המשך מעמ' השער

היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרבמיארה הציעה בהמשך שהמינויים יעברו לוועדה ובה שני עובדי מדינה ודיין בדימוס שתבחר היא עצמה, אולם הרב לאו דחה גם את הצעתה. הוא הציע להעביר את הסמכויות לרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, או לדיינים בדימוס שימנה הרב יוסף לפי שיקול דעתו. מאחר שחלף זמן והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, בית המשפט נדרש להכריע.

"מינוי קרוב משפחה, גם כאשר כוונות הצדדים טובות ובעל התפקיד המיועד ראוי, הוא פסול", קבעה השופטת דפנה ברק־ארז. "עקרון יסוד במשפט הישראלי הוא שאסור לבעל תפקיד ציבורי להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו ובין אינטרס אחר.

"מינוי בני משפחה לתפקידים ציבוריים משמעותיים הוכר אף הוא כמצב המקים אפשרות ממשית לניגוד עניינים, בין השאר בנוגע לגיסים. האמור יפה, ואולי אף ביתר שאת, ביחס למינויים לתפקידים שיפוטיים.

"למרבה הצער, מינויו של הרב רלב"ג לכהונת אב בית דין לא נעשה תוך אימוץ מנגנון שיש בו כדי לנטרל במידה הנדרשת את החשש לניגוד עניינים, בשים לב לאופי ההחלטה שמדובר בה ולמידת הקרבה שבין הנשיא לבינו".

בית המשפט לא קבע מי יחליט בנוגע לעתידו של הרב רלב"ג, אולם התווה עקרונות בנושא: "יש להבטיח כי מי שיחליט על המינוי לא יהיה אדם שנבחר לצורך כך בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, ואף לא מי שנמצא עמו בקשרי עבודה, מי שתלוי בו למינוי למשרה עתידית או מי שהוא בעל זיקה ממשית אחרת אליו".