מקור ראשון

זומבי אקספרס

רכבת הקליע ארה"ב ,2022 במאי: דיוויד ליץ'. 126 ד'

אחת מהן אינה באמת זכירה, ממשיך במקבץ דיאלוגים מתפלספים וארוכים מדי שנעדרים עוקץ ותכלית, ומסתיים בשלל משחקי זמן מתוחכמים שאמורים לחשוף כוונות ולשפוך אור על צירופי מקרים, אך רובם מתגלים כטרחניים ובחלק מהמקרים הם אף מיותרים לגמרי.

אם כאן היו מסתיימות הבעיות והאקשן היה מעיף לנו את הראש, ניחא. אלא שגם האקשן לא ממריא מספיק גבוה. ראשית, יש מעט מדי ממנו, במיוחד בחצי הראשון המרוח והאיטי. שנית, סצנות הקרב עצמן קצרות מדי, ומלבד סיקוונס הסיום הן גם דלות למדי. טכנית הן עשויות היטב, אבל רחוקות שנות אור מהבנייה המורכבת והיצירתית של כוריאוגרפיית הלחימה בג'ון וויק.

מי שבכל זאת מצליחים להזרים לסרט כריזמה נדרשת הם פיט, שמתנהל בקלילות קולית השמורה לכוכבים ברמתו, וארון טיילור־ג'ונסון ("קיק־אס", "גודזילה") שמרביץ חתיכת הופעה ואולי יצליח סוף־סוף להפוך לכוכב הוליוודי. יש גם כמה הופעות אורח קצרצרות ומפתיעות שיעלו חיוך על פניהם של הצופים מביני העניין.

כל אלו אינם מספיקים כדי להפוך את הסרט למשב הרוח הקיצי המרענן שהוא כל כך מתאמץ להיות, וייתכן שזהו מקור הבעיה. אם במקום הווייב הקליל היו היוצרים בוחרים ללכת עד הסוף עם אקשן רציני, אינטנסיבי ומיוזע, אולי התוצאה הסופית הייתה יותר רכבת קליע ופחות רכבת פרוורים. אז חברים, אם בא לכם לראות סרט של גאי ריצ'י עם בראד פיט, פשוט צפו שוב ב"סנאץ'"; ואם חשקה נפשכם בפסטיש פופ מסוגנן מלא באקשן מדמם על רקע יפני, בדיוק לשם כך נוצר "קיל ביל". יש רכבת אחרת שאנחנו דווקא ממליצים לכם לעלות עליה, במיוחד אם אתם מחפשים חוויה אינטנסיבית באמת: "רכבת לבוסאן" הדרום–קוריאני 2016–מ של הבמאי יואן שאנג–הו. אב ובתו עולים לרכבת המהירה מסיאול לבוסאן בשעה שווירוס מסתורי שהופך אנשים לזומבים מתחיל להשתולל ברחבי המדינה. כעת נדרשים האב ובתו לשרוד על הרכבת שכל נוסעיה הופכים אט–אט לזומבים רצחניים. האם בתחנה האחרונה ממתין להם חוף מבטחים?

קולנוע יואב לוסטיג

he-il

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

2022-08-12T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282943864041330

Israel Hayom