האיחול המשונה "צום תשעה באב שמח" נשמע שוב ושוב בתור המפתיע שהשתרך בכניסה להר הבית ביום ראשון. יותר מאלפיים יהודים עלו להר ביום הצום, מספר חסר תקדים באלף השנים האחרונות במקום הקדוש. הוא שימח גם את הפסימים שבאבלי המקדש. זאת כבר לא רק אתחלתא.

למרות החום הכבד, הקרבות עם עזה, החשש שההר ייסגר בהנחיה מגבוה, טראומת יום ירושלים השנה והמועקה המתמדת מהתנכלות המשטרה, 2,041 יהודים נטהרו בימי שישי, שבת וראשון, עלו לירושלים, נעמדו בתור הארוך, המתינו בסדר מופתי, ונכנסו להר ביום חורבנו תוך כדי אמירה חרישית רבת משמעות: די לקונן ולבכות, הגיע הזמן לבנות.

החששות היו מוצדקים. המציאות בהר הבית לא נורמלית. יהודים עולים להר הבית רק בקבוצות מלאכותיות ומאולצות, משיקולי אבטחה שמתנהלת ב"אישית צמודה". הליווי המשטרתי מכביד עוד יותר בגלל מדיניות הממשלה ההזויה המונעת מיהודים חופש דת בהר הבית. הוא מקשה גם על העליות השגרתיות ביום־יום, בין השאר בחיבורם וצירופם של אנשים לקבוצות מלאכותיות בעלות קולות שונים ומנוגדים.

מה שביום רגיל הוא מטרד מציק הופך בימים מיוחדים של עליית אלפים לנגף של ממש. ביום ירושלים נרשמה קריסה מוחלטת: ביום השיא השנתי, שכמעט 3,000 יהודים עלו בו להר, כ־005 יהודים עברו את כל ההכנות וההמתנות אך לא זכו לעלות להר הבית.

צוות ההיגוי של מנהלת הר הבית והמשטרה, שהתכנס להפקת לקחים לאחר יום ירושלים, עמד על כך שהפתרון הנכון והמתאים למספר הרב של היהודים הפוקדים את הר הבית במועדים הוא לעבור לאבטחה מרחבית. אולם יישום הדבר תלוי בהחלטת הדרג המדיני, שלא מאפשר אותה ואת התנאים הנדרשים לביצועה. הפתרון היעיל פחות, שעונה גם על הצורך הביטחוני וגם מאפשר ליהודים לעלות בחופשיות, הוא סגירת הר הבית לערבים בימי חג ומועד יהודיים - כשם שהוא סגור ליהודים במועדים מוסלמיים ובאופן קבוע בימי ימי שישי ושבת. המודל הזה מיושם בהצלחה רבה במערת המכפלה, אולם פתרון כזה יגיע ככל הנראה רק כשמספר היהודים יעלה עוד בכמה רמות, ובממשלות אחרות.

למנהלת הר הבית נותרו ברירות עגומות: להרים ידיים בייאוש, לצעוק בציבור או להזעיק חברי כנסת ואישי ציבור. הצד השווה שבכולן הוא להסיג לאחור את שיבת ישראל להר הבית. במנהלת הוחלט בסבלנות רבה לנסות בכל זאת לחלץ מהמשטרה מתווה כלשהו שבבסיסו שני עקרונות יסוד: שכל יהודי שיגיע יזכה לעלות להר הבית, ושההמתנה לעלייה לא תהפוך לסיוט שירתיע את העולים מלבוא שוב.

משטרת ירושלים הסכימה לשני העקרונות ללא ערעור, אולם בכפוף למגבלות המדיניות המוכתבת לה מלמעלה ולהתנהלות ציבורית סבירה מלמטה. מתברר שעם כל הרצון הטוב, למשטרה יש מספיק כאב ראש מהאירועים הנכפים עליה בהר ולא בא לה להתעסק גם עם העוקפים בתור, הנדחפים והמתריסים. מנהלת הר הבית התגייסה לפתור את האתגרים הללו למען העולים, רכשה ציליות, שכרה גדרות וקנתה את הציוד הנדרש לייצובם במקום כלקח מהחבלות בהם ביום ירושלים. בנוסף רכשה המנהלת למען העולים מאות כובעי שמש שחולקו בצהריים להקלת העלייה להר בשעת הצום ובשמש הקופחת.

המשטרה מצידה נעתרה לבקשות המנהלת להגדיל את מספר היהודים בקבוצה, לצמצם את מרווח הזמן בין קבוצה לקבוצה, להעלות קבוצות ביניים למסלול הקצרצר למעוניינים בכך, ולהעמיד את הפשפש הצדדי, שבימים רגילים משמש לכניסת כוחות הביטחון בלבד, לשימוש העולים להר לעלייה קצרה במערב (משער הלל לשער השלשלת, כ־001 מטר), וכן לפנסיונרים, לנשים הרות ולילדים קטנים שלא יכולים לעמוד בתור הארוך. כמו כן הוקם מנגנון תיאום בשטח עם פיקוד המשטרה, לצורך מציאת פתרונות מיידיים לבעיות בזמן אמת.

כבר בשעה הראשונה הגדילה המשטרה את הקבוצות ביחס למה שהיה ביום ירושלים, ובכל קבוצה עלו ארבעים איש. אולם נוכח הציבור הגדול גם זה לא הספיק, ברוך השם. ההתקדמות הייתה איטית, וכמאה מהעולים בחרו להשתמש באפשרות המהירה של העלייה הקצרה ללא ההמתנה בתור. בהמשך הוגדלו הקבוצות לשבעים איש בכל אחת ואף לשמונים. בתשע וחצי רחבת התור התרוקנה, ובעשר כבר לא נותר איש מחוץ לבידוק.

גם בצהריים עמדה המשטרה בכל היעדים, ובניגוד ליום ירושלים כל הקבוצות שהגיעו בזמן זכו להקפה מלאה ורגילה. תפילת "נחם" מעולם לא הייתה שמחה כל כך בהר הבית, מאז חורבן בית המקדש.

לאחר המאמץ המוגבר שלנו, חברי מנהלת הר הבית, במשך ימים ארוכים לפני תשעה באב וביום הצום עצמו משעות הבוקר המוקדמות, זכינו לסיפוק גדול ממאות התגובות החיוביות שקיבלנו מעולי הר הבית, שבירכו על השדרוג החיובי של העלייה וההמתנה. התודות העיקריות הן כמובן לעולים עצמם, שאנחנו רק שליחיהם. העלייה המוגברת היא המחוללת את המהפך החיובי בשלום ובשלווה, באיחוד הכוחות ובהרמוניה הדדית בין העולים והרשויות. תודה מיוחדת מגיעה גם למפקד מחוז ירושלים ניצב דורון תורג׳מן, שמאז כניסתו לתפקיד עושה רבות לשיפור העלייה, ולסגן ניצב יובל ראובן, שפיקד על מבצע תשעה באב כמפקד מרחב העיר העתיקה בפועל, והיה קשוב לכל בקשת שיפור.