השבוע ציינו השיעים בלבנון את יום העשורא, שבו נוהגים המאמינים להתאסף בתהלוכות המוניות ולהלקות את עצמם עד זוב דם, לאות אבל על חיסולו של האימאם חוסיין בקרב כרבלא בשנת 61 להג'רה. מאז חלפו 1,342 שנים, אולם מנהג ההלקאה העצמית השתרש עמוקות, כסמל לאבל וחרטה על כך שאבותיהם לא השכילו למנוע את חיסולו של האימאם החמישי, נכדו של הנביא מוחמד.

ברובע הדאחייה בביירות התאספו השבוע המונים להאזין לנאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שניצל את העשורא כדי לשוב ולאיים על ישראל לבל תעז להתחיל לשאוב גז טבעי מאסדת כריש כבר בחודש הבא. "שאף אחד לא ינסה אותנו ולא יבחן אותנו, ושאף אחד לא יפחיד אותנו", קרא לקול תשואות ההמון. הוא ניסה לקבע את הרושם כאילו בחיזבאללה ממתינים עם הסטופר ביד לראות מה יהיה הצעד הבא של ישראל: אם היא תתחיל לשאוב בקרוב גז מן האסדה, או שתעדיף להמתין עד לחתימה על הסכם גבולות ימי עם לבנון, אף שהאסדה יושבת בתוך המים הכלכליים של ישראל.

האינטרס הישראלי הוא להגיע להסכמות עם לבנון על קביעת הגבול הימי, ולהתחיל בשאיבה בשדה כריש מהר ככל האפשר. הבעיה היא כמובן לוח הזמנים. על פי התכנון המקורי, האסדה אמורה להתחיל לפעול כבר בחודש הבא. בחברת אנרג'יאן המפעילה את מאגר כריש אומרים לנו כי "החברה, הפועלת תחת רגולציה ישראלית ובפיקוח ממשלת ישראל, מביעה אמון מלא במערכת הביטחון ובממשלה, וממשיכה לפעול באופן רציף לקראת הפקת הגז בלוח הזמנים המתוכנן. כרגע מדובר על תחילת הפקה עד סוף ספטמבר".

איומיו של נסראללה השבוע הם שיאו של תהליך שהחל כבר לפני חודשיים. ב־5 ביוני הגיעה האסדה לנקודת העגינה המתוכננת שלה במאגר כריש. בתוך ימים ספורים הצהיר נסראללה כי חיזבאללה לא יעמוד מן הצד, ולא ישלב ידיים נוכח הגזל של "האוצר היחידי והתקווה היחידה של העם הלבנוני". בכך הוא כיוון לרגשות הכואבים ביותר של מדינה שלמה, שנמצאת במצב של התפרקות כללית. נסראללה דרש שכל ההכנות לקראת תחילת שאיבת הגז בספטמבר ייפסקו. כשזה לא קרה, הוא הודיע כי "כל האופציות על השולחן", בלי לפרט יותר מדי. בשלב הבא העביר נסראללה מהלך. ב־31 ביוני שיגר חיזבאללה שלושה כטב"מים לא חמושים לכיוון האסדה. ישראל אמנם יירטה אותם, אבל נסראללה כדרכו לא התבלבל. הוא טען כי הכטב"מים ממילא לא היו חמושים, וכי הכוונה הייתה להעביר מסר של הרתעה הן לישראל והן לחברת אנרג'יאן, כי היא מסכנת את אנשיה.

השלב הבא היה בעיקרו תהליך של הסלמה מילולית. האיומים הלכו וגברו ככל שהתברר כי על אף כל המהמורות, המשא ומתן עם לבנון על הגבול הימי מתקדם ומגיע לשלבי הכרעה. בלבנון, התברר, יש קונצנזוס פוליטי ועדתי בעד הסכם והתקדמות במו"מ. בחיזבאללה הבינו שהם במיעוט. אולם בזכות מסכת האיומים הצליח נסראללה לא רק למצב את עצמו במרכז התמונה, אלא גם לייצר טיעון מנצח: אם יושג בסופו של דבר הסכם גבולות ימי בין ישראל ללבנון, הוא יוכל לטעון שאיומיו הם שחיזקו את לבנון מול האויב הציוני ואפשרו לה לעמוד על זכויותיה ולשמור על נכסיה ואוצרות הטבע שלה.

השבוע ניצל נסראללה את העשורא כדי למקסם את המסר בנאום חוצב להבות. "העם הלבנוני לא ישלים עם גניבת המשאבים שלו", הכריז. "ארבעים שנה אתם מנסים אותנו, אבל לבנון חזקה יותר מכל זמן אחר. אל תטעו לגבינו לא בעניין הגז ולא בעניין הגבול הימי. אנחנו בתחנה האחרונה, ואנחנו נלך עד הסוף".

מה זה אומר, עד הסוף? בשלב זה נסראללה מעדיף לשמור על עמימות. אבל גם הוא וגם פטרוניו בטהרן בוחנים מקרוב את הלקחים מסבב הלחימה האחרון בעזה. העובדה שבישראל המבצע נחשב הצלחה רבתי, ממש לא מבלבלת אותו. הפרמטרים שלו שונים משלנו. ואם יש לקח אחד שעולה מן המבצע האחרון, אפשר לסכם אותו בשתי מילים: אחדות הגזרות. זה מה שעומד בבסיס האסטרטגיה הקושרת בין ההתנגדות בג'נין ובעזה ובין איומיו של נסראללה לא רק על שדה כריש, אלא על כלל שדות הגז של ישראל.

לדברי המזרחן פנחס ענברי, אף שהקרב התנהל בעזה, מטרת המלחמה הייתה בג'נין. באמצעות הסבב בעזה ביקש הג'יהאד האסלאמי לעורר את הפלסטינים ביו"ש ובמזרח ירושלים ואת ערביי ישראל גם יחד. אבל לא רק זה. אחדות הגזרות באה לידי ביטוי גם בחשיפה יוצאת דופן שהצנזורה התירה השבוע לפרסם. במהלך המבצע זוהתה כוונה של הג'יהאד האסלאמי לשגר כטב"ם לעבר אסדת הגז תמר, מול חופי אשדוד. הניסיון אומנם נכשל והכטב"ם לא שוגר בסופו של דבר אל האסדה, אבל בצה"ל נאלצו להרחיב את מערכי ההגנה ולהיערך לניסיונות תקיפה אחרים. ולמרות הכישלון, הניסוי הזה מלמד כבר עתה על האתגרים המורכבים והרבזירתיים שישראל צפויה להתמודד עימם בשנים הקרובות.

האסטרטגיה הזו היא חלק בלתי נפרד ממה שהאיראנים מנסים כבר שנים לייצר באמצעות צבאות הפרוקסי שלהם. בעבר קראו לזה "טבעת האש" שבה מנסים האיראנים להקיף את ישראל – עם חיזבאללה מצפון, החות'ים בתימן שהטילים שבידיהם יכולים להגיע עד אילת מדרום, חמאס מעזה, וכעת גם הג'יהאד האסלאמי מתוך שטחי יו"ש. וכפי שאיראן יושבת על גבולה הצפוני של ישראל, מה שקורה בחודשים האחרונים בג'נין מעלה את השאלה אם אנו עדים לניסיון לייצר "מובלעת איראנית" גם ביו"ש.

הכנסת אזרחים לממ"דים בחגים היא אפשרות גרועה במיוחד למי שרוצה לנצח בבחירות. מצד שני, בישראל לא רוצים לייצר לנסראללה אמירות שיאפשרו לו להצביע עליה כמורתעת

אחדות הגזרות

ישראל נכנסת כעת לתקופת דמדומים. לקראת ספטמבר היא תצטרך לקבל החלטה קריטית, אם

@