"זכור מה אני אומר לך", הרצין חבר ליכוד ותיק לפני כחודש, כשדיברנו בכנסת. "לפני הכול, הבחירות המקדימות יהיו הצבעת אמון או אי אמון בנתניהו". הוא צדק. החמישייה הראשונה של הליכוד, המיקום היוקרתי ביותר, נכבשה בידי מי שהצהירו מעל כל במה על תמיכה בנתניהו, ובעיקר ברעיון שמערכת המשפט מתנכלת לו ולפיכך יש לשנות או לשבור אותה, תלוי את מי שואלים.

לא בטוח שנתניהו יכול להיות מאושר כל כך. אחת המטרות שלו הייתה להציג ליכוד אחר, שאינו מבקש "לדרוס את השמאל" או את מערכת המשפט, אלא בא בטוב. "ממלכתי". עם הרשימה הנוכחית, שחברי העשירייה הראשונה בה כוללים את אמסלם, אוחנה, קיש ורגב, יהיה קצת קשה להמשיך בקו הזה.

לכן אפשר להניח שנתניהו יפנה לאפיק של הוצאת המצביעים הרדומים, תרתי משמע, שלא הגיעו לקלפיות בבחירות הקודמות. הוא יבקש לומר להם שאם הם אוהבים את נתניהו, הרשימה הזאת היא הכי "אוהבים נתניהו" שיש. האתגר הבא של נתניהו, כך או כך, הוא משמעת קמפיין. לדאוג שהחברים האלה ואחרים לא יאמרו לפני הבחירות את כל מה שהם חושבים.

ומילה על "הדילים" בליכוד: במדגמים שהוצגו בליל הבחירות היה נדמה שהמוסד הוותיק הזה נפח את נשמתו ושהבחירות המקדימות הפכו לזירה כאוטית ואותנטית שכל אחד מצביע בה לפי מה שנראה לו נכון וסוחף, ולא לפי קבוצות כוח. תוצאות האמת הראו שלא כצעקתה. אומנם נחלש כוחה של הגוורדיה הוותיקה שבה חברים הכצים (ישראל במקום ה־21 וחיים במקום ,)23־ה ח"כ דוד ביטן במקום ה־71 ואחרים, אבל היא עדיין מצליחה לסדר את העשירייה השנייה והשלישית בהתאם לדף שחולק מראש.

עדות מובהקת לכך היא ח"כ אתי עטיה, המקורבת לחיים כץ ושספק אם רוב הקוראים שמעו את שמה. בשעה שחברות כנסת חרוצות כמו קטי שטרית וקרן ברק, שעסקו רבות בעשייה פרלמנטרית בכנסת היוצאת, נדחקו למקומות לא ריאליים, עטיה השתבצה במקום ה־53. כיסי הכוח העצמאיים בליכוד חטפו מכה בסיבוב הזה, אבל אלה לא כיסים מתים, רק רדומים.