כמו כל דבר מעניין שקורה לי בחיים גם זה התחיל ברגע של שעמום. נתקעתי בבנק לשעה כדי לפתור בעיית נזילות קלה (אולי אם לא היו קיימים מושגים כמו "נזילות" אולי הכסף לא היה נעלם לי כל כך מהר), ובזמן ההמתנה קראתי קצת דיווחים מהמבצע בעזה, ולפתע הגיחה לעברי פרסומת למשחק שש־בש סלולרי. יאללה, משעמם, נלך על זה.

שש־בש הוא הפוקר של הישראלים. לא בגלל סגנון המשחק, אלא יותר כי כולם מנסים להסביר לעצמם שהם תותחים בשש־בש כשבעצם הם בסך הכול יודעים להטיל קוביות. שמו של המשחק, למי שלא יודע, לקוח בחציו (שש) מהשפה הפרסית ובחציו (בש) מהשפה הטורקית, ומטרתו להעביר את כל כלי המשחק שלך לפינת הלוח שלך ואז להוציא אותם לפי מספרי הקוביות. הראשון שמוציא את כל חיילי המשחק שלו מנצח וזוכה בפרס הגדול, שהוא התעמרות במפסיד.

יש כידוע כמה סוגי ניצחונות: ניצחון רגיל; מארס, שבו אתה מוציא את כל הכלים שלך לפני שהאפס ששיחק איתך הספיק להוציא אחד; וגולת הכותרת - מארס טורקי, שבו הוצאת את כל הכלים שלך כשלחסר המושג שמולך עדיין יש חיילים בבסיס שלך. לא אלאה אתכם בהיסטוריית השש־בש כי אין לי כוח להעתיק הכול מוויקיפדיה, אבל בקצרה, מקורו במצרים העתיקה וברומא. במצרים אפילו נהגו להכריע סכסוכים משפטיים בשש־בש ופעם מישהו הוצא להורג לאחר שהפסיד בדו קרב שש־בש על חייו (ייתכן שאת הקטע הזה המצאתי).

טוב לציין עכשיו שיש לי בעיית התמכרות קלה - לא לסמים או להימורים, אלא למשחקים. ברגע שאני מתחיל, אני לא כל כך יודע איך לסיים. כשהתמכרתי לבאבלס החלפתי טלפון ולא מצאתי את המשחק בחנות האפליקציות החדשה, אז עשיתי מה שכל בנאדם נורמלי היה עושה וחזרתי לטלפון הישן.

אימוג'י של ג'עברי

בכל אופן, בנק, פרסומת לשש־בש, התחלנו. הרעיון באפליקציית השש־בש הוא שאתה משחק מול כל מיני שחקנים מהעולם, ובתחילת המשחק מופיע לפניך שמו של היריב ודגל המדינה שהוא מגיע ממנה. כזכור, הכול קרה בזמן שהתעדכנתי בדיווחים מהמבצע בעזה – ואני בלי כוונה בכלל נקלעתי לסכסוך מול כל העולם המוסלמי.

היריב הראשון שעלה מולי היה עיראקי. מיד שלחתי לו אימוג'י מחייך כדי שיידע שלמרות שאנחנו מפרקים ברגעים אלה ממש את בני הדת שלו בעזה אני לא רואה בו אחראי למצב אלא אם כן ייתן לי בראש. בתגובה הוא והקוביות שלו השפילו אותי עד כדי כך שרציתי לשלוח לו תמונה של ג'עברי, אבל אין אפשרות כזאת. אחרי זה התמודדתי מול אוסטרלית חביבה, שקיבלה בראש וביקשה עוד משחק ושוב קיבלה בראש ועזבה בבושת פנים. אבל אותי פחות מרגש לנצח אזרחי מדינות שמעולם לא היה לנו סכסוך איתן. היריב השלישי היה מצרי. הודיתי לו באימוג'י על התיווך בהפסקת האש, והוא בתמורה נתן לי מארס מהדהד. בשלב מסוים היו לי כל כך הרבה כלים אצלו ששקלתי לבקש תיווך בעסקת שבויים.

לא רבים יודעים אבל ממחקר שהמצאתי אך אני מוכן להתערב על נכונותו, 95 אחוזים מהקטע בשש בש הוא לבחור נכון את הצבע של הכלים. בהתחלה שיחקתי בכלים הלבנים של ישראל הראשונה, ואז הבנתי שרק בגלל זה אני מקבל בראש מכל מיני אזרחים של ישמעאל השניה. החלפתי לשחורים, ובאמת התחלתי לתת בראש. ניצחתי בריטי מנדטורי, ונורווגי מאוסלו, ודנית אחת, אבל אז שוב האסלאם התארגן נגדי והפסדתי לכווייתי (הלכתי לגוגל לבדוק את הדגל). חטפתי גם מסורי, מלבנוני ומאפגני. מצה"ל התקשרו להגיד שאני דופק להם תודעתית את כל הישגי עלות השחר.

ואז זה קרה. הוא הופיע: האיראני.

ותודה לבורא עולם

כשראיתי את הדגל של האויבת הגדולה קצת נלחצתי. אולי באיראן הבינו שלא יצליחו לפתות אותי באמצעות נשים שוודיות בפייסבוק עם הודעות כמו "אני להכיר רוצה אותך לבוא לאיסטנבול להיפגש רוצה?", והחליטו לארגן מבצע חטיפה של רמת־גנים משועממים בני ארבעים באמצעות תחבולת שש־בש. כמעט סגרתי את המשחק אבל אז הבנתי שזה לא פתרון. אין לי שום כוונה לברוח מאיזה איראני באפליקציית שש־בש. אני ישראלי, אני פטריוט, תמיד אעמוד לצידה של מדינתי האהובה: קדימה, איראני חביב, בוא נשחק.

בדיוק כמו ההישגים שלנו עד עתה בנוגע להסכם הגרעין, גם את המשחק הזה פתחתי בביזיון עם אחד־שתיים בקוביות. פתחתי את שני הכלים שלי בבסיס שלו וחיכיתי. הוא זרק את הקוביות, ושש־חמש מהיר הבריח לו כלי אחד מאצלי. נשאתי תפילתי השמיימה ודיברתי עם בורא עולם: בבקשה, את כל חצי האי ערב שלחת לרסק אותי, תן לי את האיראני. נישקתי את הטלפון כי היו בו קוביות וזה מנהג שש־בש מופלא שעובד, ואז, כמו במטה קסם, זה התחיל.

זריקה אחר זריקה קיבלתי כל מה שרציתי. דאבלים עפו לכל עבר, וכלים של האיראני נאכלו בלי הכרה וחיכו לזמנם להיכנס ללוח בזמן שבניתי בבסיס האם משהו שהוא שילוב בין הכור בנתנז למתקן בפורדו. בשלב כלשהו הגענו לרגע המשפיל ביותר בחייו של איראני: היו לו שלושה כלים אכולים ואני הייתי כולי סגור. השלכתי את הקוביות מאחורי הגב (בטלפון, אבל הבנתם) תור אחרי תור, בזמן שהוא המתין בדירתו העלובה באיספהאן וחיכה שאפנה לו חריץ קטן להיכנס בו.

נשארו לי ארבעה כלים, שניים באחד ושניים בשתיים. לו נשאר חייל אחד למעלה שמחכה לתורו להיכנס. הקוביות אצלי, כל דאבל מייצר פה ניצחון מהסוג הרביעי, מארס כוכבים, התבוסה הגדולה ביותר שאדם יכול להנחיל ליריבו בששבש. ניערתי את הטלפון וזרקתי את הקוביות.

אני לא יודע איך ייגמר הסכם הגרעין, ואם בסופו של דבר הם יזרקו עלינו איזה ארבע פצצות אטום וישמידו את כולנו, אבל כשראיתי את הקוביות ידעתי. האיראנים כבר הפסידו.