"בהתחלה זה היה נורא מביך, יש כל הזמן מצלמות, אבל צוות ההפקה מאוד מנוסה, הוא עושה את זה כמה עונות. הייתה לי תחושה של המון ביטחון בצילומים. ועכשיו כשהפרקים יצאו ופתאום ראיתי מה זה עושה ואת התגובות, אני שמחה שהשתתפתי".

אילו תגובות קיבלת?

"המון תגובות והודעות ממטופלים שלי בעבר שהתרגשו לראות אותי. המון תגובות מנשים רווקות שאומרות לי שנתתי להן תחושה שלהקפיא ביציות זה בסדר ולא מעיד על כישלון, המון תגובות מפרגנות, וגם מאות הודעות מבחורים שלא פתחתי, לא הספקתי".

התגובות של המשפחה והחברים שצפו בה בפעם הראשונה על המסך וראו מה היא עושה יום־יום בעבודתה ריגשו אותה במיוחד: "זו גם מתנה ענקית עבורי לראות את עצמי על מסך. זה כמו פסיכולוג צמוד".

אחד הדברים שהציבו בפניה מראה, היה הראיונות האישיים שנערכים על גבי המסך. "שאלו אותי, למשל, 'מה התחביבים שלך?' ולא ידעתי מה לענות. מה זאת אומרת תחביבים? אני מתמחה, אז אני בעבודה או שאני ישנה. ושאלו אותי שוב - אין לך תחביבים? פתאום נפל לי האסימון שהזנחתי את עצמי תקופה ארוכה. וכשאני עומדת מול זה, עולות הרבה מחשבות על דרך החיים שלי".

כיום פרנקו מתמחה בבית החולים מאיר. היא סיימה את שנתה הרביעית בהתמחות ולפניה עוד שנתיים בכירורגיה.

למה דווקא כירורגיה?

"התאהבתי בתחום תוך כדי הלימודים בסבבים הקליניים. זו עבודה שלא משתעממים בה. לא יודעים מה יהיה בכל יום – טראומות במיון, ניתוחים דחופים, העבודה היא דינמית כל הזמן, חיפשתי שיהיה לי עניין, ושאוכל לעשות משהו עם הידיים".

מצפייה בסדרה רואים איך האחריות על כתפייך בכל ניתוח היא אדירה.

"נכון, זה מפחיד, כירורגיה זה המון שעות טיסה. אתה מתחיל בדברים קטנים, ככל שאתה מתקדם בהתמחות נותנים לך לעשות דברים יותר גדולים, לעולם אין מושלם בכירורגיה, אין דבר כזה מנתח מושלם, זה עניין של ניסיון ולהוריד את האגו ולדעת מה אתה יודע לעשות ומה לא".

ובמציאות, כמו במצלמה, המומחים משחררים לך את הסכין?

"תלוי איפה. בבילינסון המציאות היא כמו במצלמה. אין עוד מתמחים. אני מתמחה יחידה בחדר ניתוח, עם רופאים | | ב' בתמוז תשפ"ב | 1.7.2022 שרק רוצים ללמד אותי ורק רוצים שאגדל, זה שונה מאוד מהתמחות רגילה שיש בה עבודה יומיומית במרפאות במיון, שהיא מעייפת מאוד". ככל שהתקדמה במקצוע, הבינה פרנקו שהיא רוצה להיות כירורגית שד. "נשים צריכות רופאה ומגיע להן לקבל רופאה. יש המון נשים שלא מגיעות לבדיקה כי הן לא רוצות שגבר יבדוק אותן. כשאני רואה את החברות שלי ואת המטופלות שלי אומרות 'אנחנו מעדיפות שרופאה תבדוק אותנו', אני יודעת כמה הצורך גדול. כשהתחלתי להיות במרפאות שד ולנתח שד, הבנתי שהאינטראקציה שלי עם המטופלות היא מסלול שלם. אני איתן ברגע הגילוי, בניתוח, בליווי, במעקב, מההתחלה מתחברים אליהן ומכירים את המשפחות. בשנים האחרונות יותר רופאות מכירורגיה הולכות לכיוון של שד. אני חושבת שזה דבר מבורך, צריך שלנשים תהיה האפשרות לבחור רופאה שתטפל בהן.