מקור ראשון

טיפ לשליח

כשהקיבעון של בית הדין לעבודה פוגש את “כלכלת החלטורה" המודרנית בדמות שליחי וולט – כולם מפסידים. וגם: איך קרה שכל מכונית שמינית בישראל נושאת תו נכה?

עטרה גרמן

בין שלל המוצרים שמתייקרים לאחרונה בקצב מואץ, התבשרנו השבוע על עוד שירות שבקרוב עלול לעלות לנו יותר: משלוחי המזון. בית הדין האזורי לעבודה בתל־אביב אישר לדון בתביעה ייצוגית של שליח וולט לשעבר נגד החברה, שטען כי היה שכיר של החברה ולא עצמאי, ולפיכך מגיעות לו זכויות סוציאליות. רבים מאיתנו הספיקו להכיר את השליחים שמשייטים לאחרונה בערים הגדולות על קורקינט או אופניים חשמליים עם הארגזים התכולים, נושאים עימם מנות חמות מהמסעדות השונות אל הצרכן הרעב בבית. גם אם באופן אישי איננו צרכנים נלהבים של האוכל הממונע, הפסיקה הזו צריכה לעניין אותנו משום שהמגמה שהיא מבטאת נוגעת בכמה שאלות עקרוניות, ועשויה להגיע בסופו של דבר לכיס של כולנו.

לכאורה, וולט היא סיפור הצלחה ענק. תוך פחות מארבע שנים הצליחה החברה שנוסדה בפינלנד לגייס בישראל צבא של כ־21 אלף שליחים. בחסות סגרי הקורונה פרחו אפליקציות משלוחי המזון, והמוני צעירים העדיפו להתפרנס כשליחים. הם בחרו להרוויח שכר שבקלות מגיע לכשמונים שקלים לשעה ולמשכורת חודשית של 11־10 אלף שקלים ואף יותר, במקום לעבוד במשמרות כמלצרים או מוקדנים טלפוניים. כך נוצר מצד אחד מחסור בעובדים בענף נותניהשירותים שלאחר הקורונה, ומצד שני תור ענק של ממתינים להיות שליחים בוולט. לטענת החברה, בתור הזה ממתינים לא פחות מ־52 אלף איש.

כל אלה צובאים על שעריה של וולט למרות החיסרון הגדול במודל ההעסקה שלה – השליחים שלה הם פרילנסרים או עובדי קבלן, לא שכירים. החברה שולחת את המועמדים לפתוח תיק עוסק עצמאי במס הכנסה ובמע"מ, ומחתימה אותם מראש על כך שלא מתקיימים ביניהם יחסי מעסיק־עובד. משכך היא לא מחויבת לספק להם זכויות סוציאליות, כמו פנסיה, ימי מחלה או הוצאות נסיעה.

הרעיון הבסיסי של וולט ושל חברות אחרות בשוק, דוגמת “תן ביס" ו"יאנגו" (חברת מוניות שנכנסה אף היא לעסקי משלוחי המזון), הוא שבמקום שכל פיצרייה או דוכן שווארמה יעסיקו שליחים משלהם, החברה מגייסת קבוצה גדולה מאוד של שליחים, והאלגוריתם שהיא פיתחה משדך בין השליחים ובין מסעדה שקיבלה הזמנה מלקוח, ועושה זאת בצורה יעילה, מהירה וזולה. אם תרצו, האלגוריתם הזה הוא הבוס הווירטואלי של אלפי השליחים. הם מקבלים תנאי גמישות לקבוע לעצמם מתי יעבדו וכמה, והוא רק מבצע את התיווך, באופן דומה לרעיון שמאחורי המוניות השיתופיות של אובר, ליפט, או גט טקסי. אלא שהשבוע פגשה הטכנולוגיה המתקדמת הזו את המוסד המאובן ששמו “בית הדין האזורי לעבודה".

בקליפת אגוז: שליח וולט בשם גולן חזנוביץ’ הגיש תביעה ייצוגית נגד החברה בטענה שבינו ובינה התקיימו לאמיתו של דבר יחסים מהותיים של עובד־מעביד, ודרש לקבל מוולט זכויות סוציאליות עבור כל השליחים שלה, בהיקף של כ־42 מיליון שקלים. ההרכב, בראשות השופטת אריאלה גילצר־כץ, הנפיק מסמך של 60 עמודים שמאשר את התביעה הייצוגית ומצדד לכל אורכו בעותר, כך שלא נותר הרבה מקום לדמיון מה תהיה הפסיקה בסוף התהליך. “קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי התקיימו יחסי עבודה", הצהיר בית הדין, וטען כי “ללא השליחים אין לוולט זכות קיום". בחברה כבר הודיעו שיערערו נגד ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, אבל בכל מקרה, המשמעויות לשוק הן דרמטיות.

החוק הקיים איננו מתייחס באופן ישיר למודל ההעסקה של העידן החדש, כך שברור שהחברה פועלת כאן בערפל מסוים. אז זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל, כי שמה נמצאים הפרטים הקטנים.

מי נהנה משיטת ההעסקה של וולט? השליחים ודאי נהנים, והדבר מתבטא ברשימת ההמתנה ואפילו בפסק הדין. אותו חזנוביץ’ הרוויח בחודש מאי ,2020 על פי דבריו, 11,540 שקלים עבור 158 שעות עבודה. לא רע. בעלי המסעדות? נהרו לוולט בהמוניהם. אנחנו הלקוחות? נהנים בהחלט לקבל שירות מהיר יותר במחיר זול יותר. מנהלי ובעלי וולט? נהנים מהכנסות של מיליארדים, ואין צורך לדאוג להם. אז מי נפגע?

עושה רושם שהשופטת שכחה שאין ארוחות חינם. מילולית, במקרה דנן. מה יקרה אם היא תבטל את מודל ההעסקה של וולט? קל לדמיין. החברה תוכל לקבוע לשליחים שלה את ימי ושעות העבודה, לאסור עליהם לעבוד בעבודה נוספת, לקבוע את כלי התחבורה שלהם, וכמובן – שכרם הגולמי יופחת, כדי לממן את עלות הזכויות הסוציאליות. העלות תתגלגל אל העובדים, אל המסעדות וכמובן אלינו הצרכנים. כולם מפסידים. ומי ירוויח?

נראה שהשופטת גילצר־כץ סבורה שהצדק והמוסר ירוויחו, גם אם הצדדים בעסקה יצטרכו לשלם מכיסם עוד כמה שקלים. חזנוביץ’ ועורכי דינו טוענים, בין השאר, שחיילים, סטודנטים ועובדים זרים הם אוכלוסיות ש"אין להן, על פיו רוב, עסק עצמאי, ומדובר בניצול מצבם של אותם אנשים המבקשים לעבוד כשליחים". בקיצור, פטרנליזם במיטבו. וולט מציעה מודל העסקה שמצא חן בעיני אלפי אנשים בגירים ובעלי דעת, אבל בית הדין לעבודה ימנה את עצמו למחנך שלהם, ויקבע להם אם הם מספיק אחראים כדי לחסוך בעצמם או לחתום על חוזים.

וולט מציעה מודל העסקה שמצא חן בעיני אלפי אנשים בגירים, אבל בית הדין לעבודה רוצה לחנך אותם ולקבוע להם אם הם מספיק אחראים לחתום בעצמם על חוזים

פטרונות יומרנית

מודל ההעסקה החדש הזה, של פלטפורמה דיגיטלית שמחברת בין פרילנסרים ללקוחות, איננו מיוחד רק לוולט. הוא זכה בעולם לכינוי ‪The gig‬ ,economy או בתרגום העברי הקלוקל־משהו: כלכלת החלטורה. זה בדיוק המצב של נותני השירותים השונים בפייבר ושל נהגי המוניות באובר, והתופעה הזאת גדלה בקצב מואץ בכל העולם. האיחוד האירופי העריך לאחרונה שבתחומו פועלים כ־82 מיליון עובדי חלטורה שכאלה, ובמדינות רבות מתלבטים כיצד בדיוק לקטלג את מודל ההעסקה הזה.

בבריטניה, למשל, פסק בית המשפט העליון לפני כשנה שנהגי אובר צריכים להיות מוכרים כמועסקים בחברה, ובבת אחת עשרות־אלפי אנשים הפכו מעצמאים לשכירים. כצפוי, מתנגדי וולט בארץ מנופפים בדוגמה

@ ביטוי בהתערבות בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית, כאשר מצד אחד מאפשרים לחנין זועבי ולאנשי הרשימה המשותפת להתמודד, ומצד שני לא מאפשרים למיכאל בן־ארי ולברוך מרזל שהם ציונים טובים ומסורים ואוהבי ישראל ולא גזענים".

איך היית מגדיר את התנהלות משפט נתניהו?

"אני מכיר את הנושא היטב כמשפטן. המשפט הזה לידתו בחטא, והוא עשה עוול גדול לא רק לבנימין נתניהו אלא למדינת ישראל כולה. ישראל הגיעה בעשר השנים האחרונות להישגים גדולים ועשתה קפיצת דרך מדהימה במעמדה הבינלאומי והכלכלי, אבל יכולנו להגיע רחוק הרבה יותר אם לא התקלה הנוראה הזאת, שיום אחד עוד יכתבו עליה מחקרים וספרים".

קליינר מספק הסבר מעניין לגישתו של היועמ"ש לשעבר. "מנדלבליט אהב את נתניהו, העריץ אותו, ומרוב שהוא העריך אותו הוא טעה בעניין כתבי האישום. מנדלבליט הוא איש מאוד הגון, ובגלל אהבתו לנתניהו הוא כל הזמן חשש שהוא מטה את הדין לטובתו. לכן הוא הלך איתו לחומרה. אדם אחר היה בוודאי ניטרלי ולא מגיש נגדו כתבי אישום".

בשלב הזה קליינר מפתיע בעמדתו על מועמדותו של גלעד שרון, בנו של אריאל שרון, אדריכל העקירה מגוש קטיף. "מכירה את הדבר הזה?" הוא מציג את הצמיד הכתום הדהוי, זכר למחאה נגד ההתנתקות, שהשבוע מלאו לה 17 שנה. "יש כאלה שאומרים שיענדו את זה עד שכל האנשים מגוש קטיף יפוצו. אני לא אוריד את הצמיד עד שיהודים יחזרו לגור בגוש קטיף. ואחרי זה, אני חושב שגלעד שרון הוא לא היחיד שתמך בפינוי באותה עת, ובניגוד לאחרים שדי הופתעתי מעמדתם ולא אזכיר שמות, לו לפחות הייתה סיבה טובה - כיבוד אב ואם זו מצווה חשובה ביהדות. בדרך כלל העמדות שלו היו הכי ימניות במשפחה, ואני חושב שהוא אדם מאוד מוכשר שיתרום לליכוד. אני לא חושב שצריך היה למנוע ממנו להתמודד. מבחינה משפטית היה צריך לתת לו להתמודד כבר לפני שלוש שנים, במסגרת אישור קיצור הפז"ם שנתניהו סירב להעניק לו ובית הדין התכוון להתיר".

איך אתה רואה את היחס הליכודי לאיילת שקד?

"אני גדלתי בתנועת החירות שהייתה מיעוט מול שלטון מפא"י, ואהבתי להיות מיעוט נגד הרוב. אצל איילת, רוב האנשים כועסים עליה אפילו יותר מאשר כועסים על בנט. אני בין הבודדים שמאמינים לה. אני חושב שהיא באמת רצתה להקים ממשלת ימין, ושמעתי ממנה מיד לאחר הבחירות שהיא מקווה לשכנע את סמוטריץ' בעניין רע"ם. בזמן התפקיד שלה בממשלה, היא הייתה זאת שאכפת לה מערכי הימין, בכל הנושאים הערכיים האידיאולוגיים. כרגע היא מפלגה מתחרה בבחירות, ואני מאוד מקווה שהיא תצליח ושאם היא תעבור זה ישרת את הליכוד".

יש לך קשר עם דוד לוי, שרצת איתו במפלגת גשר?

"חזק מאוד. בפתק האישי השם הראשון שסימנתי היה אורלי לוי, בגלל אבא שלה. דוד הוא לדעתי ההחמצה הכי גדולה של הפוליטיקה הישראלית בדור האחרון. הוא היה יכול להיות ראש ממשלה נפלא וכל העם היה לומד לאהוב אותו. גם כנשיא המדינה רציתי בו".

יש משהו שאתה מצטער עליו בחודשים האחרונים?

"דווקא העומס הגדול בעת האחרונה, גרם לנו לראות כמה הדמוקרטיה שלנו מתפקדת".

אריאל שנבל

he-il

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282093460516722

Israel Hayom