מקור ראשון

דבר מערכת המשפט

שופטת בית המשפט המחוזי בתל־אביב עינת רביד (על הכשרת המועמד דוד לניאדו בבית הדין של הליכוד): "פסק הדין נעדר מסד משפטי ועובדתי. הנימוקים אינם קוהרנטיים. פסק הדין, כלשון הביטוי, אינו מחזיק מים"

1

הבחירות המקדימות בליכוד הזכירו לכולנו את עוצמתה של המפלגה הגדולה בישראל, גם אחרי כהונה קצרה אך לא פשוטה באופוזיציה. חיוניות המפלגה ועוצמת הקשר בין אנשי השטח, חברי הכנסת ושאר המתמודדים הורגשו היטב באזורי הקלפי. סוד קסמה של השיטה בליכוד נמצא בין השאר ברענון המתמיד שהיא כופה על הרשימה. בין חברי הכנסת שניפרד מהם הפעם לטובת מתמודדים טריים אפשר למצוא את צחי הנגבי, אורלי לוי־אבקסיס וקרן ברק. הדחת הנגבי משפיעה במיוחד: על אף הוותק הפרלמנטרי שלו (עוד מהמאה שעברה) והעובדה שהוא שר לשעבר, מתפקדי הליכוד לא היססו להיפרד ממנו ולהחליפו במועמד טרי.

המנצח הגדול הוא ללא ספק ח"כ יריב לוין. נאמנותו לנתניהו, שבלטה במיוחד על רקע פרישת שותפו לדרך וחברו השר זאב אלקין מהמפלגה, תוגמלה היטב בקרב המתפקדים. חלקם ודאי זקפו לזכותו את עמדותיו הימניות הנחרצות, את עשייתו הרבה למען ההתיישבות ואת דגל הרפורמה במערכת המשפט שהוא מניף בגאון. גם עשייתו הפרלמנטרית הרבה בקדנציה האחרונה, שסייעה רבות להפלת ממשלת בנטלפיד, השתלמה לו בקלפי. כך מתייצב לוין במקום מעולה על קו הזינוק, בהתמודדות אפשרית על ירושת ההנהגה ביום שאחרי נתניהו, שאולי כבר אינו רחוק במיוחד.

מה שפחות ברור הוא על מה ולמה זכו להתברג בצמרת שני יוצאי סיעת כולנו, אלי כהן ויואב גלנט. איזו בשורה אידיאולוגית או פוליטית הם הביאו למפלגה? גם אם לא כל החלטותיהם של המתפקדים ברורות, מה שברור הוא שבליכוד אין שליט יחיד. לעומת יש עתיד, למשל, שבה עפר שלח ידע מראש שמחיר הניסיון לאתגר את מנהיגותו של היו"ר לפיד הוא הדחה מיידית מהרשימה, יולי אדלשטיין יישאר חבר מרכזי בסיעת הליכוד גם בכנסת הבאה. אדלשטיין הידרדר אומנם במורד הרשימה מהעשירייה הראשונה לשלישית, אך גם אם נתניהו ביקש "לחסל" אותו, הוא התקשה לעשות זאת.

מתפקדי הליכוד הבליטו את עמוד השדרה האידיאולוגי שלהם גם כשסירבו לשלב ברשימתם את גלעד שרון, שלא הסתיר את חלקו בהחלטת אביו לבצע את ההתנתקות. שרון הבן ניסה אומנם לטשטש את המשמעויות האידיאולוגיות של העניין, אך המתפקדים לא הלכו שולל. הם הפגינו את נאמנותם לארץ ישראל ולהתיישבות בכל חלקיה, ודחו את הניסיון של גורמים מסוימים לתקוע טריז מלאכותי בין אנשי ההתיישבות ובין המפלגה המרכזית המובילה את גוש הימין.

בג"ץ וגל"צ

החלטת היועצת המשפטית לממשלה למנוע מינוי מפקד קבוע לגלי צה"ל, משפחת תמרי מאשדוד נהנתה מאוד מהטיולים שהציע אביתר ליכטמן בכתבה "ארץ חדשה" במוצש בשבוע שעבר. "עוד לא עברנו במסלול המעיינות 'לעצלנים' בכביש ,60 אבל גם לזה נגיע", כתבו לנו. "השבוע נהנינו משלושת מסלולי הטיול בצפון, שכבר ביום שישי החלטנו שננסה לממש את כולם בשני ימי הטיול המשפחתי שתכננו לנו. ביום שני הלכנו בג'ילבון, והאמת היא שכולנו - גם סבא וסבתא וגם הנכדים הקטנים - לא התקשינו כלל ללכת במסלול, עם מספיק מים לאורכו כדי להתרענן. בסוף אכן היינו עייפים, אבל הדרך עצמה הייתה נפלאה, וגם פגשנו את עם ישראל לאורך המסע. משם נסענו למצד עטרת, מההמלצה לטיול זוגי, ונהנינו - בהרכב גדול בהרבה - מארוחת ערב מול השקיעה באתר המרהיב.

"את יום שלישי פתחנו בטיול ארוך ומהנה בנחל בצת - בוודאי תרשו לנו לקבל המלצות גם מעיתונים אחרים... היה נהדר לטייל בין הבריכות ולשכשך בהן רגליים, ובתור משפחה שאוהבת להתאמץ שמחנו גם לטפס מעלה לקיבוץ אילון. אחר הצהריים, לפני שהתפזרנו, לקחנו את ההמלצה האחרונה שלכם, ויצאנו לטיול נעים בטרם שקיעה בחוף תל דור. סגרתם לנו את הטיול יפה, ובפעם הבא - מבטיחים!

חברון". נצא גם לסיבוב מעיינות משכם ועד

2

לא כל הכרעות מתפקדי הליכוד ברורות, אבל בהצבעתם הקיבוצית הם בהחלט הפגינו רעננות ונאמנות לארץ ישראל אף שוועדת האיתור סיימה זה מכבר את עבודתה, לא הפתיעה איש בתקשורת, במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית. לכאורה זו קביעה מתבקשת, התואמת את הכלל שעם יציאת הכנסת לבחירות מנועה הממשלה מלקיים מהלכים מכריעים ומינויים של קבע אשר יכבלו את ידי הממשלה הבאה. אולם אם אכן מדובר בכלל ברזל, לא היה צורך בהחלטתה של גלי בהרב־מיארה. העובדה שהיועמ"שית נדרשה לנושא מלמדת שהכלל בנושא אינו חד־משמעי.

ואכן, שבועות ספורים קודם לכן החליטה היועמ"שית שדווקא אפשר למנות רמטכ"ל חדש ממש באותה תקופה. אכן, מפקד גל"צ והרמטכ"ל הם תפקידים שונים מאוד זה מזה, אך ניסיון העבר מלמד שגם לגבי אותו תפקיד ממש עמדת היועמ"שים עשויה להשתנות בצוק העיתים. לדוגמה, ראו את סוגיית מינויו של מפכ"ל חדש למשטרה באחד מסבבי הבחירות הקודמים. תחילה סבר היועמ"ש שממשלת מעבר מנועה מלמנות מפכ"ל, אך בהמשך החליט שבנסיבות שנוצרו ראוי להתיר לממשלה לבצע את המינוי. שינוי ההחלטה נומק אומנם, אך גם ההסברים לא שינו את התחושה שהכלל אינו נהיר, בלשון המעטה.

העמימות הזו אינה מקרית. היא נובעת מכך שמקורו של הכלל בעניין מינויים בתקופת בחירות אינו המחוקק אלא פסיקת בג"ץ. פסיקות רבות של הוא טועה במילים הבאות: '...מצד מי שמאבקם בציונות הסתיים בכישלון חרוץ... הרכבת האמיתית שהם מנסים לעצור יצאה כבר מזמן מהתחנה'. החרדים דווקא מנצחים, בשקט ולאט ובהדרגה, ואם עם ישראל לא יתעורר ויעמוד על נפשו, הוא עלול ליפול קורבן לחבורת המתחפרים בחפירות המסילה בירושלים.

"בעירי נתניה מוקמים בימים אלה עוד ועוד מוסדות חרדיים בית המשפט העליון, בעיקר אלו המבוססות על מושגים דוגמת "סבירות" ו"מידתיות", יוצרות נורמות הנתונות לפרשנות גמישה ואינן חד־משמעיות. מי שאמונים על פירוש הנורמות ועל מתן מענה סופי במקרים עצמם הם היועצים המשפטיים: ברצותם יאשרו וברצותם ימנעו, בלי שאיש יוכל למתוח ביקורת על שיקול דעתם.

כיצד ייתכן שהסמכות להגביל את הממשלה בקבלת החלטות בנושאים קריטיים כמו מינוי רמטכ"ל או מפכ"ל נתונה בידי אדם יחיד, פקיד ממשלתי שאיש לא בחר בו? בית מדרשם של אהרן ברק, תלמידיו וממשיכי דרכו, עדיין מנהל פה משטר של עריצות משפטית. - קופות חולים, בתי ספר וגני ילדים, בתי ספר ועוד. חרדים קונים בתים בשכונות חלשות ו'משתלטים' על רחובות שלמים, ואפילו כיכר העיר מתחרדת. זו אינה בעיה; זכותם של החרדים לגור בכל מקום שהם רוצים לגור בו, ואם הם רבים ומתגברים ואנחנו החילונים מתמעטים ונחלשים, מה לנו כי נלין?

"התשובה היא שאנו יכולים להלין רק על דבר אחד: על כך שאנו מממנים

אבן נגף בשוק הדיור

אחד האתגרים הגדולים ביותר שיונחו לפתחה של הממשלה הבאה, יהיה אשר יהיה העומד בראשה, הוא הטיפול בבעיות שוק הדיור. עליות המחירים בשוק בתקופה האחרונה נובעות משלל גורמים שיוצרים יחד את המצוקה העכשווית - מהתייקרות חומרי הגלם, דרך העלייה בביקוש לדירות לאחר קיפאון הקורונה, ועד הבעיה המלווה את מדינת ישראל כבר שנים רבות: הקצב האיטי של בניית דירות חדשות. הרשויות הנוגעות בדבר כושלות בתפקידן לדאוג להיצע מספיק של דירות, והתוצאה העגומה היא עליית מחירים מתמדת כמעט.

אחד החסמים העיקריים בשוק הנדל"ן הוא הרשויות המקומיות, באמצעות הזרוע התכנונית שלהן: הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. כל מי שהתנסה אי פעם בהוצאת היתר להקמת מבנה יודע עד כמה ההליך מורכב, סבוך וממושך. הרושם המתקבל לא אחת אצל העוסקים בנושא הוא שהרשויות פשוט לא מעוניינות בבנייה בשטחן, ודאי לא בנייה למגורים. הן נאלצות לאשר מיזמים ולאפשר מידה מסוימת של בנייה, אך מאיטות את התהליכים ככל יכולתן. לו היו יכולות לעצור באחת את הבנייה למגורים בשטחן, היו עושות זאת בלב חפץ.

הבירוקרטיה הבלתי נסבלת הזאת לא צמחה בחלל ריק. לרשויות המקומיות אין עניין בהגדלת מספר תושביהן, משום שכל תושב נוסף עולה לרשות הרבה יותר מההכנסות החדשות שהוא תורם לה. מודל ההכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות בנוי כך שההכנסות הגבוהות הן מארנונה לעסקים, מסחר ותעשייה, אף שהשירותים העירוניים שהם צורכים זולים יחסית. מנגד, הארנונה למגורים נמוכה יחסית, אף שהשירותים שצורכים תושבים בשר ודם יקרים מאוד. בשביל עסקים אין צורך להקים בתי ספר, והם לא זקוקים גם לשירותי רווחה או למופעי תרבות. התשתיות לתעשייה אולי יקרות מעט יותר, אך בכל היבט אחר עסקים חדשים משתלמים לרשות המקומית לאין ערוך יותר מתושבים. ממילא, כאשר רשות מקומית מערימה קשיים על בנייה למגורים היא עושה את הדבר ההגיוני מבחינתה.

בממשלה מודעים היטב לבעיה, אך הטיפול בה נעשה בשיטת הפלסטרים - למשל, הבטחת צ'ופרים (באמצעות מה שמכונה "הסכמי גג") לעיריות שיאפשרו בנייה נרחבת למגורים בשטחן. אך הניסיון מלמד שאין בכך די. כדי להקל על החסם הזה יש לערוך שינוי עומק במודל ההכנסות המוניציפליות. חובה לוודא שתושב חדש יהיה כדאי לרשות המקומית לא רק בטווח הקצר אלא גם לאורך שנים. לשם כך יש לשנות הן את מודל המיסוי והן את מודל התקצוב הממשלתי. עד אז, השלטון המקומי ימשיך להיות אבן נגף מרכזית בדרך לפתרון מצוקת הנדל"ן בישראל.

"אתה יכול להתחייב פה שלא נשחרר את שני העצורים שהג'יהאד האסלאמי דרש? אני לא נכנס למה נעשה" (שר הביטחון בני גנץ, ריאיון לחדשות ,12 יום ג') את הוצאותיהם החברתיות. תשלומי המיסים של החרדים (ואגב, גם הערבים) נמוכים ביותר עד לא קיימים. כקבוצה, ובהכללה גסה, הם משלמים בעיקר מע"מ, המהווה כשליש מהכנסות המדינה, ואת הארנונה הם משלמים בהנחות גדולות. הבעיה בכך היא שאת שירותי החינוך, הרפואה, התשתיות (כבישים ורכבות, למשל), הביטחון ועוד הם צורכים בדיוק כמונו, ואפילו יותר מכך בגלל צורכי הרווחה הניכרים שלהם - שוב, כקבוצה ובהכללה סטטיסטית גסה. התוצאה היא שחלקם בהכנסות המדינה נמוך, אבל חלקם בהוצאותיה גדול.

"את זה עלינו להפסיק. אין בעיה עם החרדיות כשלעצמה; להפך, על מדינת ישראל לאפשר את קיום מצוות היהדות ואפילו לשמור בעצמה על פרהסיה יהודית, בצורה זו או אחרת. אבל מימון של אורח חיים תלותי של קבוצה שלמה, מתרחבת והולכת, הוא מסוכן. את החינוך ללא לימודי חול אסור לתקצב כלל; ברפואה יש לגבות תשלומים נוספים על הביטוח מאנשים שמסרבים לצאת לעבוד; את הנחות הארנונה יש לבטל כליל; ואת הפגנות החרדים נגד פיתוח המדינה, גם בשכונותיהם וגם ברחובותיהם, מוכרחים לבלום ביד חזקה ובזרוע נטויה. זה בנפשנו. מדינת היהודים לא תוכל לשרוד אם החרדים ימשיכו בדרכם, ומוכרחים לעודד אותם לעלות על מסילה חדשה".

3

ישראל מידד משילה העיר שמאמרו של אודי מלר, "כי לוי יצחק ברוגז עם א־לוהיו" (שבת, ,)5.8.2022 "לוקה בחסר" משום שלא הוזכר בו שירו של אורי צבי גרינברג, "בקץ הדרכים עומד ר' לוי יצחק מברדיטשוב ודורש תשובת רם". השיר התפרסם בגרסתו הראשונית בעיתון "הארץ" ב־3 במאי ,1946 ובצורתו המלאה נכלל ב"רחובות הנהר", קובץ הקינה האדיר שלו .1951־מ "אצ"ג, אשר נמלט מוורשה בשבוע הראשון לפרוץ מלחמת העולם השנייה ורק בנובמבר הגיע ארצה ועד אז נחשב לנעדר", כתב מידד, "אומנם היה בן לאדמו"ר, אך קשה לתארו באותן השנים כמקיים אורח חיים דתי בצורה מוחצנת. שירו, הפותח בתיאור המחריד ' ֲא ִני עֹו ֵמד ְּב ֶא ְמ ַצע עֹו ָלם־ ֻּכּלֹו־ּגֹוי, ֶׁש ַּתְחָּתיו ְיהּוִדים רְָקִבים' ומסיים בשאלה הקשה 'ֲהִתְקַצר ָיד ֵא־ל ָּבא ְּבֵאׁש ָּדת ַעל ַים סּוף... ַּדֵּבר ֶאל ְּבֵני ִיְׂשָרֵאל - - - ְוֵיָדעּו!', הוא משא מאתגר יוצא דופן הכולל פנייה זו אל הקב"ה: '"ַאָּתה ֹלא ָרִגיל ֶׁשְּיהּוִדי ָקם ְותֹוֵבַע. / ַאָּתה ָרִגיל ִלְׁשָבָחיו, ְלִסְלסּול ִנּגּוָניו. / ַאָּתה ָרִגיל ִלְראֹותֹו ׁשֹוֵפְך ִׂשיַח ְּבֶדַמע, ְּבִטיף ָּדם, / ְּבֵלב ָקרּוַע ּוֻמְרָּתח, ְּבִפיק ִּבְרַּכִים ְּביֹום צֹום. / ֲא ָבל ַע ְכ ָׁשו, ֹלא ִיּסֹוב ַה ַּג ְל ַּגל ִרּבֹו ִני! / ֹלא ֶאֵּתן, / ֹלא, ֹלא! / ְלָכאן אֹו ְלָכאן! / ֲאִני ֵלִוי ִיְצָחק ִמַּבְרִדיְטׁשֹוב ּדֹוֵרׁש ְּתׁשּוַבת ָרם!'"

דעות

he-il

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281788517838706

Israel Hayom