הכניסה למשרדו של חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר, נשיא בית הדין של הליכוד, משרה ניחוח נוסטלגי שעולה מהתמונות המעטרות את הקירות. דיוקן ענקי של ז'בוטינסקי מביט מלמעלה, ראובן ריבלין, אריאל שרון, משה קצב, בני בגין, דוד לוי, בני אלון – אלה הם רק חלק מהדמויות המיתולוגיות המונצחות שם, לצד אירועים שונים לאורך השנים כמו טקס חתימת אמנת הליכוד, ותקיעת יתד בראס אל־עמוד. ככל שהשיחה מתארכת, העבר נשכח והמתח לקראת הפריימריז גובר. האזעקות בדרום פסקו לפי שעה. על כל צרה שלא תבוא, קליינר מוודא בטלפון את קיומן מחרתיים של הבחירות המקדימות בליכוד, עם סיומו של מבצע "עלות השחר".

מאז ההכרזה על יציאה לבחירות, קליינר ממלא תפקיד מכריע בבחירות הפנימיות בליכוד, שנערכו שלשום. הוא מעורב היטב בנעשה במפלגה, ויש לו כוח רב מתוקף סמכותו להכריע בסוגיות תקנוניות. בהינף קולמוס הוא יכול לאשר או לפסול מועמד שמבקש לפלס את דרכו לכנסת הבאה. יעידו על כך הטלפונים מחברי הכנסת - מהבכירים ביותר ועד המועמדים החדשים - שמפריעים את הריאיון בלשכתו ברמת־גן. לאחד הוא אומר "אתה יכול לצאת בחמישייה ואפילו בראשון", ולאחר הוא משיב: "לא מוחקים אתכם".

איך קורה שגם ימים בודדים לפני מועד הבחירות, עדיין לא היה ברור מי המתמודדים?

"הבחירות האלה מתקיימות בתקופה קצרה מאוד, ובליכוד לא עושים בחירות־דמה באינטרנט אלא הכול קלפיות, אנשים מצביעים, צריך לשנע 130 אלף איש. אנחנו מפלגה תוססת. אנשים ערערו לוועדת הבחירות, לבית המשפט ולבית הדין, כמו מפלגה דמוקרטית מתפקדת. אבל בסך הכול כולם יודעים מי המועמדים, והמועמדים יודעים שהם מועמדים. זה התעכב מכיוון שהיו עוד שניים־שלושה אנשים שעמדו להכרעה משפטית, או כי אנשים פנו לבית המשפט".

"תמיד יש מידה מסוימת של מעורבות לגבי מועמדים, אבל לא הייתי אומר שלנתניהו יש מעורבות מסיבית. הוא גם לא יכול להרשות לעצמו. בסופו של דבר הוא צריך לחיות עם מי שייבחר, ואף פעם לא נבחר בדיוק מי שהוא רוצה. את יודעת, יש נטייה לפרסם שמועות.

"לדוגמה, בעניין של המחוזות (ראו בהמשך; ע"ג) מוצג כאילו בית הדין נענה לפנייה של נתניהו. זה לא נכון, נתניהו לא היה בכיוון. לא שהוא לא רצה בזה או שהוא לא שמח כשזה קרה, אבל הוא אפילו לא ידע על העתירה של הפעילים מירושלים. הוא לא האמין בזה ולא נתן לזה סיכוי, והוא הופתע שבית הדין קיבל את הערעור שלהם".

אתה זוכר מהעבר את נתניהו מתערב כך בבחירות פנימיות?

"כן, בכל מערכת בחירות בעבר אמרו שהפעם הוא מתערב יותר מאי פעם. האפשרויות שלו להתערב מוגבלות מאד, מכיוון שכל התערבות שלו היא בחתימה גבוהה, כולם יידעו ממנה וזה יעורר כעסים, כי כשיש עשרה מועמדים ואתה תומך רק באחד, מה שיוצא מזה הוא תשעה אנשים ממורמרים וכפוי טובה אחד".

מאז שנת ,1975 קליינר, בן 74 כיום, מעורב בקלחת הפוליטית הישראלית. הוא נבחר לכנסת לראשונה בגיל ,34 במסגרת רשימת הליכוד. כשדוד לוי הקים את מפלגת גשר הוא הצטרף אליו ונכנס שוב לכנסת במסגרת איחוד הרשימות עם הליכוד בבחירות .1996 לקראת הבחירות הבאות, ,1999־ב הקים יחד עם בני בגין את תנועת חרות, שהשתלבה במסגרת האיחוד הלאומי. לקראת בחירות 2003 חבר לידידו ברוך מרזל, אך רשימתם נותרה מחוץ לכנסת. במהלך השנים הפך לפעיל בולט במסע לשחרור יונתן פולארד מהכלא בארה"ב.

קליינר מחזיק בתפקיד נשיא בית הדין בליכוד קרוב לעשור. לא מעט שעות העביר בלשכתו שבמבנה מצודת

על התמודדות גלעד שרון: "בניגוד לאחרים שהופתעתי מתמיכתם בהתנתקות, לו לפחות הייתה סיבה טובה - כיבוד אב ואם" של המפלגה, ושבה ופסלה את לניאדו.

איך ייתכן שאין בליכוד סעיף הפוסל התמודדות של אנשים שהורשעו בעבירות שונות?

"זה בדיוק הפוך, סעיף 20 לחוקה קובע שמי שעבר עבירה של קלון לא יוכל לקבל ייצוג בתנועה. השאלה היא אם הסעיף הזה תקף; יש במדינת ישראל גם חוק שנקרא 'המרשם הפלילי ותקנת השבים' שהעביר ניסן סלומינסקי ,2015־ב ונכנס לתוקף ב־21 ביולי ,2022 שאומר שאחרי שבע שנים העבירה מתיישנת ואדם שעשה אותה יכול להתמודד לכנסת. לא חייבים לבחור בו".

"מה זה אומר על המפלגה?! עם ישראל בחר את יפתח לשופט, מה זה אומר עליו? שמעת על ריש לקיש? ביהדות יש לאדם שריצה את עונשו ועבר תקופת צינון מסוימת, אפשרות לשוב ולהתמודד. כל אדם יכול לכפר על מעשיו, להיטהר, להשתנות ולנקות את עצמו. זה שאדם עשה מעשה משוגע בזמן מסוים, במשבר מסוים, וחי שנים רבות כצדיק - גם אז אסור לו להתמודד? מי שאומר לא, שלא יצביע בשבילו".

אתה יכול להבין את הלחץ של נתניהו בנושא?

"כן, הוא חשב שזה מזיק לו בבחירות. גם בעניין הזה אני חלוק עליו, היינו יכולים לעשות מהלימון הזה לימונדה. הוא חשב שאי אפשר יהיה להסביר את זה, שהכותרת בתקשורת תהיה 'הליכוד בחר עבריין לכנסת'. לניאדו היה זוכה בגלל שהוא שיקם את עצמו,

הם נבנים בן־לילה, בשיטה אחידה ובעיצוב זהה, וכמובן ללא היתר: צריחי המסגדים שצצים לאחרונה בזה אחר זה באזור הפזורה בנגב ובדרום הר חברון, במימונו של שייח' אנטי־ישראלי, נועדו להעמיק את ההזדהות והרציפות הגיאוגרפית של הבדואים עם הפלסטינים ביהודה ושומרון

בתחילת השבוע גילו תושבי היישובים בהר חברון ששכניהם הערבים, הדרים בנקודת יישוב לא חוקית על שטחי אש של הצבא, התחדשו בצריח של מסגד: עמוד גבוה ולבן, מעוטר בעיצוב דמוי־לֵבנים, ובראשו כיפה מחודדת בצבע ירוק. הנקודה, המכונה חאשם אל־קארם, זכתה כעת לצריח גבוה ובולט, נוסף על כל המבנים הלא־חוקיים. אלא שהסיפור כאן איננו עוד בנייה עבריינית.

המסגד שהוקם בן־לילה זהה באופן בנייתו, צורתו וצבעיו למסגד שנבנה לפני פחות מחודש, גם הוא בן־לילה, בנקודה סמוכה לחאשם אל־קארם, יישוב לא חוקי המכונה קדירת כעאבנה, השוכן על שטח אש 918 בדרום הר חברון. שני הצריחים זהים לשורת צריחים שנבנו מעל או בסמוך למסגדים בפזורה הבדואית בחודשים האחרונים. כולם בתוך לילה אחד, כולם ללא אישורים.

המסגד הראשון שזוהה נבנה בדצמבר ,2021 בקדיירת א־צאנע, צמוד לכביש ,80 אזור שיושבים בו אנשי שבט אבו־ג'ודא. אחריו אותר מסגד זהה בחודש מרץ האחרון במולדה, מקום משכנם של אנשי שבט אל־אטרש. חודש לאחר מכן הוקם צריח זהה באום־בטין, שבו יושבים אנשי שבט אבו־כף, ובאותו חודש נבנה צריח זהה גם באבו־זקיקה. באותם ימים הוקמו המסגד החמישי באבו־טראש, והשישי והשביעי בדרום הר חברון, כאמור.

אנשי תנועת רגבים, העוקבים אחר בניית הצריחים ומתעדים אותה, מכנים את התופעה מבצע "חומה ומסגד", על משקל "חומה ומגדל". בחודש שעבר הם תיעדו גם שב"חים שנכנסו מיהודה ושומרון לאזור הנגב, ומצאו מסתור באחד המסגדים הללו.

הנחת היסוד שמלווה כנראה את הבנייה הזו, היא שככל שיהיה ברור ומוחצן יותר כי המבנה הבלתי חוקי משמש כבית תפילה, כך תתעכב האכיפה בעניינו. הדמיון הרב של הצריחים זה לזה, והעובדה שהם מוקמים באותה זריזות ואף מחוזקים אל הקרקע או אל המבנה שהם מתבססים עליו באותן שיטות, העלתה השערה כי כולם מגיעים מאותו מקור. ממעקב שערכו אנשי אתר "הקול היהודי", עלה כי מי שתרם את צריחי המסגדים או לפחות את חלקם הוא השייח' עלי סולימאן אבו־סבית. פוסטים שונים בפייסבוק משבחים אותו ומודים לו על תרומתו, וגם הוא עצמו העלה לרשת החברתית תמונות שבהן נראים המסגדים המדוברים.

"זהו הצריח של מסגד אל־רדואן בתל־ערד, שנתרם על ידי השייח' אבו־סבית המכובד, הטוב והאמיץ שאינו מפחד לומר את האמת. שאללה יברך אותו", כתב בפייסבוק נאיף אל־עמור, איש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, לאחר בניית הצריח בתל־ערד. בעקבות בניית המסגד בדקייקה העלה אבו־סבית בעצמו פוסט ובו תמונת הצריח, וכתב: "עוד נקודת ציון של האסלאם בנגב. שאללה שיברך את חברת המנופים שנתרמה לעניין".

מפרסומיו ברשתות החברתיות עולה כי השייח' אבוסבית אינו בוחל באמירות קיצוניות ובהן דברי שבח והלל לירי הטילים על ישראל מרצועת עזה בתקופת שומר החומות, תמיכה במתפרעים המוסלמים בהר הבית, ובפרסומים המבזים את כוחות הביטחון. רק בשבוע שעבר הוא העלה פוסט שבו קרא לשחרר את כרים ומאהר יונס, חוטפיו ורוצחיו של החייל אברהם ברומברג ז"ל בשנת .1980 "אללה, שחרר את משפחותיהם, שחרר אותם, שחרר את ייסוריהם ואת ייסורי כל המדוכאים בקרב בני עמנו. שלושים ותשע שנים והם עדיין בכלא", כתב אבו־סבית.

במהלך מבצע שומר החומות הביע הפילנתרופ המהולל את תקוותו ש"טילים מעזה ירדו כמו גשם על המדינה שאנחנו נלחמים נגדה". באותם ימים אף שיבח את הפורעים הערבים שביצעו לינצ'ים והזיקו לרכוש יהודי ברחבי הארץ, וכתב: "מהומות מצפון לדרום, התמונה מדברת בעד עצמה". בפרסום אחר התפייט: "מכל הר, מישור ועמק יצוצו דור הנכבדים, הגיבורים והחופשיים. דור מגיני אל־אקצה, אהובינו מהמשולש, הגליל ופלסטין. כולם פלסטינים ללא יוצא מן הכלל, לא מופרדים בגבולות גיאוגרפיים, נשק או צבא, מאוחדים סביב הנכבה שבעזרת אללה תחלוף בקרוב".

אבו סבית, יליד חורה, מתגורר כיום באזור צומת שוקת. בעבר הייתה בבעלותו חברת כוח אדם בשם "סראיה". בפוסטים שכתב הוא מגדיר עצמו כמי שאינו מזדהה לא עם הפלג הדרומי ולא עם הצפוני אלא עם "התנועה האסלאמית" שלפני הפילוג. הוא תוקף בחריפות ובעקביות את חד"ש, ובבחירות האחרונות קרא להצביע לרע"ם.

אלחנן גרונר, תחקירן הקול היהודי שסייע בהבאת פרטיו של אבו־סבית, אומר כי "החיבור הרעיוני והאורבני של הנגב והר חברון מתבצע כבר שנים מתחת לאף של הרשויות בישראל, והתפוצץ בנגב בזמן פרעות תשפ"א. אותו עלי אבו־סבית הסית בזמן שומר החומות ומעודד את הפורעים, אך נראה שאיש לא מיצה איתו את הדין. עלינו להסתכל על התמונה הרחבה, ולהבין שלפתחנו בעיה אסטרטגית".

תעוזה גוברת

תופעת הבנייה העבריינית ברחבי הנגב ראויה לטיפול בפני עצמה, אך בבניית הצריחים הללו יש מסר נוסף: יצירת ציר מחבר, באופן פיזי וסמלי, בין הפלסטינים בנפת חברון, הבדואים בפזורה הדרומית והפלסטינים ברצועת עזה. מטרה נוספת היא חיזוק מגמות האסלאמיזציה בקרב החברה הבדואית, הנחשבת לשמרנית פחות מהמוסלמים הפלסטינים האדוקים. בניית מסגדים בעלי עיצוב זהה מסייעת להטמעת מסרים אלה.