בשעות אחר הצהריים של 17 באפריל 2001 פגש הרמטכ"ל דאז שאול מופז, את מפקד אוגדת עזה תא"ל יאיר נוה, בתוך עמדה צבאית זעירה שנשקה לבית־חנון שבצפון הרצועה. כן, זה קרה לפני יותר מ־12 שנה, אבל כבר אז צה"ל היה עסוק במיגור ירי מרצועת עזה לעבר ישראל, וחדר לשם כך אל תוך שטח הרשות הפלסטינית. "כמה זמן נישאר בפנים?" שאל מפקד האוגדה את הרמטכ"ל. מופז השיב בנחרצות: "כמה שצריך. ימים, שבועות או חודשים".

המוצב על גדר הרצועה היה צפוף. ארבעה־חמישה אנשים יכלו להידחס בו בקושי. הייתי אחד מהם. כעבור כשעה נחלץ יאיר נוה מהעמדה והתייצב מול מצלמות הטלוויזיה שהמתינו לו ברחבה סמוכה. נוה חזר בשידור חי על דברי מופז, כאשר נשאל כמה זמן יימשך המבצע. "ימים, שבועות או חודשים". התשובה הקפיצה את ארה"ב, והיא פרסמה גינוי מיידי ופומבי לישראל. בשל הלחץ האמריקני הכבד פרסמה יחידת דובר צה"ל עוד באותו ערב הודעה שקרית, שלפיה מפקד האוגדה אמר את הדברים על דעת עצמו. כדי לגבות את השקר הודיע דובר צה"ל שמפקד האוגדה קיבל הערה מהרמטכ"ל. נוה נאלץ לבלוע את הצפרדע ולא לייחס את הדברים שציטט למפקדו.

הפלסטינים, שבנו באותם ימים על גיבוי כלל־עולמי מול כל צעד של ישראל כלפיהם, התקשו להפנים את השינוי העצום שחל בבת־אחת כחמישה חודשים מאוחר יותר, בבוקר שבו קרסו מגדלי התאומים בניו־יורק. אחרי 11 בספטמבר קיבלה ישראל יד חופשית כמעט במאבקה בטרור הפלסטיני. וכאשר הכוחות כבשו מחדש את הערים הפלסטיניות במבצע חומת מגן במרץ ,2002 לא נשמע מוושינגטון אפילו גינוי רפה.

מתברר שזו לא הייתה הפעם האחרונה: כמו בשנת ,2001 גם בשבוע שעבר החמיץ הג'יהאד האסלאמי שינוי משמעותי נוסף בכללי המשחק העולמיים, שחל עם פרוץ המלחמה באירופה ועל רקע המתיחות העצומה באסיה. מי בעולם מתרגש כעת מעוד סבב של התכתשויות בין רצועת עזה לישראל, אחרי אלפי הרוגים בהפצצות ובקרבות באוקראינה, וכאשר סין מבצעת תמרון צבאי עצום מול חופי טאיוואן?

העובדה שישראל יכלה לפעול כמעט בלי שום מגבלה מדינית, היא שינוי מהותי ראשון שעליו אפשר להצביע, מתוך חמש הערות על מבצע "עלות השחר" שנמשך 50 שעות. אי אפשר להמעיט בחשיבות החופש הזה, שכן כבר עשרות שנים נוהג צה"ל להגדיר את הפעילות שלו בין "שעון מבצעי" ל"שעון מדיני". במילים אחרות, המטרה היא לנסות להספיק לגרום כמה שיותר נזק לאויב, לפני שהעולם מתערב וכופה הפסקת אש. ההתערבות המדינית שתגיע נחשבה ברורה מאליה, כמו השמש שתזרח למחרת.

כעת, לא רק בגלל העיסוק העולמי במשברים באוקראינה ובטאיוואן, אלא גם בגלל הברית האזורית של ישראל עם מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים שמילאה תפקיד מרכזי, נותר הג'יהאד האסלאמי בלי שום הגנה אל מול האש של צה"ל. אפילו חמאס והרשות הפלסטינית לא ממש הצטערו על המכות שספג. גם איראן לא: מנהיג הג'יהאד, זיאד נח'אלה, היה בטהרן כאשר החלו ההכנות לפיגוע כלפי ישראל, שלא התממש אבל גרם להסלמה החמורה.

הביקור הזה עורר רושם מוטעה כאילו הג'יהאד פועל בשליחות איראן, שלה יש חשבון ארוך ונפרד עם ישראל, בגין שורה של חיסולים המיוחסים לה. אבל האמת היא שבמקרה הזה אין קשר. נח'אלה קיבל כתף קפואה ממארחיו, שלא אוהבים את העובדה שהארגון פועל בלי תיאום ובלי הנחיות ברורות מטהרן. בג'יהאד, כל מח"ט גזרתי הוא מלך העושה כמעט

.1 בלי שעון חול מדיני.

ככל העולה על רוחו, למרות כוונת איראן להשתמש ב"נכס" בקפידה ולשלוח את הג'יהאד לבצע פיגועים או ירי לעבר ישראל רק בעיתוי שרצוי לה. הרבה לפני השבועות האחרונים התייאשה איראן מהג'יהאד, וצמצמה עד למינימום את התמיכה בו. אגב, ה"נכס" האיראני הקודם שהסתבך עם ישראל בלי אישור מטהרן, היה לא אחר מחיזבאללה. האיראנים זעמו על נסראללה כשהוא הורה לבצע פיגוע חטיפה ביולי .2006 מאז מלחמת לבנון השנייה הוא צריך לאשר איתם מראש את כל מהלכיו, ומציית להם בקפידה.

חופש הפעולה המדיני ִאפשר לישראל להחליט ביתר קלות על "פעולת מנע". הפרט הזה לא זכה להבלטה יתרה בשבוע האחרון, אבל אפשר למנות בקלות את הפעולות הגדולות שצה"ל פתח בהן ביוזמתו. את מלחמת ששת הימים כולם זוכרים, אבל נסו להיזכר במבצעים נרחבים ולא נקודתיים, שהתחילו כדי למנוע פיגוע ולא כתגובה. כלומר, בלי שום התגרות, רק התרעה מודיעינית. כמעט כל מבצעי צה"ל הם פעולות תגובה. מבחינה צבאית, למכת הפתיחה יש חשיבות רבה. מי שנוטל את היוזמה יכול לגרום להלם רבתי אצל האויב. ואכן, במקרה של הג'יהאד האסלאמי הם עוד לא הספיקו לעכל את חיסולו של מפקד החטיבה הצפונית, תייסיר ג'עברי, לפני שאיבדו גם את מפקד הדרומית, ח'אלד מנסור. המכות ניחתו עליהם מכל עבר. בתוך חמישים השעות שבילה בטהרן איבד נח'אלה חלק ניכר מארגונו ברצועה. בין החיסולים שרר בלבול רב בקרב הכוחות של הארגון.

למרות תנאי המעבדה המדיניים המושלמים, הכול היה יכול להיראות אחרת אילו במכת הפתיחה לא היה מחוסל ג'עברי, ובמקום זאת היו נפגעים ילדים חפים מפשע. בגדול, גם ההסברה הישראלית הצטיינה ב"עלות השחר". מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, שהיה משותק במשך כמה שנים, תקתק עבודה ויישם לקחים מהעבר. דובר צה"ל, תא"ל רן כוכב, ספג אש ברשתות על כמה פאשלות בשידור חי, אבל כיפר עליהן ובגדול בפעולה מהירה כשנודע על מותם של חמישה ילדים בג'באליה. כוכב ניצל את ניסיונו כמפקד כוחות ההגנה האווירית לשעבר: הוא ירד מיד ל"בור" של חיל האוויר, שלף צילום מכ"ם של השיגורים

.2 מכת מנע. .3 מצטייני המבצע.

שהיו בג'באליה סמוך למותם של הילדים, ורץ עם התמונה לחדר שבו נערך דיון בהשתתפות בכירי מערכת הביטחון וראש הממשלה. הוא הראה את הצילום לראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק, שנשלף מהדיון, ולבקשתו יצא מיד לתקשורת והסביר מדוע ישראל אינה עומדת מאחורי הירי. בכך נגדע באיבו מחול שדים שהיה עלול לגרום נזק הסברה משמעותי למרות ההתעניינות העולמית הדלה.

אך עם כל הכבוד להסברה, ברור שאת הישגי המבצע צריך לייחס לפני הכול למודיעין הבלתי נתפס, שידע למצוא את בכירי הג'יהאד האסלאמי בתוך ים המבנים העזתי. קדמה לכך עבודת מודיעין מייגעת ובלתי פוסקת של השב"כ ואגף המודיעין, שהתחילה הרבה לפני שהוחלט על "עלות השחר". מערכת כיפת ברזל השתפרה אף היא והגיעה ל־69 אחוזי הצלחה. אך השדרוג הגדול היה בשּורה של אמצעי שליטה ותקיפה, שאפשרו בפעם הראשונה בתולדות צה"ל לפגוע בלא פחות מ־21 מטרות בזמן אמת, כלומר כאשר עמדו לירות או ברגע הירי ממש. בתשעה מקרים חוסלו מהאוויר חוליות משגרי מרגמות. שלוש תקיפות זמן־אמת אחרות מנעו ירי רקטות.

כדי להגיע להישג הזה נדרשה מערכת של איסוף נתונים, עיבוד מהיר שלהם ויכולת תקיפה מיידית. רק שבוע לפני המבצע תיאר קצין תותחנים ראשי, תא"ל נרי הורוביץ, את השיטה הצה"לית העדכנית כ"מכרז מטרות", שדומה בעיניו לשירות רכבי "אובר"; ברגע שמזוהה מטרה המידע אליה מועבר מיידית בכל הרשתות, והגורם הזמין ביותר לתקיפה הוא זה שמופעל. זה יכול להיות טיל מהקרקע, תותח, מטוס קרב, או, סביר להניח, מטוס ללא טייס הנושא חימוש תחת כנפיו. עד לפני כחודש הצנזורה אסרה לכתוב זאת, אבל המל"טים החמושים של צה"ל מבצעים את מרב התקיפות. הם ממלאים את השמיים מעל עזה, עלות הטיסה שלהם נמוכה, והם תוקפים שוב ושוב.

החימוש המשוגר הוא הישג טכנולוגי בפני עצמו. תזכורת: לפני כעשרים שנה, כאשר צה"ל חיסל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה סלאח שחאדה, באמצעות פצצה במשקל טונה, הוא הרג יחד איתו עוד 15 חפים מפשע. בהמשך, כשצה"ל ניסה להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, הוא החמיץ הזדמנות לחסל

את צמרת חמאס שהתכנסה, משום שהשתמש בפצצה של "רק 500 קילוגרם". כיום נראה שלצה"ל יש אמצעי חימוש שונים ומתאימים לכל סוג של מטרה. ג'עברי, למשל, נפגע מפצצה מדויקת שפגעה רק בו, בתוך דירה בקומה השישית של בניין רב־קומות. זהו הישג מבצעי וטכנולוגי מדהים בקנה מידה עולמי.

המבצע בעזה הבליט לטובה את תפקידה האסטרטגי של מצרים. לדברי אלוף במיל' עמוס גלעד, "מצרים היא מעצמה אזורית שאנו היום בקשרים אסטרטגיים אתה. הם לא יודעים למנוע לחלוטין משברים כמו זה האחרון, אבל יודעים לסיים אותם באומנות. ראש המודיעין שלהם קרוב מאוד לנשיא א־סיסי, שהיה בעצמו ראש המודיעין הצבאי. הם מכירים את כל הנפשות הפועלות ויש להם מנופי לחץ על כולם, אפילו על הג'יהאד האסלאמי. הקשרים עם המצרים הם נכס לביטחון הלאומי שלנו ונכס גדול גם מבחינתם".

ב"עלות השחר" התמודד צה"ל עם 5,800 לוחמים של הג'יהאד האסלאמי, ששיגרו יותר מאלף רקטות. זה לא מעט, אבל רחוק מיכולות חמאס, שרחוקות מאוד מאוד מיכולות החיזבאללה. לצד ההישגים מול הג'יהאד, מבצע "עלות השחר" הוא בעייתי מבחינת ישראל בהקשר של חמאס. אמנם, לעת עתה הצליח המבצע לבלום את הניסיון לקשור בין הנעשה ביהודה ושומרון וירושלים ובין אש מרצועת עזה על יישובי הדרום; אבל העובדה שחמאס שוב נשאר בצד בזמן שמשוגרות רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל (כמו ב"חגורה שחורה" )2019־ב היא מסר בעייתי, ששובר שוב את הדרישה הישראלית כלפי הארגון השולט בעזה – למנוע התקפות על ישראל. גם העובדה שעוד מבצע הסתיים בלי לפתור את סוגיית השבויים והנעדרים היא הישג (מסוים) מבחינת חמאס, שלא שינה את עורו, לא מנע מהג'יהאד להילחם בישראל, וייצא לעימות הבא מול ישראל בעיתוי שיהיה נוח לו. כך או כך, כל הצדדים החלו בהכנות לסבב הבא. אם חמאס או חיזבאללה יהיו מעורבים בלחימה הבאה, הסיפור יהיה אחר לגמרי.

.4 מכירים את כולם. .5 מסר בעייתי לחמאס. ועכשיו לרמטכ"ל הבא

עם סיום "עלות השחר" הולכת ומתקרבת ההכרזה על הרמטכ"ל הבא. כזכור, שר הביטחון וראש הממשלה כבר ערכו ראיונות עם שני המועמדים הסופיים – אלוף הרצי הלוי ואלוף איל זמיר. זו תהיה הפתעה מרעישה ממש אם הלוי לא ימונה, אם כי כבר היו בעבר הפתעות מרעישות במינויי רמטכ"לים (למשל העדפת שאול מופז על פני מתן וילנאי), ועדיין השאלה העיקרית היא מי יהיה סגן הרמטכ"ל הבא תחת הלוי, כאשר הוא יקודם מתפקידו הנוכחי כסגן. אחד המועמדים ה"טבעיים" הוא מפקד זרוע היבשה לשעבר, אלוף יואל סטריק, שהיה המועמד השלישי לרמטכ"לות לפני שהרשימה צומצמה לשניים. סטריק היה בחודשים האחרונים שכנו של זמיר בוושינגטון, ששניהם שהו בה עד שובם לארץ לרגל ההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל הבא. אם זמיר ימונה, ייתכן שסטריק חברו יכהן תחתיו. במקרה שיתממש המינוי הצפוי של הלוי, הסיכוי לכך קטן יותר. גם משום שהלוי נחשב לבוס "קשוח" למדי, וגם כי רוב האלופים המכהנים כיום יעדיפו להיות סגן רמטכ"ל שני בתקופת הלוי; סיכוייו של סגן הרמטכ"ל האחרון בעת כהונתו של כל רמטכ"ל נחשבים גבוהים יותר לרשת אותו.

תייסיר ג'עברי נפגע מפצצה מדויקת שפגעה רק בו, בתוך דירה בקומה השישית של בניין רב־קומות (בתמונה מימין). זהו הישג מבצעי וטכנולוגי מדהים בקנה מידה עולמי