חיסול צמרת הג'יהאד האסלאמי השבוע משאיר ארגון טרור מוכה וחבול

איך קוראים לו, העיקר שחוסל. תפקידו של צה"ל הוא להעניש את דורשי רעתנו, לא להאניש אותם.

מפלגה בדימוס

מפלגת העבודה שלאחר הפריימריז השבוע מזכירה את הקהילה הקראית בעת החדשה: תנועה שהכילה בעבר כמעט מחצית מיהודי כל העולם, הצטמקה לקומץ זעיר של קהילות ובתי כנסת, אחוז אחד בלבד מעם ישראל. היום היא בעיקר מוזיאון לתפארת העבר, עניין לחוקרי פולקלור ולחובבי נוסטלגיה.

לפני 21 שנים מפלגת העבודה הייתה עדיין מפלגת שלטון. עד 1977 היא חלשה על יותר מחמישים מנדטים, לפעמים כמעט בלי צורך להקים קואליציה. מחצית מחברי מועדון ראשי הממשלות בישראל, 7 מתוך ,14 באו ממנה. היא הייתה צור מחצבתם של נפילי מפעל שיבת ציון, ובראשם דוד בן־גוריון. במלחמת השחרור הובילה אותנו עד אילת, במלחמת ששת הימים – לתעלת סואץ. בתקופתה, וושינגטון של הארי טרומן ומוסקבה של סטלין הכירו במדינת היהודים. צה"ל והכור האטומי בדימונה הם הבייבי שלה.

ומה נשאר היום מכל זה? חמישה־שישה פעילים חברתיים במקומות ריאליים. אף איש ביטחון, אף גורם התיישבות, אף פעיל עלייה או עסקן ציוני לרפואה, אלא בעיקר יבואני ערכים ליברליים, שאלמלא אילוצי השפה ומקום הלידה יכלו להשתלב בקלות באגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בלייבור הבריטי או בקואליציה הסוציאל־דמוקרטית של שוודיה. ברשימת העבודה בראשות מרב מיכאלי לבחירות 2022 אין שמץ מהגנטיקה הרעיונית של האבות המייסדים. כולה תוצרת חוץ.

מיכאלי, כך טוענים יודעי דבר, מודעת היטב לנזק שמתפקדי המפלגה המיטו עליה השבוע. תיאורטית היא עוד יכולה לשפץ את הכרעתם, ולשריין מקום ריאלי למועמדים ידוענים מסוג אחר, אבל ספק אם תצליח למצוא אחד כזה. איזה אדם רציני ירצה להצטרף למפלגה זקנה שמתחפשת לתנועת נוער?

"איזו נבחרת מדהימה, מגוונת, משלל מקומות בארץ", התאמצה מיכאלי להקרין התלהבות מאולצת אחרי פרסום התוצאות ביום שלישי. לא נכון, לא משלל מקומות. לפחות בתריסר המקומות הראשונים אין אפילו מועמד אחד מירושלים. מפלגת העבודה ירדה מזמן לשפלה.

דרושים מחללי שבת

ביום שני הקרוב ייסגר מכרז של תאגיד השידור כאן למשרה בכירה למדי: מנהל/ת תוכניות ומגזין ברשת ב'. תיאור התפקיד ותנאי הסף כוללים תכונות מתבקשות כמו ניסיון עריכה משמעותי וניהול עובדים, אך גם "נכונות לעבודה סביב השעון, כולל סופי שבוע". כלומר, עבודה בשבתות.

כיוון שבשוק הדעות הישראלי קיים מתאם מסורתי גבוה למדי בין שמירת מצוות להשקפת עולם פוליטית, ובוודאי מתאם גבוה לתפיסת היחסים שבין דת ומדינה, אפשר לקבוע שהמשרה הבכירה איננה מיועדת לאנשי ימין. תאגיד השידור הציבורי, כמו רשות השידור הישנה, מנציח את האפליה ואת ההטיה משכבר הימים.

בקול ישראל ובערוץ הראשון של פעם הועסקו חילונים בלבד בתפקידים עיתונאיים, גם בגלי צה"ל, ולהדרה הזו הייתה השפעה הרסנית ארוכת טווח על הקו המערכתי שם. עד היום, למרות כמה שינויים מסוימים לטובה, הם לא התאוששו ממנה. המכרז החדש מאותת שהלקח לא נלמד, כנראה גם לא המגמה.