מקור ראשון

כשנגיע לגשר

ויכוח רב שנים בין משרדי הממשלה בנוגע לתקצובו של קטע מסילה קצר, השבית גם בסבב הלחימה האחרון את קו הרכבת שמוביל מדי יום רבבות תושבים מהנגב למרכז

נועם אמיר

כמעט שבוע שלם הושבת קו רכבת הנגב, שנוסע מנתיבות לאשקלון דרך שדרות, ומשם ממשיך לאזור המרכז. הקו מאשקלון המשיך לפעול, אך עשרות אלפי תושבי הנגב המערבי נאלצו למצוא חלופות לכלי התחבורה היעיל שמביא אותם מדי יום למרכז הארץ ובחזרה. עוד לפני שנורתה אפילו רקטה אחת מכיוון רצועת עזה, הקו הושבת שלושה ימים. החשש שהביא לסגירה היה ירי של טילי נ"ט על קרונות הרכבת. זהו חשש הגיוני, אלא שכשצוללים לפרטים מגלים שדווקא יש לו פתרון. מסתבר שמה שמונע מקו הרכבת בנגב המערבי לפעול כסדרו גם בזמן חירום, הוא בסך הכול 450 מטרים של מסילת רכבת על גשר, לא הרחק מקיבוץ ארז. מדובר בקטע שעלות מיגונו מסתכמת ב־04 מיליון שקלים בלבד, כסף קטן במונחים של משרד הביטחון. ויכוח רב שנים בין רכבת ישראל למשרד הביטחון על מימון הגשר הזה, הוא הגורם לכך שכל הסלמה באזור משביתה באופן מיידי את קו אשקלון־באר־שבע, ומשבשת את שגרת התושבים.

אביחי פרל למשל, תושב נתיבות, נוסע מדי יום בקו הרכבת הזה לעבודתו בהרצליה. בכל התחממות ביטחונית קלה של האזור, שגוררת השבתה של הרכבת, הוא נאלץ לקחת את הרכב שבשגרה נשאר אצל אשתו, ולהאריך את נסיעתו לעבודה בכ־04 דקות נוספות וכך גם את חזרתו ממנה. בפעמים הקודמות שבהן חלה הסלמה והקו הושבת, השבתת הרכבת תפסה את פרל במקום העבודה ללא רכבו, והוא נאלץ למצוא דרך אחרת לחזור הביתה.

קצת היסטוריה. קו הרכבת מאשקלון לכיוון נתיבות ובארשבע תוכנן כבר בשנת ,2004 עוד לפני שבוצעה תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, השבוע לפני 17 שנה. גם כשתכנון הקו קיבל תוקף כשנתיים לאחר מכן, חמאס טרם השתלט על רצועת עזה, ואף אחד לא העלה על דעתו באותם ימים שנוסעי הרכבת יהיו מאוימים בירי טילי נ"ט בכינון ישיר מכיוון רצועת עזה. אחד הבכירים שהיו מעורבים בבניית הקו אמר לי השבוע: "אנשים שתוהים מי המטומטם שקבע דווקא שם את תוואי הרכבת, צריכים לשאול מי המטומטם שהגה את ההתנתקות והביא את החמאס לעזה".

לפני תשע שנים, כחצי שנה לפני פתיחת קו הרכבת מאשקלון לשדרות בדצמבר ,2013 סיירתי על הקו עם המהנדס שניהל את הפרויקט עבור הרכבת. האיום בירי טילים על הרכבת כבר לא נחשב אז דמיוני. באפריל 2011 נורה לא הרחק משם טיל נ"ט מעזה לעבר אוטובוס תלמידים של המועצה האזורית שער הנגב. דניאל ויפליך, נער שישב בחלקו האחורי של האוטובוס, נפצע אנושות מפגיעת הטיל ומת לאחר מספר ימים. הפיגוע הזה חידד את הצורך במציאת פתרון הגנתי לקטע מהמסילה שהיה חשוף לירי נ"ט מכיוון העיר בית־חנון, המרוחקת מקו הרכבת מאות מטרים בלבד. קטע המסילה החשוף בנוי מ־008 מטרים של מסילה על גבי סוללת עפר, ועוד כ־054 מטרים של מסילה על גבי גשר. פיקוד דרום דרש למגן את הקטע החשוף, וכשניגשו לפתרון הבעיה סוכם על חלוקת אחריות. רכבת ישראל התחייבה לדאוג למיגון קטע המסילה שעל סוללת העפר, ומשרד הביטחון התחייב לדאוג למיגון המסילה שעל גבי הגשר.

מנהלי הפרויקט מטעם הרכבת ביצעו את חלקם. הפתרון שאומץ על ידם היה ייעור ביטחוני, שנעשה באמצעות שתילת שתי שורות עצים בגובה כשמונה מטרים, המסתירים את תוואי הרכבת מעיניהם של תושבי הרצועה. הם גם הציעו להוסיף לשכבת המיגון רשת נגד טילים. רשת כזו כבר הותקנה בשדה התעופה החדש רמון בערבה, במטרה להגן על המטוסים מאיום טילי נ"ט מכיוון הגבול הירדני.

אותם שני שלישים מהקטע החשוף שרכבת ישראל התחייבה למגן, כבר מוגנו על ידה. נותרה רק המסילה על הגשר, שלטענת אנשי הרכבת, מיגונה אמור להיעשות על ידי משרד הביטחון. את המסילה שעל הגשר ניתן למגן או באמצעים טכנולוגיים מתקדמים העומדים לרשות מערכת הביטחון, או בשיטת "ההגנה הירוקה" שבה מוגנה המסילה שעל הסוללה. הקמת שתי סוללות של עצים עם אפשרות להוספת רשת מגן ביניהם, אמורה להספיק כדי להסתיר את הגשר מנקודת האיום בירי טילים. עלות המיגון נאמדת ב־04 מיליון שקלים, הפתרון קיים אבל המיגון טרם בוצע, וכעת בכל מצב חירום, קו של עשרות קילומטרים מושבת בגלל גשר אחד.

מעניין לציין שבניגוד למסילה, תחנת הרכבת בשדרות דווקא ממוגנת היטב נגד ירי. למבנה של התחנה ולרציפים נבנה גג מסיבי מבטון בעובי של כחצי מטר. השאלה היא מה מועילה תחנת רכבת ממוגנת, כאשר המסילה שמובילה אליה אינה ממוגנת. מכיוון שבכל הסלמה ביטחונית הקו לשדרות נסגר, התחנה הממוגנת ממילא מושבתת. אגב, קטע כביש העובר לרגלי הגשר החשוף של הרכבת, דווקא כן זכה למיגון של חומת בטון לפני כשלוש שנים. זה קרה לאחר שבמאי 2019 נורה אל הכביש הזה טיל נ"ט, פגע ברכב והרג את משה פדר ז"ל, שהיה בדרכו למקום עבודתו בקיבוץ ארז הסמוך.

לאחר מבצע צוק איתן בדק משרד מבקר המדינה היבטים בתפקוד גופי התחבורה בעת הלחימה. בדו"ח המבקר, שפורסם באביב ,2015 נכתב שעל פי עמדת מנכ"ל משרד הביטחון מיוני ,2014 קו הרכבת הוקם ללא מימוש המלצות המענה הבטחוני כפי שהנחה צה"ל את רכבת ישראל. הדו"ח מאשר שגם לאחר פתיחת הקו, הסיכומים והתיאומים בין רכבת ישראל למערכת הביטחון לא הוצאו לפועל במלואם, בין השאר עקב המחלוקת ביניהן בנוגע לגורם שיממן זאת. בהמלצות הדו"ח נקבע כי "על משרד הביטחון, צה"ל, משרד התחבורה ורכבת ישראל לממש ללא דיחוי את פתרונות המיגון שהציעה ואישרה מערכת הביטחון, זאת כדי לאפשר תפעול רציף של הרכבת וכדי למנוע את האפשרות להתרחשותו של אירוע שעלול לגרום לנפגעים רבים". מאז פרסום הדו"ח עברו למעלה משבע שנים. הגשר עדיין חשוף.

ברכבת ישראל טענו השבוע שהנושא מצוי באחריות משרד התחבורה ומשרד הביטחון. ממשרד התחבורה נמסר כי המשרד השלים, באמצעות רכבת ישראל, "את כלל הפעולות בתחומי אחריותו בין השאר באמצעות הצבת סוללת עפר וייעור. ככל שמשרד הביטחון ימצא פתרון טכנולוגי או הנדסי למיגון הגשר - הוא יבצע אותו". במשרד הביטחון בחרו שלא להגיב לדברים.

מדובר בקטע שעלות מיגונו מסתכמת ב־04 מיליון שקלים בלבד, כסף קטן במונחים של משרד הביטחון

מאז מבצע שומר החומות מסתובבים אנשי פיקוד הדרום בתחושה של חוסר הבנה: מדוע הציבור בישראל והתקשורת משדרים תחושת חמיצות. מבחינת אנשי הפיקוד המבצע היה מוצלח, חוסלו בו שדרות הפיקוד של ארגוני הטרור ברצועת עזה, נמנעו מהאויב הישגים מבצעיים והושמדו יכולות טרור רבות - כולל רשת מנהרות אדירה של עשרות קילומטרים. ובכל זאת, הציבור לא מרוצה.

השבוע, אחרי שסיכמו את מבצע "עלות השחר", הבין מפקד פיקוד הדרום אלוף אליעזר טולדנו שיש לדבר בקול על הפער הזה בין תחושת הלוחמים לקולות בציבור ובתקשורת. מול אנשי פיקוד הדרום שהשתתפו במבצע, אמר טולדנו בצורה ברורה: "עמדתם ביעדים שהטלנו עליכם, ומבחינתי זו ההצלחה. המפתח להצלחה הוא לוחמים ולוחמות, חיילים וחיילות, נגדים ונגדות, קצינים וקצינות עם רוח לחימה ועם נכונות להילחם כדי שרמת הביטחון תהיה גבוהה". טולדנו רצה להבהיר לפקודיו שבניגוד לרוח הקרירה שנושבת מהרשתות החברתיות, העבודה שלהם לא תסולא בפז. לציבור הרחב הבהיר: "אנחנו מוכנים להתחיל מהתחלה עוד דקה. אני מגבה כל אחד ואחת מכם בתאי התקיפה כי עשיתם עבודה בלתי רגילה. אני גאה בכם".

טולדנו איש פיקח. הוא יודע בדיוק איך נראה התפר המטושטש בין צבא לחברה, ומבין שהביקורת שנשמעת חייבת לקבל מענה, גם אם אינה נכונה ונובעת מפערי הסברה. ייתכן שהדרך הטובה ביותר לראות את הדברים מהעיניים של צה"ל נמצאת בבסיס פיקוד הדרום. מעט אחרי הכניסה ממוקם "מרכז האש" הפיקודי. הוא פועל שנים רבות, ובשגרה הוא אחראי לכל תגובה של צה"ל על כל רקטה, בלון

תבערה או פלסטיני שמגיע לגדר. ביקרתי שם כמה פעמים. במבט ראשון, זהו חדר פשוט מלא מסכים ומכשירי טלפון מוצפנים. בחדרים הסמוכים יושבים צוותים שונים, כל אחד והמשימה שלו. משם מנהלים מבצע צבאי.

"התכלית של מרכז האש היא לפגוע ולהשמיד אויב", מבהיר סא"ל ע', סגן מפקד מרכז האש, יומיים לאחר סיום המבצע. "מרכז האש מורכב מאנשי מודיעין שאנחנו עובדים איתם באופן צמוד, יש פה נציגים של חיל האוויר, חיל הים, תותחנים ועוד גופי מודיעין צבאיים ואחרים. המשימה הראשונה היא יצירת שפה משותפת, והשנייה היא להפוך את הפעילות למדויקת, אפקטיבית וקטלנית. מרכז האש קיים הרבה שנים, וכל לחימה לימדה אותנו המון דברים. הפקנו לקחים מגוונים מכל מבצע, ובשנים האחרונות נעשו כאן שינויים והתאמות מול האיום מרצועת עזה במטרה לתת את המענה הטוב ביותר. המרכז עבר מהפכה בשנת ,2019 כוח האדם הוגדל והוכנסו שיפורים ביכולות ובפעולה המבצעית. זה הרגע שהמרכז הפך לכלי המרכזי של פיקוד הדרום בלחימה מול עזה. למפקד הפיקוד יש כמה כלים להתמודד עם עזה, ומרכז האש הוא כלי למימוש ההחלטות".

בשגרה, המרכז עוסק בהכנות למערכה עתידית ובשימור המוכנות לכל תרחיש. הוא נועד לתת מענה לניסיון חדירה שדורש מענה התקפי, לירי רקטה של ארגונים סוררים שמצריך תקיפת־תגובה, ובעיקר לתכנון וחידוש של הפעלת האש. כתיבת תוכניות היא חלק מרכזי מן העשייה, כאשר בזמן אמת הן הופכות לפקודת מבצע המאפשרת לספק מענה לכל תרחיש. מאז מבצע שומר החומות שינה טולדנו את התפיסה והגדיר את איום התגובה הצה"לית ככזה שאפשר להוציא אותו אל הפועל ולא רק "לזרוק" אותו בהודעות דובר צה"ל. זהו "איום צבאי אמין" - כזה שאתה מנופף בו ויכול גם לממש אותו ברגע. כאן, בחדרים עמוסי המסכים, מרכזים את כל הכלים של צה"ל לפעולה.

מגינים על הבית

"חלוקת הקשב במרכז התקיפה נועדה לספק מידע להגנה ולייצר נוהל קרב תוך כדי ניהול קרב", מסביר סא"ל ע'. "המטרה היא לקבל את התמונה המלאה ביותר בזמן פעולה, ומתוך המסכים – שבהם צופים אנשים מכל החילות בצה"ל - לספק במהירות מטרה מדויקת ולהוציא את התקיפה אל הפועל". בחירת האנשים לשירות במרכז הייתה מדוקדקת, אומר סא"ל ע'. "אלו אנשים שעובדים לילות כימים במשימה אחת ברורה: הגנה על הבית. רוב האנשים כאן הם תושבי הדרום - גם כדי לאייש אותו במהירות וגם כדי לאפשר לאנשים לשרת ליד הבית. ויש גם אנשי מילואים, שחיים את הנעשה במרכז האש בשגרה כמעט כמו בחירום".

מה אתם עושים בשגרה?

"מרכז האש תמיד ערוך, וברגע שמגיע מידע או התרעה נכנסים לדריכות. במבצע עלות השחר נדרכנו ביום שני שעבר, עם ידיעה קונקרטית שהג'יהאד האסלאמי נערך להוציא פיגוע. כאן מתחיל תהליך עבודה, מעבים את מרכז האש וממקדים את תשומת הלב למידע הספציפי. משימה ראשונה היא הנעת המערכת והאצת התוכניות. התוכנית כתובה אבל הופכת לפקודת מבצע. נערכים ומקבלים מהדרג המדיני חלון זמן להיערך. התחלנו לפרק את כל הפרטים שיש לנו, להעמיד צוותי תכנון ואפילו לגייס מילואים במטרה לחזק כמה שרירים שנצטרך בהמשך. היינו מוכנים להגיב לכל התפתחות, כמו איום הירי שהיה בשלב הזה. הכוחות בשטח היו בכוננות, והבנו שבכל רגע האירוע יכול להתפתח. במקביל, הכנו את המרכז למבצע".

בשלב הזה הציבור יודע שיש התרעה לפיגוע ושסוגרים צירים, אבל אתם נערכים למשהו אחר. ידעתם בדיוק ְלמה?

"מבחינת הציבור, הסיפור באותם רגעים היה הגנה מפני איום של פיגוע. אבל אצלנו ידעו שנערכים למבצע. כמובן

לא כל אחד ידע כל דבר, הפרדנו רשויות בתוך מרכז האש כדי שהקשב יחולק נכון. בסוף, כדי להתכונן לביצוע לא צריך לדעת את כל הפרטים, אבל צריך לדעת מספיק כדי להכין את הפעולה לביצוע. אני מכיר את התוכנית המלאה וחי במתח שקיים לצד האתגר הפיקודי, מה אני רוצה להראות לפקודים שלי. תמיד יש שאלות מה יקרה אם יבוטל המבצע, אם נופעל או אם חלילה ישתבש משהו, וחלק מתפקידי הוא לענות על השאלות הללו. זה אירוע יוצא דופן ומותח, אבל המקצועיות והרצון להצליח ולהיות הכי טובים גוברים על כל סימני השאלה. אתה מנסה להיות מאוד תכליתי, מקצועי, לזכור מה היעדים ואיך מסיימים הכי טוב".

ביום רביעי בלילה מתקבלת החלטה שאין דרך חזרה. קח אותי לרגע הזה.

"בנקודה הזו אנחנו מבינים שהמבצע יצא לדרך, מתיישבים בכיסאות המבצעיים ועושים חידודים אחרונים. אתה שואל את עצמך אם הכול בסדר, אם נוהל הקרב טוב, אם ירדנו לכל הפרטים ואם יש משהו נוסף שאפשר לדייק בו. מוטל עלינו לנהל את שטח הפעולה בכל ההיבטים. צריך גם לשחרר מדי פעם אנשים לנוח; האנשים פה מבוגרים ובעלי ניסיון, ואנחנו יודעים מה כל אחד מסוגל ומתי הוא צריך את הרגע שלו. ברגע שהעסק נדרך נכנסים למֹוד מבצעי, עם משמרות מסודרות שלכל אחד יש תפקיד בהן. המוכנות הייתה גבוהה, וביום שישי הגענו לשיא הדריכות והבנו שזה עומד לקרות".

המבצע מתחיל במכת פתע קטלנית, ואתה יודע שההצלחה שלה תשליך על כל המבצע.

"נכון. הסיכול הראשון יוצא ממרכז האש של חיל האוויר, וכולנו רואים את כל האירוע. הכול מתוח כמו קפיץ, ואנחנו מחכים לרגע שבו המודיעין אומר לנו 'צאו לדרך'. ברגע שהחיסול הראשון יוצא לפועל אנחנו

אריאל שנבל

he-il

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281968906465138

Israel Hayom