תשמעו

סיפור, לפני כמה ימים יצאנו לצילומים של הפקה חדשה של סרט דוקומנטרי, שיום אחד בעזרת השם יצא לעולם אמן אמן אמן. יום צילום זה דבר מאוד מלחיץ, ומאוד קשה, ומאוד מאתגר, כי מה שנצליח לצלם בימים האלה – זה בדיוק מה שיהיה לנו בחדר העריכה. אלה החומרים שהסרט מורכב מהם. ומה שלא נביא – לא יהיה לנו מן הסתם. ולכן חשוב מאוד להגיע לימי הצילום מוכנים וממוקדים ורגועים ככל האפשר. בכלל, גם בלי קשר לימי צילום, חשוב להיות רגועים.

ובאחד הימים של ההפקה, כשצילמנו באיזשהו חלל גדול, עשיתי טעות, ונגעתי באיזשהו ציוד שלא היה שייך לי. והבנאדם שהציוד היה שייך לו כל כך כעס עליי כשהוא שמע שנגעתי לו בציוד, הוא התחיל לצעוק עליי ולהסביר לי כמה נורא מה שעשיתי, ואני אמרתי לו שאני מצטער, ושאני מבקש סליחה, ושאני עשיתי טעות, ושהוא לגמרי צודק, ושאני אשמח לדעת איך אפשר לעזור, והוא אמר שאין מה לעשות, והמשיך לצעוק עליי, וברגע אחד, מתוך הזעם והצעקות, הבחור הזה, שדיבר איתי, בעט פתאום באיזה דלי גדול כזה, של צבע, שהיה שם, וכשהוא בעט בדלי, הדלי נשבר! והתגלגל על הרצפה, וכל מיני חתיכות של פלסטיק התפזרו כזה על הרצפה. ואני כל כך נבהלתי מהבעיטה הזאת שלו, ממש התכווצתי, כמו ילד קטן ומבוהל. והבנאדם שדיבר איתי פשוט הלך משם, והשאיר את הדלי המפורק על הרצפה, ואותי מוצף ומבוהל, על אותה רצפה ממש.

איי איי איייי, וכמה שעות אחר כך, בזמן שקיפלנו את הציוד ועברנו ללוקיישן | | ט"ו באב תשפ"ב | 12.8.2022