יו"ר מפלגת הרוח הציונית, שרת הפנים איילת שקד, פרסמה השבוע פעמיים ציוצי טוויטר הנוגעים להתמהמהות בהעש ברת הפטור המיוחל לאזרחי ישראל מאשרת תייר לארה"ב. בפרסום השני היא כבר לא נקטה בשמו המפורש של בנימין נתניהו. לצד תצלום של תור מיוזע ובו אזרחים נטולי חיוך ממתינים בסבלנות סמוך לבניין הקונסוליה האמריקנית, כתבה שקד: "התור לוויזה אמריקנית ממשיך. אתם כבר יודעים למה".

אין ספק, שרת הפנים רואה בעיניים כלות כיצד המיזם שהתאמצה מאוד להשלים נדחה לפרק זמן של שנה לפחות. זה כנראה מכאיב לה באמת ולא רק אמתלה להתנגח בנתש ניהו, שהחקיקה על התיקונים הנדרשים לצורך ההתקדמות נדחתה לכאורה בעטיו. אלא שזו בדיוק הבעיה: כיצד קורה שמנהיגת מפלגה המתהדרת בשם "הרוח הציונית" משקיעה תעצומות אנרגיה ונפש בקיצור דרכי ההגעה של עם ישראל לאמריקה הגדולה? האומנם זה מה שיושבי ציון אמורים לחש לום עליו ולערוג לו?

מה שמצער הוא ששקד ככל הנראה צודקת. השאיפה לפטור מאשרת כניסה לארה"ב היא עניין שבקונצנזוס, חוצה מגזרים. התקווה שהשאלונים המפרכים, העמלה הגבוהה, חודשי ההמתנה המייאשים לריאיון והתורים הארוכים בשמש יפסיקו לחצוץ בינינו ובין ארצו של הדוד סם משותפת לרוב מוחץ של אזרחי ישראל. ועדיין, במבט לאומי זה מביך.

המבוכה החלה כבר כשמשרד הפנים הוביל בשנה החולש פת קמפיין שהסביר לילידים המבולבלים כי עליהם לשים לב לפרטים במילוי השאלונים החקרניים והמפורטים של ידידתנו החשובה ביותר, כדי למנוע מצב שבו היא תדחה את הבקשות על רקע טכני, וכך לסייע לשאר חבריהם האזרחים לעמוד במשימת הורדת אחוזי הסירוב לבקשות האשרה. כיש דוע, זו אחת המטלות הנדרשות בדרך להצטרפות אל רשימת המדינות הזכאיות לפטור הנכסף.

שרת הפנים הקדישה זמן לשינוי המציאות הזאת. היא מינתה את עו"ד גיל ברינגר לפרויקטור ששוקד כבר חודשים בעבודת נמלים עמלנית על מענה מדוקדק לאינספור שאש לות אמריקניות, וטוחן הרים בניסיון למצוא פתרונות לכל דרישותיהם. היא עמדה בקשר עם פקידים אמריקנים שניסו אף הם להאיץ את התהליך, וניסתה להעלות להצבעה את תיקוני החקיקה הנדרשים כדי להשלים את המשימה. לכן אפשר להבין את מפח הנפש שלה, כשההתקדמות לקראת הפטור האהוד כל כך נעצרה בשל פיזור הכנסת.

אלא שגם לגבי תיקוני החקיקה עצמם אפשר להעלות תהיות. עד כמה הם מתיישרים עם האינטרס הלאומי הישש ראלי? הם כוללים מתן גישה מסוימת לאמריקנים למרשם הפלילי של ישראל, כדי שארה"ב תוכל לערוך בדיקות מדש גמיות לגבי הנכנסים בשעריה שהצהירו כי אין להם עבר פלילי, ולוודא שאכן אמרו את האמת. תיקון בעייתי נוסף נוגע לפלסטינים ממוצא אמריקני שמבקשים להגיע ליש שראל. אל כל אלו נוסף הלחץ הלא ממש מתון של שגריר ארה"ב כאן בנושא הפטור, שמעורר תהיות על התמורה המש דינית האפשרית שארה"ב תדרוש אחרי מתן הפטור. שטחים תמורת פטור מוויזה?

גורמים הבקיאים בנושא, כמו שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון מייקל אורן, אומרים בפירוש שאף שהפטור בסך הכול מעניק לאזרחים זרים אשרת תייר קצובה בזמן, הוא יעלה בוודאות את שיעור העוברים לגור לצמיתות בארה"ב. "יורדים", קראו לזה כאן פעם; "רילוקיישן", מעדיפים היום. כך או כך, רבים מהישראלים השוהים כיום בארה"ב הגיעו לשם עם ויזת תיירות ונשארו לנצח, הוא מעיד.

ברור, יש קסם מיוחד במרחבי הטבע הבלתי נגמרים של אמריקה ובדופק ההולם בערי הענק שלה, וקיימים גם מקש רים הומניטריים רבים שבהם נדרשת נסיעה דחופה והאשרה עומדת לרועץ. אבל גם אם הכוכבים יסתדרו כולם, החקיקה תאושר ובעיות הביטחון ייעלמו בזכות פועלה של שקד, קשה להאמין שישראלים רבים יראו בכך עילה להצבעה עבורה. יותר מזה, דווקא מי שמשקיפים באהדה על החיבור הפוש ליטי והרעיוני של שקד עם יועז הנדל עומדים נבוכים מול העיסוק הנמרץ של שקד בהשגת הפטור מוויזה. ליבם נחמץ מול הדגל הבעייתי שהיא מניפה ביציאה מהארץ, ותוהים אם כל שיישאר בסוף מהרוח הציונית הוא קרעי מפרש של רוח בורגנית חמקמקה.