"בוא תבין איך עברה התקופה האחרונה על אזרחי טאיוואן", מבקש להסביר לי חבר הפרלמנט הטאיוואני ואנג טין־יו, בכיר בוועדת החוץ והביטחון. "בימים אלה חוגגים בטאיוואן את חג האהבה, בתי המלון והמסעדות מלאים, ואתה מתקשה להזמין מקום. אפילו אני התקשיתי להזמין מקום לי ולמשפחתי באיזו מסעדה לפני כמה ימים, כי כולם נהנים בחופשה. זה ממש לא נכון להגיד שאנחנו פוחדים. החיים כאן די רגילים".

בימים אלה, כשהמצרי טאיוואן נמלאים טילים, אש ותמרות עשן בתמרוני צבא סין, לטאיוואנים חשוב להדגיש שהם לא מפחדים. "בתרגיל הנוכחי הם לא פלשו לשום שטח שבשליטתנו, אווירי או ימי", מבהיר ואנג. "הם כן מתקרבים עד כמה שהם יכולים לטריטוריה שלנו, מנסים להטריד אותנו בפרובוקציה ובמתיחות. הם מנסים להפחיד אותנו, אבל הניסיון ליצור מלחמה פסיכולוגית שתגרום לנו לנטוש את העצמאות והדמוקרטיה שלנו פשוט לא מצליח להם".

אחרי חודשים של מעקב אחרי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, הפנה העולם ביום שלישי שעבר את מבטו לעבר דרום־מזרח אסיה, ועקב אחרי טיסה SPAR19 שהמריאה 03:42־ב לפי שעון קואלה־לומפור לעבר טאיוואן. על סיפונו הגיעה יושבת ראש בית הנבחרים האמריקני ננסי פלוסי, שהחליטה שאחרי 25 שנה שבהן לא ביקר בטאיוואן יו"ר בית נבחרים אמריקני – הגיע הזמן לעשות זאת.

פלוסי היא אומנם פוליטיקאית ולא חברה בממשל, אבל בשרשרת השלטון הרשמית היא מספר שלוש, אחרי הנשיא ג'ו ביידן וסגנית הנשיא קמלה האריס. כשביידן אמר לנשיא סין שי ג'ינפינג שאין לו יכולת לקבוע מה הפוליטיקאים יעשו, שי דחה את הדברים: "אתה מהמפלגה הדמוקרטית, וגם היא. התירוץ הזה ממש לא מתקבל".

מאז הביקור, שנמשך 20 שעות בלבד, פתחו הסינים בתרגיל ענק שלא ברור מתי יסתיים. "זה מעצבן, מטריד ובעיקר מכעיס", אומר לי חבר הפרלמנט ואנג טין־יו. "זה מכעיס אותנו כי סין עושה זאת במשך עשורים, בין שננסי פלוסי מבקרת אצלנו ובין שלא. סין משתמשת בצבאה להטריד את טאיוואן מדי יום בלי סיבה. ביקורה של פלוסי הוא עוד תירוץ כדי להתחיל בתרגיל הצבאי ובמצור".

במילה "מצור" הוא מתכוון להשלכות האמיתיות של התרגיל הסיני, שמתקיים במקביל בכמה אזורים סביב האי: מחשש להיכנס לקו האש הסיני, ספינות נמנעות מלהגיע לאי וכך גם מטוסים. "אנחנו תלויים בייצוא ובייבוא דרך הים והאוויר כדי לתחזק את הכלכלה שלנו", אומר ואנג. "אם סין יכולה להכניס אותנו למצור מתמשך, אנחנו צריכים לחשוש מכך ולהתכונן לכך. סין משפרת את צבאה כל הזמן, וזה משהו שגם אנחנו צריכים לעשות. נשתמש באירוע הזה כדי לשפר את מערכות ההגנה ולשדרג את הצבא".

מה רמת המוכנות של צבא טאיוואן היום?

"חלק מהטנקים שלנו בני 45 שנה, וחלק ממטוסי הקרב שלנו בני 25 שנה. אין לנו די ספינות קרב, וחלק מהן עתיקות מדי. אנחנו צריכים צי חזק כדי לשמור על קווי האספקה ועל המים הטריטוריאליים שלנו. אומנם יש לנו חיילים אמיצים, וזאת אחריות של טאיוואן להגן על עצמה ולכן נשקיע לא מעט בשדרוג יכולות ההגנה שלנו, אבל אנחנו צריכים שבעלות בריתנו יבינו שבלי הסיוע הצבאי שלהן נהיה בבעיה.

"מעבר לכך, אם הן יחזקו איתנו את הקשרים, זה יגרום לסין לחשוב

פעמיים לפני שהיא תשקול פלישה אל תוך טאיוואן. אז יהיו אולי שקט ושלום ללא מלחמה".

בכיר בצבא ארה"ב טען בשנה שעברה כי עד 2027 תפלוש סין לטאיוואן. יש הטוענים כי ההערכה קיצונית מדי, אבל ברור לכול שהנשיא שי, שככל הנראה ימשיך לכהונה שלישית באופן חסר תקדים, רואה את עצמו כמאחד סין - ואיש אינו מוכן להמר שהוא יימנע מפלישה כזו.

שתי מדינות לעם אחד

סיפור העימות בין טאיוואן לסין מתחיל ,1949־ב בתום מלחמת האזרחים הסינית, שגבתה את חייהם של מיליונים. עם תום המלחמה מצא העולם את עצמו עם שתי מדינות המכנות את עצמן סין. האחת, הרפובליקה העממית של סין, הייתה מדינה קומוניסטית בהנהגתו של מאו דזה־דונג ששלטה בסין היבשתית; יריבו במלחמת האזרחים צ'יאנג קאי־שק נמלט עם אנשיו לאי טאיוואן והשתלט עליו, ושם הכריז על הרמת הרפובליקה של סין.

עד שנות השבעים המדינה שהקים זכתה להכרה בתור "סין" בעיני הארגונים הבינלאומיים, ואף הייתה חברה באו"ם. סין העממית, מנגד, נאלצה להסתפק בקיום קשרים ספורדיים ובלתי רשמיים, דה פקטו אך לא דה יורה, עם הארגונים הבינלאומיים. בשנות השבעים, בעקבות התקרבותה של ארה"ב לסין הקומוניסטית, התחלפו שתי המדינות הסיניות בתפקידיהן אט־אט, ובכל מקום שסין העממית נכנסה אליו - נדחקה טאיוואן, הרפובליקה של סין, החוצה.

טאיוואן מעולם לא הכריזה על עצמאות, וכיום 13 מדינות בעולם מכירות בה כמדינה - ולכן אינן מקיימות קשר עם סין העממית. עם שאר העולם, לרבות ישראל, טאיוואן שומרת על קשרים כלכליים ותרבותיים, אך ללא שגרירויות ושגרירים.

האם המשבר הנוכחי גורם לטאיוואן לחשוב מחדש על האפשרות להכריז על עצמאות רשמית? "כמעט 80 אחוזים מאזרחי טאיוואן רואים בארצנו מדינה עצמאית כבר היום, גם בלי הכרזה רשמית על עצמאות", אומר ואנג. "יש לנו ממשלה, יש לנו צבא, האזרחים משלמים מיסים, יש לנו קשרים עם רוב מדינות העולם. אנחנו מרגישים עצמאיים, ולכן מבחינה אסטרטגית אנחנו לא צריכים להכריז על עצמאות, בין השאר כדי לא ליצור מתיחות.

"הסטטוס־קוו הוא יציבות אזורית במצרי טאיוואן, ויש לנו מדינה דמוקרטית וחופשית. אם נרצה לשנות את השם של ארצנו או את החוקה, יש לנו דרך לעשות זאת. כאמור, בשלב זה רוב האזרחים לא חושבים שיש צורך להכריז כעת על משהו, ולכן זה לא צורך דחוף".

השבבים יגנו עליהם

לטאיוואנים אין בעיה להודות שצבאם חלש יותר מזה של השכנה המאיימת סין, אבל הם גם יודעים שיש להם כלי נשק עוצמתי ביותר שמסייע בהגנה על מדינתם יותר מכל כיפת ברזל: השבבים האלקטרוניים.

טאיוואן מייצרת כשני שלישים מהשבבים שנמצאים בכל אביזר חשמלי, מקומקום ועד טילים המשוגרים לחלל. היא גם מייצרת כמעט 90 אחוזים מהמוליכים המתקדמים. כשזה המצב, לאזרחי טאיוואן ברור שלארה"ב, כמו לשאר העולם, יש עניין עצום לוודא שהם לא ייכבשו. "מבחינת הכלכלה העולמית, לטאיוואן יש חשיבות אסטרטגית בגלל השבבים", אומר חבר הפרלמנט ואנג. "כולם יודעים שברגע שסין תפלוש לטאיוואן זה יהיה אסון לעולם, לא רק לנו".

מה הלקח שאפשר ללמוד מהתנהלות המערב באוקראינה?

"המסר למערב הוא: סייעו לנו לפני שסין תעשה מעשה טיפשי, לא אחרי. למדו מהמקרה האוקראיני איך מסייעים למדינה לפני שהאסון קורה, ולא אחרי שהמלחמה החלה".

כמו רוב שאר מדינות העולם, גם ישראל אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים בדרג גבוה, אלא יחסים כלכליים בלבד. בטאיוואן, לדברי חבר הפרלמנט, מעוניינים בחיזוק היחסים עם ישראל, ולצד זאת גם שואבים עידוד והשראה מהתנהלותה בעשורים האחרונים: "ישראל היא מודל עבור טאיוואן. מדינה ששרדה בלב מדינות עוינות. אתם לא רק שורדים, אתם לוחמים.

"אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים ללמוד מכם איך להגן על ארצנו מול אויב ענק כמו סין. אתם מעצמה טכנולוגית ואנחנו אימפריית שבבים. אפשר לחזק את הקשרים הכלכליים, ואולי גם לסייע בייצוב המצב באסיה".