה בגלל הסטיגמה".

איזו סטיגמה?

"אנשים שאומרים 'אם את עושה את זה אז כנראה תהיי אמא חד־הורית' ו'את לא מחפשת זוגיות'. אנשים רואים בהקפאת ביציות מין תעודת כישלון, כאילו לא הצלחתי למצוא זוגיות אז עשיתי את הצעד הזה. אני רואה את הדברים בדיוק הפוך, זו הבחירה שלך לאפשר לעצמך להיות אמא מתי שתרצי, וגם אם תחליטי לא להשתמש בהן, הכול בסדר, לפחות הייתה לך האופציה, לכל אחת מגיע שתהיה לה האופציה. אז עשיתי את זה ואני שמחה שזה מאחוריי".

עד כמה רפואה הוא מקצוע שמאיים בדייטים?

"אני לא חושבת שזה המקצוע, אלא חוסר הזמן וחוסר הספונטניות שמאיימים. לא פעם יצאתי לדייט ראשון־שני וזה נהיה נחמד, ואז פתאום הוא אומר 'חשבתי על העניין ואני רוצה אישה עם פניּות לבית ולילדים'. אני לא חושבת שזה בגלל שאני רופאה, אלא כי אני אישה עובדת".

ובכל זאת יש שונות במקצוע שלך מאישה שעובדת במקצוע תובעני אחר.

"גם נשים שעובדות בהייטק ובעריכת דין ובעוד מקצועות, העבודה לא נגמרת. נכון שאצלי העבודה היא פרונטלית. אני מחויבת פיזית להיות בעבודה 26 שעות אבל לא נראה לי שזה שונה בהרבה ממישהי שהיא אשת הייטק וחוזרת לעבוד בערב מול המחשב. ההבדל המרכזי הוא שאצלנו יש שש שנים של התמחות שהן בתקופה קריטית בפיתוח המשפחה וגידול הילדים ושעות העבודה הן לא ריאליות". | | ב' בתמוז תשפ"ב | 1.7.2022

השיח בקבוצת הפייסבוק "חדר רופאות" חשף בתקופה האחרונה גם שורה של עדויות של נשים במערכת הרפואה שהוטרדו על ידי בכירים. פרנקו עצמה לא חוותה הטרדה כזו על בשרה, אבל שמעה על כך מחברותיה למקצוע. "נפתחה תיבת פנדורה. מתוך השיח הזה והכתבות שפורסמו בעקבותיו בידיעות אחרונות, חברות החלו לספר על דברים שחוו. מתמחה שהייתה חשופה בחדר ניתוח להערות מיניות בין המנתח לאחיות, סטודנטיות שהוטרדו - המקרים צפים ועולים. אני חושבת שהדבר הטוב שיצא מהחשיפה הזו הוא המסר שנשים לא צריכות להתבייש יותר, ומי שצריך להתבייש הוא הצד השני. זה מסר שצריך לחלחל בעוד מקרים. אני מטפלת בהרבה נשים שהן נשים מוכות שמגיעות למיון. ואת יוצאת מגדרך לעזור להן ולהגיד להן 'בואו נלך, נסדר לכן מקלט לנשים מוכות', והן מסרבות וברוב המקרים ידיי כבולות, המשטרה לא תעשה כלום בלי שהאישה תרצה, עובדת סוציאלית לא תעשה כלום, אלו נשים שלא יוצאות לך מהמחשבה. את חושבת מה יקרה להן בעוד שנה, חודש ושבוע".

את חושבת שכתוצאה מהחשיפה בכירים יפחדו יותר להטריד?

"לצערי לא. אני יכולה להגיד ששמעתי תגובות כמו 'אצלנו זה לא קורה', למרות שזה כן קורה, או 'מגזימות' כשהן לא. אני לא חושבת שהחשיפה תגרום למישהו לחשוב פעמיים כי הוא מפחד. אני מקווה שיחשבו פעמיים כי הם ידעו שלכל אחת יש מכשיר הקלטה בטלפון, ושיש קבוצה של אלפי נשים מאחוריה. כל מה שקורה עכשיו שהכול צף מהשטח הוא רק ההתחלה".

במהלך ההתמחות בכירורגיה מחויבת פרנקו לארבע רוטציות במשך שש שנים. היא ביצעה כבר התמחות בטיפול נמרץ, בפלסטיקה ובמחלקת השתלות, ובשנה הבאה תבצע את ההתמחות האחרונה. המצלמה של "המתמחים", תפסה אותה כאמור בהתמחות במחלקת השתלות בבילינסון.

"קיבלתי טלפון מד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות, שסיפר לי שמצלמים את המתמחים ושאל יחד עם הבמאי גל רז, אם אני רוצה להשתתף בתוכנית. ישר אמרתי 'לא, מה פתאום, אני לא רוצה את החשיפה הזו, אני לא רוצה לצאת לא טוב בטלוויזיה, זה המקצוע שלי'. היו לנו הרבה שיחות. ידעתי שאם אלך ילהקו אותי כטייפ־קאסט של הרווקה, ולא רציתי". חברה טובה של אמא שלה שכנעה אותה לבסוף, ואמרה לה שאין לה מה להפסיד, ואולי אפילו ֵיצא לה מזה משהו טוב. היא נתנה את הסכמתה לצילומים, שערכו כמעט שנה בהפסקות.